ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

מחזרים אחרי פילוקטטס השחור

שחקן אתיופי, שחקנית רוסיה וצבר שהתפכח משתתפים בהצגה "חזור אלינו פילוקטטס" של תיאטרון בימת קדם. הטרגדיה היוונית של סופוקלס מדגימה טיפול בסוגיות חברתיות שהתאימו לעת העתיקה, אך עדיין לא נס ליחן

השנה העשירית בבוץ הטרויאני ופילוקטטס לבדו על אי נידח. חבריו לנשק לא יכלו לשאת את הסירחון מפצעו שסירב להגליד ואת צעקותיו הנוראות, "שכחו" אותו על האי והפליגו אל המלחמה. עתה, עשר שנים אחרי, נבואה מזהירה שטרויה לא תיכבש על-ידי היוונים בלי שתובא אל המערכה קשתו המופלאה של הרקולס המנוח. ובידי מי מופקדת קשת זו, אם לא בידיו של פילוקטטס שהופקר?

למשימת החזרתו של פילוקטטס יוצאים אודיסאוס הערמומי, ניאופטלמוס התמים וקרסידה היפה ומכאן העלילה יכולה רק להסתבך. המחזאי יצחק גורמאזנו גורן בחר להפוך את פילוקטטס לאתיופי במחזה המבוסס על הטרגדיה החברתית ביותר של סופוקלס. כך מתווסף לדיון אודות הקוד הגברי של נאמנות בשדה-הקרב גם היחס ל"אחר" (איתיופי משמעו "פרצוף שרוף" על-פי היוונים). 

ההצגה בוחנת שאלות של נאמנות, זהות, פטריוטיזם, ציניות פוליטית זולה, גבורה, אצילות-רוח ועוד. 
בשיחה עם המחזאי והשחקנים המככבים בהצגה (האחד צבר, השני אתיופי והשלישית ילידת ברית המועצות), עולה שאלת היכולת לשנות מציאות חברתית דרך תיאטרון והיכולת לבוא באמצעותו חשבון גם עם הכאבים הפרטיים ותחושת הזרות של כל אחד מאיתנו.

"בחרתי בגיבור יוצא אתיופיה" אומר המחזאי יצחק גורמאזנו גורן, "כדי, גם לעסוק בנושא שתמיד העסיק אותי כמי שבא מהגולה – אני יליד אלכסנדריה במצרים – הלא הוא 'כור ההיתוך' . פילוקטטס במחזה שלנו הוא אתיופי שאומץ כילד על-ידי היוונים וגודל להיות לוחם יווני לכל דבר.

"עובדה שהצליח להתיידד עם הרקולס הגדול שנתן לו במתנה את קשתו בטרם מותו. עובדה נוספת, ניתנה לו ההזדמנות להילחם ולמות למען היוונים. כמה מאתנו זוכרים את האמירה המצמררת המלווה חייל שנחשב 'אחר' – אם לא-יהודי על-פי ההלכה ואם אתיופי – שבנופלם חלל במלחמות ישראל, הם סופסוף זוכים להתקבל אל 'חיק הישראליוּת'. גם אני חוויתי את כור-ההיתוך של שנות החמישים וגם אני התמרדתי נגדו כשהנפתי ביחד עם חבריי וחברותיי את דגל המזרחיוּת".

את פלוקטטוס מגלם בהצגה בני גטהון - שחקן, מורה לדרמה ומנחה קבוצות נוער. גטהון הוא בוגר אוניברסיטת חיפה במגמת תיאטרון משחק,

ושיחק בין השאר בהצגות: "יחיד במינו" בתיאטרון ארצי לנוער, "אדם הוא אדם" בתיאטרון קרוב ו"הצ'אט ועונשו" בבימויו של שלום אסייג. לדבריו, התחושה המשותפת העיקרית לו ולדמותו היא של בגידה על ידי הציוויליזציה השלטת – לבנים בישראל, יוונים במחזה.

"פילוקטטס השחור,"  הוא אומר, "נבגד על-ידי היוונים הלבנים, ומרגיש שגם הציוויליזציה היוונית בגדה בו. הוא מחליט, אם כן, לחזור אל שורשיו האתיופיים, לשמו האתיופי ואל שפתו, ואפילו יוצר לו מין פולחן של הרקולס אתיופי.

'אתם דחקתם אותי לשוליים, אומרים פילוקטטס ודומיו, אני אחגוג את השוליים!' אבל מה קורה כאשר האליטה ההגמונית מזמינה את החריג שהקיאה קודם מתוכה לחזור אל מרכז הזירה ובגדול? מה קורה לגאווה השחורה כשמבטיחים לפילוקטטס שאם ימחל לחבריו וישוב עמם לטרויה – הוא יהפוך ל'יווני הכי לבן מאז הרקולס'? איזה איש, שחי בחברה הנתפסת כ'שוליים', יעמוד בפיתוי הזה?"  

"בימת קדם" נוסדה בשנת 1982 על-ידי השחקנית והיוצרת שושה גורן, היוצרים רפאל אהרן ויצחק גורמזאנו גורן, על-מנת לקדם רפרטואר של מחזות בעלי אוריינטציה חברתית עם דגש על החוויה המזרחית בתרבות הישראלית. בשנת 1996 הוכר על-ידי מִנהל התרבות כתיאטרון רפרטוארי.

בשנת 1998 יסדו הזוג גורן את "בימת קדם – הוצאת ספרים" שיבולה 20 כותרים, ובשנת 2000 את כתב-העת הספרותי "הכיוון מזרח". בימת קדם מתכננת את "חזור אלינו פילוקטטס" כראשון בסדרת מחזות "קלאסי-כיס": עיבודים מודרניים ורלוונטיים למחזות קלאסיים העוסקים בנושאים חברתיים, פוליטיים ומפגש בין תרבויות.

"ישראל היא חברה מאד גזענית ומלאת סטריאוטיפים", מוסיפה אנה סטפן, המגלמת את קרסידה, הנערה היפה הספק-זונה, שמובאת על ידי היוונים לאי כדי לפתות את פילוקטטוס, שלא ראה אישה שנים ארוכות. סטפן למדה משחק ב"בית צבי" וב"סטודיו של מיכאל צ'כוב" בלונדון. השתתפה בפרויקט סינגוגה ושיחקה בסרטי קולנוע כמו "טניה 403", "ילדי USSR" ו"קרוב לבית". 

"אני בארץ המון זמן ובכל זאת נניח לא מזמן הצטלמתי לסרט סטודנטים ושאלו אותי שמה בשיא הטבעיות מי אצלי היהודי מההורים. מה זה?! או עניין המבטא שלי שמציק פה לאנשים. הרי מבינים אותי, אז מה הבעיה? כל הישראלים מדברים במבטא כזה או אחר, ובישראל חיים מיליון וחצי איש שמדברים במבטא רוסי. אז מי קבע שזה מבטא לא טוב לבמה?"

"במקרה של הדמות שלי, מביאים לאי מעין זונת צמרת כדי לפתות את פילוקטטוס, ומתייחסים אליה רק כאל אובייקט מיני. זה משהו שחוויתי הרבה כשחקנית, כשאני הולכת לאודישנים ובוחנים אותי לתפקיד הזונה. ככה סתם במקרה. זונה טובה, זונה רעה, זונה שאוהבת את זה, זונה שלא אוהבת את זה, וכך הלאה, אבל איכשהו תמיד זונה. כי ככה מתייחסים פה לשחקניות ממוצא רוסי. 

"מה שעוד מעניין הוא שקרסידה, משתפת במובן מסוים פעולה עם הדיכוי של עצמה על-ידי היוונים, עושה מה שאומרים לה ומשתמשת במיניות שלה כדי להשיג דברים. זו דילמה שתמיד קיימת: האם לשתף פעולה עם הדיכוי ולהשיג דרכו דברים או להתמרד ולהסתכן בכך שלא תקבל כלום".

את הצד הצברי במשולש הזה מגלם גלעד אדלר, בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב.  בתפקיד כניאופטולמוס בן-אכילס, חייל תמים יחסית, שמגיע לאי כמלווה של אודיסאוס, ראש המשלחת, ומאמין בכנות בתחילת המחזה במטרות המוצהרות של הצבא.

"אני הייתי כמה שנים טובות בצבא" אומר אדלר "ובהתחלה, כחייל סדיר, בתפקיד קרבי מובחר, הייתי בדיוק כזה. תמים ונאיבי. האמנתי בכל מה שאמרו לי ובכל מה ששכנעו אותי. עם השנים חל איזה שינוי מאד גדול. אתה מבין פתאום שהאחווה הזאת של הצבא היא מזויפת ושמחת לפני השטח יש דברים שונים מאד ממה שחשבת בהתחלה.

גם ניאופטולמוס מגלה לאורך המחזה שהעמדות הלאומניות של הצבא רחוקות מאמונותיו ומהמציאות. "הוא מגלה שהדברים מורכבים יותר מבחינה מוסרית. הוא התחיל כפטריוט גדול ולאורך הזמן מבין שההתנהלות של הצבא שבו הוא חבר היא לא כל כך צודקת..."

חזור אלינו פילוקטטס, מאת יצחק גורמזאנו גורן, בבימויו של אברהם שלום לוי, תפאורה ותלבושות רינת צמח, אמנות וידיאו מורן בריר, מוסיקה פרמשי, מסנקו (כלי נגינה אתיופי): דג'ן מנצילות, שירה ולחן מסורתי: זמאה מלסה, בימת קדם, 12, 19 בינואר, 3 בפברואר, כל ההצגות תתקיימנה בשעה 21:00, תיאטרון מחול ענבל, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, רח' יחיאלי 6, תל-אביב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...