רומן בכותרות: הסיפור הצהוב של פולנסקי
האם אנס הבמאי רומן פולנסקי ילדה בת 13 כשהיה בן 43 או לא? למי אכפת כשאפשר לייצר סרט תיעודי צהוב ועסיסי, שישחזר את כל הפרטים נוטפי הזימה מאותה פרשיית אהבים
רומן פולנסקי צילום: מתוך הסרט
קשה להאמין שהקולנוען הפולני-צרפתי בן ה-75 אכן ינהג כך. לכן תוסיף פרשת המין המזוהם, שבה נקשרו חייו לפני 32 שנים, להטריד את מדורי הרכילות עוד זמן רב. סרט התעודה "רומן פולנסקי: מבוקש ונחשק", שרץ עתה בסינמטקים בארץ, נזעק לעשות סדר בפרשה הנושנה הזו, שלאחרונה הוחלט להעלותה מהאוב ולהריץ אותה מחדש בבתי הדין בקליפורניה.
ואלה עיקריה: בחודש מרס 1977 נאסר פולנסקי על ידי משטרת לוס אנג'לס והואשם בשישה סעיפי אישום חמורים, וביניהם אינוס וסימום ילדה. כל זאת, במהלך צילום סטילס שאותם הכין באותה העת עבור כתב העת "ווג". פולנסקי נאות להודות שאכן קיים יחסי מין עם הקורבן. אך במקום להתייצב למשפטו הוא המריא ב-1 בפברואר 78' מלוס אנג'לס, נחת בפריז ומעולם לא שב לתחומי ארצות הברית.
בסרט החדש, שעורך בחודשים האחרונים מסע הופעות מקיף בפסטיבלי הקולנוע בעולם, משתדלת הבמאית מרינה זנוביץ' לא רק לשחזר את התגלגלות הפרשה הסבוכה, אלא גם למצוא את האשם העיקרי בה.
האשמה נופלת כאן על ראשו של לורנס ג'יי רטנבנד, שהיה השופט של פולנסקי. על פי הסרט, אין טעם להתחקות אחר גרסת הקולנוען, שכן "הוא הודה", כביכול , באשמה. מי שעשה את המהומה התקשורתית העצומה, טוענת זנוביץ' בסרטה, הוא השופט תאב הפרסום שתיזז את כלי התקשורת והתאים את אווירת אולם בית המשפט לקרנבל הרכילותי המאפיין את הסביבה ההוליוודית שבה התחולל התהליך כולו.
המון מרואיינים בסרט (ובכללם הנאנסת, שהיא כיום אישה בת 44) משתדלים להסביר את חפותו של פולנסקי, ואת אשמתו הברורה של השופט רטנבנד, שהלך לעולמו לפני 15 שנים, ולכן מתקשה להשיב על ההאשמות.
מוזר שזנוביץ' אינה טורחת לדובב את הנאשם עצמו,שחי ובועט בפריז, ומסתפקת בחומר ארכיוני סלקטיבי, שבאמצעותו הוא הופך מאנס קטינות לקורבן אומלל. כך קורה שהסרט הזה, שהופק 30 שנה לאחר האירועים המסעירים ההם ואמור לספק מבט פרספקטיבי על הנושא, מכיל פחות חומר עובדתי מאשר האוטוביוגרפיה שפולנסקי עצמו פרסם שנים ספורות לאחר בריחתו מלוס אנג'לס.
אונס או לא אונס, השאלה העקרונית היא מה עושה גבר בן 43 עם ילדה בת 13, אינה נבחנת כאן באופן ישיר, אלא בדיון עקיף ומפוספס. זנוביץ' שבה בסרט לשגיאה המקובלת שבה נוקטים ביוגרפים של אמנים, ומשתדלת לדוג מתוך מצאי הסרטים שבוימו בידי האנס הנודע רמזים על הרומן שהוא מנהל עם הרוע המוחלט, מאז שנות ילדותו הקשות בגטו קרקוב, שתחת שליטת הנאצים.
יש לה איזו תיאוריה פסיכו-ארטיסטית מפוקפקת, שגורסת כי הגילויים של הרוע המוחלט קשורים אצל פולנסקי עם מאגרי מים, ולשם הוכחת הטיעון הזה נגררים אל הבד קטעי הדגמה מתוך סרטיו "תינוקה של רוזמרי", " צ'יינהטאון", " סכין במים" ו"הפיראטים".
מה הפלא, שואלת/קובעת זינוביץ', שאדם שעיצב סצינות שכאלה אץ לכפות עצמו על ילדה שהשתכשכה בעירום בג'קוזי של ג'ק ניקולסון, לשם הביא אותה פולנסקי על מנת להכין את דיוקנה המצולם עבור "ווג". ולמה היא בכלל בתוך הג'קוזי, ואיך זה שהיא בעירום? את זה נדע אולי בסרט אחר, שאולי יופק בעקבות ההליך המשפטי העומד להתחיל ביום רביעי הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
