אימי טלוויזיה מלחמתית במועצת החכמים
נו, שוב ויכוח סוער סביב ההסברה הישראלית. העולם שונא אותנו, אוהב את הפלסטינים, לא מבין ששדרות סובלת שמונה שנים ועכשיו בואו נצווח קצת סביב זה. בהוט, לעומת זאת, מוכיחה "עפר לאפר" מה עושים עם סדרה מצליחה בלי להנפיק לעייפה עוד ועוד עונות
זה כבר יותר מדי. הרבה יותר מדי. עוד כמה ימים כאלה, עוד כמה משדרי אולפן כאלה אפשר לסבול? "מועצת החכמים", שגם ככה אינה מופת של הגות ועידון, הציגה אתמול בחבילה מהודקת וקומפקטית אחת את כל מה שנורא כל כך בטלוויזיה המלחמתית מודל 2009.
היו שם הצווחות ההיסטריות. הקלישאות הפוליטיות הנבובות. התלהמות, לאומנות, ולהקה של שוכני אולפן בלתי נלאים, אלה שרק ממתינים לשעת כושר-יהיה זה פיגוע, או דו"ח העוני השנתי, או הידרדרות של אוטובוס רוסים אל התהום-והנה הם כבר מתייצבים כדי לגבות את לטרת המסך שלהם.
"אתה עיתונאי דפוק", צרח-טיקבק ארי שביט ברגע של זעם על גדעון לוי. מבחינת התמונה המוקרנת מהמסך, זה היה מחזה מעורר גיחוך: הנה, משחקים לפנינו שני תאומי "הארץ" האלה, זה בסוודר הדוק שחור ובשיער צבוע היטב, ואילו עמיתו המלומד מפתיע בסוודר הדוק שחור ובשיער מסורק הצידה שמעט שיבה זרקה בו.
ויכוח של יושבי בית קפה, של ניתוק, של אקדמיה שחושבת שהיא יודעת הכל, ואין היא יודעת כלום. עוד דקה יצלצל הפעמון, ושני עוטי הסוודרים השחורים ילחצו ידיים ויילכו לשתות משהו. מה הפעם? נו, שוב ויכוח סוער סביב ההסברה הישראלית. העולם שונא אותנו, אוהב את הפלסטינים, לא מבין ששדרות סובלת שמונה שנים ועכשיו בואו נצווח קצת סביב זה. הראשון שרוצה להיכנע, שיחבוט בידו על המזרון ויצעק "חוטובלי!".
אפר לעפר, ערוץ הוט 3
לפחות דבר צריך ללמוד מ"אפר לעפר": מה עושים כשיש לך ביד סדרה מצליחה, שזכתה לנתוני צפייה טובים ולביקורות מחמיאות. הכי קל ללכת בדרך שבה הלכו הפקות גדולות כמו "נמלטים" ו"אבודים".
כלומר, עוד עונה, ועוד עונה, ועוד עונה מופרכת ועוד עונה מיותרת, ועוד עונה שבה מנצלים את שאריות הרייטינג ומביכים את השחקנים והמעריצים. הבי-בי-סי ויוצרי "החיים על המאדים" מצאו דרך להימנע מהגורל האכזר הזה.
הם סיימו את העלילה של הסדרה המאוד מצליחה שלהם אחרי שתי עונות, ויצרו סדרה בת. כך יכלו לעשות כמה דברים נבונים. ראשית, הם נפטרו מדמותו של סם, גיבור "החיים על המאדים". שהרי בואו נודה, סם, הבלש שנפצע אנושות בהווה והתעורר בשנת 1973, היה דמות חלשה ומעצבנת, שהעיקה על הסדרה. אז הרגו אותו.
שנית, כך נמצא פתרון עלילתי סביר לקפיצה עשור אחד קדימה, לשנת 1981. ושלישית , כך נמצאה עילה להחלפת סם בדמות נשית-הבלשית אלכס דרייק, שחקרה בעבר את המקרה של סם מהעונות
"אפר לעפר" שומרת על נקודות החוזקה של "החיים במאדים": השחזורים התקופתיים הלא לגמרי מדויקים אך מלאי האווירה והנוסטלגיה (הפעם לראשית האייטיז, כולל מוזיקת הניו-רומנטיקס, השיער המעוך, האיפור המחריד והבגדים הכעורים), המצב הסוריאליסטי שבו לא ברור מה הזייה ומה מציאות.
עם זאת, קשה להתחמק מהתחושה שכבר למדנו את השטיק, וש"אפר לעפר" מרגישה לעתים מאולצת, חסרת הסברים ומופרכת במידה שכבר אי אפשר להסביר לעצמך ב"אה, זה כי היא שוכבת בבית החולים, מחוסרת הכרה, ומדמיינת הכל".
על חוסר הטריות של הרעיון מפצה דמות אחת: הקצין גס הרוח, השיכור והשוביניסט ג'ין האנט-דמות הטלוויזיה האהובה ביותר בבריטניה בסקר שנעשה בשנה החולפת, אהובה יותר מג'ק באואר וגיבורים טובים ומוסריים אחרים. מהרגע הראשון שבו הוא מחליק עם ה"אאודי קוואטרו" הערסית שלו לתוך הפריים, ברור שזאת לגמרי הסדרה שלו. כל השאר ניצבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
