למי קראת יונית: ארץ נהדרת משיבה מלחמה
במהדורת השיבה של "ארץ נהדרת" החליטו ללכת בדרך הקשה - לבעוט בבטן הרכה של הצופים שלא יודעים אם הם רוצים חדשות או בידור. משפט הצופים יגיע בטוקבקים. וגם: ביבי יודע להרצות ולשנות תדמית
שתי אפשרויות עומדות בפני מי שמבקש לחזור איכשהו לשגרת השידורים הנורמלית ולהשיב אל המסך תכנים שאינם עדכונים אינסופיים מהשטח. אפשר ללכת בדרך הפשוטה, זו שהטוקבקיסטים הזועמים מצפים לה, ולבדר את העם הנלחם.
כלומר, להסב תוכניות קיימות למעין מהדורה מעודכנת של הלהקות הצבאיות מפעם: לרדת לדרום, לחבק את התושבים, לתת יד לחיילים, לשלוח תחתונים וגופיות, ועל הדרך לפרסם רשתות שיווק. כי כך נהוג במלחמות מאז ומתמיד.
ואפשר ללכת בדרך הקשה יותר: לנסות לדלל את אחוז האקטואליה הקשה, להחיות את לוח המשדרים הרגיל, ובמקביל לטפטף בזהירות גם התייחסות ביקורתית כלשהי, ולו ברמיזה.
מקרה יונית לוי ועצומת השנאה כלפיה הבהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים, שיש לחץ ציבורי גדול לכיוון האופציה הראשונה. כל עוד שוהים החיילים הסדירים והמילואימניקים בתוך רצועת עזה, הצופים רוצים מהטלוויזיה שלהם תמונות ניצחון והרמת מוראל. אי אפשר להתעלם מכך שהלחץ הזה מיתרגם, בסופו של יום, למונחים כלכליים.
לפני שבועיים, במהדורת המלחמה הראשונה שלה, "ארץ נהדרת" הלכה על האופציה השנייה. הרייטינג היה מטורף, כמעט 37 אחוזי צפייה, אך אם סומכים על הטוקבקיסטים כמדד מהימן לרחשי ליבו של העם - "בכלל לא מצחיק", "על הפנים", הם כתבו - ייתכן שהצופים לא חשבו שיקבלו מה שקיבלו: ביקורת נוקבת על ממדי ההרג ועל היעדר יעדים מוגדרים.
בשבוע שלאחר מכן לא שודרה "ארץ נהדרת". לא ברור אם משום
זה החזיק בערך דקה, עד שנכנס טל פרידמן בדמותו של ברק, בישר שהמשימה תימשך עד שהמטרות, שאינן קיימות, יתממשו - כלומר לנצח - ושאתה ואתה תאלצו להיהרג, כי ככה זה. ההלם שאחז בדמותו המדומה של גבי אשכנזי במערכון לא נפל, יש להניח, מההלם שאחז בצופים שהוטעו.
מכאן, כל המהדורה היתה תגובת בטן כועסת, גם מתחשבנת במישרין, עם שונאי יונית. אצלם, יונית יוצאת מגדרה כדי להיראות ציונית מעל ומעבר. ודובר צה"ל אבי בניהו משווק את ערוץ הפיצוצים ב-VOD. כן, פה ושם שובצו הבדיחות המתחייבות - והצודקות - על התקשורת הזרה העוינת ועל הערוצים הפלשתינים נוטפי הדם. אך הקו הכולל היה אמיץ באופן התאבדותי כמעט, על רקע אווירת המקרתיזם הלאומי שהשתלטה לפתע על השיח התקשורתי.
מסקרן מאוד יהיה לראות הבוקר את הרייטינג, ואת התגובות. האם "ארץ נהדרת" כבר תויגה בלהט הקרב כאוסף של שמאלנים בוגדניים, והצופים יענישו אותה? או שכרגיל, הצופים יאמצו את טכנולוגיית רואה-יורה: יצפו בהמוניהם, יידעו עמוק בפנים שיש דברים בגו, ומייד ירוצו לשפוך את חמתם בעצומות אינטרנט שונות ומשונות.
בנימין נתניהו סבל כל הקריירה הפוליטית שלו מרצח אופי מתמשך, גם הוא עצמו תרם לזה, יש לומר. כל כותב סאטירה מתחיל יודע איך למלא את מכסת השורות שלו כשמדובר בביבי: נו, הוא שקרן ופנטזיונר וגוזמאי.
מסתבר, שכל מה שצריך הוא להקשיב לו כאשר אינו נמצא בקרב מול מראיינים עוינים, לאו דווקא יונית, או כשאינו לחוץ פוליטית. במסגרת פרויקט המשדרים "לומדים יחד", העביר אתמול נתניהו לילדים מהדרום שיעור בהסברה לתקשורת זרה.
עזבו את התמיכה או ההתנגדות הפוליטית: לפחות בסיטואציה הזאת, נתניהו יצא נינוח, בקיא מאוד, רחב אופקים, לא קיצוני. בואו נסכם שלהיות מרצה טוב - הוא יודע. צעד ראשון בדרך להיפטרות מרצח האופי.
נא להמתין לטעינת התגובות
