עד שלא יהיה בי צורך עוד: יוני המנחם מציג 40 שנות קולנוע
צלם הסטילס יוני המנחם תיעד למעלה מ-40 שנות קולנוע בארץ, מ"סלאח שבתי" ועד "אסקימו לימון", אבל מרגיש ש"המקצוע הולך ונעלם". עכשיו, לראשונה, הוא מעלה את התמונות הנדירות לאינטרנט
יוני המנחם צילום: יהונתן שאול
התצלומים הרבים שנאגרו אצלו עם השנים צברו אבק, עד שפנה אליו מקים האתר EDB אלי שגב, שביקש לצרפם לפורטל הקולנוע החדש שהקים, מעין גרסה ישראלית ושאפתנית ל-IMDB הוותיק.
המנחם מיהר להסכים, ובין התמונות שכבר העלה ניתן לראות את גילה אלמגור מביטה בצחי נוי על הסט של "אמי הגנרלית", את חיים טופול בשלל סצנות מתוך "סלאח שבתי", את יהורם גאון חמור הסבר ב"מבצע יונתן" ועוד.
"ראיתי איזו עבודה קדושה ונפלאה הם עושים, אז שמחתי לעזור", מסביר
המנחם מה הוביל אותו לתת זכות שימוש בתמונות ללא תמורה. "מאוד חשוב לי שהחומר הזה יישמר ולא רק בספרים. המדיום של האינטרנט מאפשר להעלות גם 30 או 40 תמונות מכל סרט. בספר פשוט אין מספיק מקום. היו לי גם כל מיני תמונות שמצאתי בזמנו באולפנים, של כל מיני קלאסיקות הוליוודיות. דברים נדירים ממש, וגם אותם סרקתי עבורם כדי שיעלו לאתר. זה הולך להיות משהו מאוד מושקע".
כמי שכיסה עשורים רבים כל כך, איזו תקופה זכורה לך במיוחד?
"ההתחלה היתה הכי מרגשת. עוד לא היתה אז טלוויזיה, ערוצים מסחריים ופרסומות. כל התחום היה בחיתוליו. זו היתה תקופה מרגשת".
זכורים לך שחקן או שחקנית שיצרו כימיה טובה עם המצלמה?
"ככל שהשחקן היה יותר מפורסם ויותר ידוע ככה היה לי יותר ריספקט אליו. צריך לזכור שפעם לא היית פוגש את המפורסמים ככה סתם בכל מקום. אם היית רוצה לראות את גילה אלמגור או שייקה אופיר, היית חייב ללכת לתיאטרון או לקולנוע. כל העיסוק ההוא מאוד ריגש אותי בזמנו וגם נוצרו הרבה קשרים".
המקצוע שלך הוא קצת כפוי טובה. לא תקבל בו אף פעם חשיפה משמעותית כמו הבמאי, התסריטאי או השחקנים.
"אני חושב שזה נובע מהעובדה שכל מי שעובד על סט של סרט עובד בשביל הבמאי, למעט צלם הסטילס שעובד בשביל המפיק, כדי שזה יוכל לשלוח אחר כך את התמונות לעיתונים ולעשות לסרט יחסי ציבור. בגלל זה גם השחקנים משתפים פעולה בדרך כלל. הם יודעים עד כמה זה חשוב להצלחה של הסרט בסופו של דבר. בישראל באמת לא מתייחסים כל כך לתחום, אבל בחו"ל יש הרבה כבוד למקצוע הזה".
אחרי כל כך הרבה סרטים הצלחת לשמור על ההתרגשות מהחוויה הקולנועית?
"היום כבר לא. פעם הייתי מצלם, רץ הביתה, מפתח את הנגטיבים, עושה קונטקטים ורואה אם הכל בסדר. במקרה שהיה צריך לתקן הייתי עושה עוד ניסיון ביום הצילומים הבא. היום, בעידן הדיגיטלי, אני מצלם דקה וחצי, הולך הצדה, מסתכל ורואה אם יש פגמים. במקרה שכן, אני יודע שהפוטושופ יסדר הכל".
היום אתה כבר לא מצלם יותר עבור סרטי קולנוע. מה קרה בעצם?
"החלטתי שמספיק לי. בזמנו, צלם סטילס היה בא לכל ימי הצילומים ובארץ זה כל הזמן הלך והתמעט. בסופו של דבר, התחילו להשתמש רק בפוסטרים וויתרו על התמונות. פשוט לוקחים מישהו ליומיים או שלושה וסוגרים את הפינה. המקצוע שלי הולך ונעלם. בעוד כמה שנים הוא לא יהיה קיים יותר".
מכל התמונות שצילמת במהלך הקריירה ארוכת השנים, איזה תצלום שלך תלוי בחדר העבודה?
"התמונה שתלויה אצלי בסלון לא לקוחה מסט של סרט, באופן מפתיע, אלא מהלובי של מלון המלך דוד, שם צילמתי את דוד בן גוריון, גולדה מאיר, הצ'לן פאבלו קזאלס והכנר אייזיק שטרן. היא מרגשת אותי עד היום בגלל הכבוד שהיה לי לאנשים האלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
