הזירה הלשונית
הגדרות לוקיישן לקברניטי המלחמה, כרזות בחירות ממערכות שונות במבחן הזמן אצל רפי מן, איך מדבר נגיד בנק ישראל סטנלי פישר בפני צעירים מהדרום, ופרידה מגילי בן אוזיליו. הזירה הלשונית על סוגיות דקדוקיות, סמנטיות ואחרות
ל"שלישייה" כקבוצת פוליטית מובילה יש היסטוריה. לפני שהגיעה גולדה לראשות הממשלה היא פעלה במסגרת "הטרויקה", שכללה גם את פנחס ספיר וזלמן ארן. הם נאבקו בבן גוריון מחד ובצעירי מפ"אי מאידך, ודחפו לראשות הממשלה את לוי אשכול. בסוף שנות השמונים הובילה את האופוזיציה במפלגת העבודה "השמינייה", שהישגיה היו קטנים יותר.
"טרויקה" פירושה ברוסית שלישייה, אבל היא בשימוש רב שנים בעיקר ככינוי לשלישיית סוסים, ולשימוש שלה לגבי בני אדם יש היבט אירוני. הטרויקה הישראלית היתה בנויה על מודל סובייטי. אחרי הדחת כרושצ'וב בשנת 1964 שלטה בברית המועצות הטרויקה פודגורני, קוסיגין וברז'נייב, והרבה לפניהם כונו כך סטלין, קמינייב וזינובייב. גם בית הדין האימתני של שירותי הבטחון הסובייטיים שכלל שלושה שופטים נקרא בפי העם "טרויקה".
לצד ההגדרות האריתמטיות נקראו קבוצות המנהיגים בישראל בהגדרות לוקיישן: "המטבח של גולדה", "המטבחון של ביבי", "החווה של שרון" ו"הלשכה של רבין".
נגיד בנק ישראל הפתיע השבוע כאשר הצהיר בפני תלמידי הדרום ש"מצב המשק העולמי על הפנים". כנראה שיש רגעים שבהם נגמרות המילים הרשמיות או השחוקות, והסלנג מתייצב אל המשמרת. ניתן גם לדמיין את הטקסט הזה במבטא אמריקני חתום הפנים של הנגיד. ואולי גם ייצא לאמריקנים את הגירסה הגלובלית, on the face?
מה שמפתיע בביטוי הכה נפוץ וכה ישראלי הזה הוא שמוצאו אינו ברור. יש קושרים אותו לניב האנגלי to fall flat on one's face, המתאר מצב של כישלון ומצוקה. גם היידיש רצופה צירופים הקושרים את הפנים למצב שלילי: אַראָפ פון פנים (ירדו
באות עניין שואלת אילת ברגר: האם הביטוי "על פניו" בא מאנגלית, והאם השימוש בו נחשב שגוי?
"על פניו" הוא תרגום מאנגלית: on the face of it, והוא התגלגל אליה מן הלטינית: prima facis. על פניו, אין סיבה לראות כאן שימוש שגוי. מדובר במטבע לשון שפירושו "במבט ראשוני, על פי העובדות הגלויות" והוא מתפקד כיחידה לא מפורקת.
רפי מן, עיתונאי ותיק וגם חוקר תקשורת ופוליטיקה, פותח השבוע תערוכה בבית סוקולוב. לפני כעשר שנים הוציא את הספר "לא יעלה על הדעת", שהוא ספר חובה לכל מי שעוקב אחרי השפה הפוליטית וגלגוליה במדינת ישראל מאז היווסדה.
בין היתר מציג רפי כרזה של עמיר פרץ מבחירות 2006, שדיוקנו הפך אדום, ומתחתיו הסיסמה הנראית היום אירונית: נלחמים בטרור מנצחים את העוני . מכרזה אחרת שצילם ביישוב גבעת יערים אחרי בחירות 99. דמות המנהיג המצולמת נעלמה עקב עבודת השמש ונותרה רק הסיסמה: "מנהיג חזק לעתיד ישראל". לזה קרא דוד גרוסמן "מנהיגות חלולה".
בשבוע שעבר הלכה לעולמה השחקנית גילי בן אוזיליו. גילי היתה חולה בסרטן ב-13 שנות חייה האחרונות. שנות ההתמודדות והסבל הולידו טקסטים תמציתיים ומשובחים שפרסמה לפני כשנתיים בכתב העת "מִטעם". אחד מהם עוסק בשאלה שבה עסקה גילי: שאלת הסוף, ואליה חיברה את גורלו העגום של הפועל "לגמור". וכך כותבת גילי בקטע הקרוי "גמרה":
הדיון בקשר בין נקבה ונקב ובין זכר וזקר (הזירה הלשונית, 9.1) הוליד כמה הצעות ושאלות. הגולשת נקבה כותבת: "עד כמה שאני יודעת, המילה זָכָר קשורה למילה זֵכֶר - הגבר מעמיד לו זיכרון ומורשת בזכות צאצאיו". הגולש מישו מוסיף על כך: "תקנני אימני (כך במקור) טועה, אבל זכר משורש ז.כ.ר מובחן כנגד האישה משורש נ.ש.י מלשון נשייה, שכחה".
ההצעות שמביאים נקבה ומישו מעניינות אך אינן עומדות במבחן המחקר, וקרויות בפי הבלשנים אטימולוגיה עממית, כלומר, קביעה של מקור מילה כלשהי על פי דמיונה למילה או לשורש אחר ולא על פי מחקר היסטורי. לא נמצא קשר בין זכר במשמעות לא שכח, לבין זכר שאינו נקבה, שבמקורו מופיע כשם עצם ולא כפועל.
הדבר ודאי כאן לגבי המלה אשה. בניגוד למה שמקובל לחשוב "אשה" אינה צורת הנקבה של "איש". האות ש' היא גלגול של האות ת' המופיעה במילה זו בשפות שמיות אחרות. המילה אנוש שגם בה מופיעה האות נ' קשורה ככל הנראה לשורש אנש, חלש, ומכאן חולה אנוש.
הגולש noah קובע באותיות לטיניות: "זכר היא צורה של דקר, מלשון דקירה, מובן?". לא לגמרי מובן. יש אכן בלשנים הקושרים את "זכר", איבר הזכרות, ל"דקר", אך קשה לקבוע כאן מסמרות. אפשר גם להניח שיש קשר בין "זקר" ל"זקר".
מ"זקר" נוצרה כנראה המילת הסלנג "זרק" ואחר כך "זרג" בשיכול אותיות, אך יש רואים ב"זרג" צורה משוכלת של "גזר". על פי אחת התיאוריות האות ז' היא קיצור מעודן של זרג, ומכאן מקור שמו של האיבר: זין. דעה אחרת קובעת שזין הוא קיצור של זנב ככינוי לאיבר המין הגברי, בעקבות שימוש דומה (שוואנץ) בגרמנית וביידיש.
מוטי אהרוני שואל: "מפני מה אנו אומרים "קוצו (בלשון זכר) של יוד", והלוא אות מינה נקבה: ב' דגושה, ש' שמאלית, פ' סופית וכד'.
מוטי צודק, אבל מה לעשות והן המקרא והן התלמוד לא נכתבו על ידי מורים לדקדוק וה"שגיאות" רבות בהן. ועל כך נאמר: "שבשתא כיוון דעל, על", כיוון שהשיבוש קרה, יש להשאירו. מעניינת העובדה שבמסכת מנחות מופיעות שתי הצורות.
בדף לד "קוצו של יוד", ואילו בדף כט הצורה התקנית "קוצה של יוד". רוב הפרשנים בחרו דווקא בצורה הזכרית, והיא התבססה.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך" // מילות השבוע ב"הזירה הלשונית" במוספשבת של מעריב: השלישייה, הסדרה, ירי דו"ץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
