חרדים כפי שמעולם לא ראיתם
באמצע שנות התשעים החל צלם העיתונות הוותיק מנחם כהנא לצלם חרדים בשגרת היומיום: בבתי הכנסת, על קברות צדיקים, בחתונות והלוויות. כעת הוא מציג תערוכה מצילומיו במוזיאון ארץ ישראל. "הוא נחלץ מהסטריאוטיפ", אומר האוצר אלכס ליבק
הרי ירושלים צילום: מנחם כהנא
"היופי בתערוכה הזו", מוסיף ליבק, "הוא שמנחם, שהוא בעיני צלם נהדר, הביא זווית אחרת וחדשה של החרדים והפך אותם ליותר בני אדם ויותר בעלי גוונים ולא נשאר רק בסטריאוטיפים שאנחנו בחברה החילונית ובתקשורת תמיד מייחסים להם".
התערוכה, לדבריו של ליבק, מספקת זווית נוספת, שהיא לא רק האלמנט המקורי של תמונות שמעולם לא נראו קודם, אלא גם אמירה אנתרופולוגית מעניינת. "אני משוכנע שיש פה המון דברים שאנשים מעולם לא ראו, בוודאי לא בצורה כל כך שיטתית ולאורך כמעט חמש עשרה שנה של עבודה".
כהנא הוא צלם עיתונות במקצועו, אשר מצלם עבור סוכנות ידיעות צרפתית. הוא החל לצלם את החברה החרדית בשנת 1995, לאחר שבאחד מטיוליו באזור ירושלים הגיע למעיין וראה חרדים טובלים בו.
המחזה הלא שגרתי עורר בו סקרנות ותהייה על חייהם הלא גלויים של החרדים, מחוץ למסגרות הרגילות שבהן אנו רגילים לראותם. במהלך השנים, ככל שהעמיק בנושא, כך נפרשה היריעה בפניו: חדרים, בתי מדרש, בתי כנסת, טקסים כמו פטר החמור, עליות לקברי צדיקים, חתונות, בריתות, לוויות, הפגנות, חגים וכמובן חיי שגרה של חולין שבהם מצא - כצלם - זוויות חדשות ומעניינות.
קשריו של כהנא עם המצולמים התהדקו במשך השנים, ונוצרו ביניהם יחסי קירבה ואמון שאינם מובנים מאליו בקהילה החרדית, אשר התרגלה ליחס של גיחוך, בוז וחוסר כבוד מצד החילונים. אם בתחילת הדרך היה חייב כהנא לתחקר את הנושא בעצמו, להגיע לאירועים שונים מיוזמתו, ולא פעם להתעמת עם המצולמים, עכשיו הוא מכובד על ידם, ופעמים רבות מזמינים אותו לצלם.
רצינו שיהיו שבט נפרד
"הדבר המעניין, המרתק והחדשני בתצלומים שלפנינו," אומר ליבק "הוא עצם החדירה (עד כמה שצילום מאפשר) אל תוך העולם הזר והמנוכר הזה. דרכם מתגלה מציאות חדשה. לפתע הישות האחת הזאת, החרדים, מתגלה על פרטיה, יחידים ולא כלל;
"בני אדם כמונו: אוהבים, שונאים, משתוללים משמחה, כועסים, משתכרים, מטיילים בארץ, כישראלי, כצבר, כחילוני, ראיתי תמיד בחרדים ישות לא ארצית, אנשים רוחניים, יהודים יותר מאשר ישראלים, איזה מין שבט נפרד בעל מסורת
ארוכה ומכובדת".
ככה רצינו אנו, הצברים ילידי הארץ, לשַמר אותם. שאפנו להתרחק מן הדת וליצור חברה חדשה בעלת עולם ערכים חדש. רצינו לקַבּע את התדמית של החרדים כפי שהיא נראית בעינינו או מופיעה בתצלומים: ארכאים, מאובנים, שבט רחוק, אבל קרוב, זר ומוזר למרות שהם יהודים וחיים בינינו. תצלומי העולם החרדי של מנחם כהנא, גם אם לא משנים באחת את עולם המושגים שלנו, מצליחים להנמיך במעט את החומה, לקָרב קצת את שני הצדדים זה לזה".
מבחינתך, אישית, כאלכס הצופה, איפה נגעו בך התמונות האלה?
"קודם כל, אלה פשוט תמונות טובות. מבחינת קומפוזיציה ואיכות וגם מבחינת הרגע הנכון באירוע שנתפס. מדובר ביכולת שיש לצלמי עיתונות טובים כמו מנחם, ואני כצלם מאותה אסכולה מרגיש שהן מדברות אלי באופן מיוחד, כי יש בהן את אותו אלמנט שאני אוהב של צילום לא מבוים ובלי אפקטים של מחשב, שזה משהו שמאד נפוץ היום.
הלוויית הרב כדורי צילום: מנחם כהנא
איך עובד למעשה הדיאלוג בין אוצר לצלם?
"כמעט לא צריך דיאלוג, כי מנחם ואני חברים המון שנים והרבה פעמים הייתי איתו כשצילם. לפעמים זה דווקא יותר קשה כשחברים, כי קשה להגיד לא לתמונה שהיא לא טובה והיו לנו וויכוחים, אבל כל אחד ויתר קצת והגענו לעמק השווה.
"לדעתי, תמיד חשוב שתהיה עין מבחוץ. אני מרגיש ככה כשמדובר בצילומים שלי, כי יכול להיות אירוע שבקושי הגעת אליו ונלחמת כל הדרך וחטפת מכות ודחפו אותך והצלחת להוציא תמונה ואתה מרגיש וחושב שזאת תמונה נהדרת וזה לאו דווקא ככה בהסתכלות אובייקטיבית, אז צריך מישהו שהוא בעל נקודת מבט מחוץ לעניין ושיקול דעת אחר. זה חשוב. וכדאי גם שיהיה חבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
