פאניקה בגלגל"צ: פאניק אנסמבל רוצים פלייליסט
קחו בסיסט חובב ג'אז, פסנתרן קלאסי, חצוצרן גרמני, אקורדיוניסט רוסי, גיטריסט רוק, זמרת פופ, מתופף פוליטי ונגנית ויולה מ "כוכב נולד" ונענעו היטב התוצאה: פאניק אנסמבל, הסופרגרופ של האינדי הישראלי. עכשיו נענעו חזק יותר ותקבלו וידוי מפתיע: רוצים פלייליסט, ומיד
פאניק אנסמבל צילום: עומר מסינגר
אלבום הבכורה של ההרכב יצא בפברואר האחרון ומאז הם מופיעים ואוספים קהל נאמן ואוהב שרק הולך וגדל. ועדיין, דומה כי מדובר בסוד שמור, ליודעי חן בלבד. מדובר, אם תרצו, בסופרגרופ של האלטרנטיב הישראלי. מושג שיש בו - כמובן - סתירה פנימית. בחוגי השוליים, המונים כמה אלפי צופים פוטנציאליים, הם שם דבר. מחוץ להם, מדובר בתעלומה. והסתירה הזאת קיימת, מתברר, גם בתוכם.
יעל קראוס, זמרת: "ברור שהיינו שמחים להגיע ליותר קהל. בסופו של דבר, אין מה לעשות. אנרגיה של הופעה כמו באינדי נגב, כשעמדנו מול אלף או אלפיים איש, זה תענוג. אני חושבת שהמילה 'אוונגרד' נקשרה אלינו בגלל ההופעות הראשונות. מאז השתנינו, זה כבר לא אוונגרד יותר".
יהוא ירון, בס: "גם אז זה לא היה אוונגרד".
יעל : "זה היה אוונגרד לחובבי פופ, לבוריס (מרצ'ינובסקי, אקורדיון) זה לא אוונגרד".
יעל קראוס צילום: עומר מסינגר
בהתחשב בתדמית המורכבת שיצאה לכם, שיר שלכם בפלייליסט של גלגל"צ ידליק אתכם?
רועי ירקוני, פסנתר ומחבר מרבית הלחנים: "ברור שזה ישמח. לא חולמים על זה, וזאת לא המטרה של העשייה המוזיקלית, אבל אין בזה משהו פסול או בזוי".
יעל : "אני לא חושבת שזה שהגעת לגלגל"צ אומר שהמוזיקה שלך פחות טובה. אני גם חושבת שכל בן אדם שיתאהב בשיר ספציפי של פאניק ויגיע להופעה זה המון".
רועי: "יש חיים מחוץ לגלגלצ והרבה. וגם שם אנחנו שומעים מה אנשים אומרים וזה משפיע עלינו על איך אנחנו בונים את ההופעה, איזה שירים מוסיפים. גלגל"צ זה רק סוג אחד של רדיו".
יעל : "כשאנשים שומעים שיר שלנו, אני תמיד נתקלת בהפתעה מוחלטת מכמה שהם נהנים מזה. בגלל זה הייתי סופר שמחה אם שיר שלנו היה נכנס לגלגל"צ. אנשים לא יגיעו לזה ככה סתם. גם אני בתור מוזיקאית, לא נעים לי להגיד את זה כי זה לא מגניב, אבל אני לא הולכת לראות מיליון הופעות סתם כדי לנסות לראות אולי אני אמצא משהו שאני אוהב. צריך שיקרה משהו כדי שתלך".
יהוא ירון צילום: עומר מסינגר
גליה חי, ויולה וקולות: "גלגלצ זה נהדר מהבחינה הזאת, כי כשאנשים שומעים אז הם אוהבים".
יעל : "אחת ההופעות הכי מרגשות שלנו הייתה בבאר שבע. העמידו אותנו באמצע הרחוב. אין בלאנס, אין כלום. עד שנייה לפני ההופעה לא רציתי בכלל להופיע. וזה היה פשוט לא ייאמן, עשרות אנשים התקבצו וכולנו נהנינו".
גיורי פוליטי, תופים: "וקנו מלא דיסקים".
יעל : "דבר כזה מחזיר לך את כל הביטחון. את אומרת לעצמך:'אה, אני באמת עושה משהו מיוחד'. הגישה המזלזלת הזאת בקהל של גלגלצ היא מיותרת. מגיע הרבה טראש לגלגלצ, אבל גם הרבה שירים טובים".
האיגו כבר לא אמיגו
רועי ירקוני צילום: עומר מסינגר
המספר הגדול של החברים בלהקה לא קצת בעוכריכם?
יעל (צוחקת): " כן, בדיוק עכשיו אמרנו שצריך לפטר כמה".
רועי : "טכנית זה כביכול בעוכרינו, אבל העובדה שזו מעין תזמורת קטנה היא חלק מהקסם של ההופעה".
עד כמה זה קשה, לעבוד כל כך הרבה אנשים יחד?
כולם יחד: "זה דווקא אפשרי".
גיורי : "אני חושב שזה אוסף של אנשים שמסוגלים לדבר כזה. צריך להיות טיפוס מאוד פתוח, כי באופן טבעי יש הרבה אינטריגות בין כל כך הרבה אנשים".
יעל : "ברמה האישית אין בעיה. הקושי הוא להגיע למצב שכולנו באותו חדר. כשאנחנו כבר שם הדברים פשוטים".
יש פה אנשים שמגיעים מגוונים שונים מאוד של מוזיקה. זה לא מועד לפורענות?
עומר הרשמן, גיטרות וקולות: "כשכולם הגיעו להרכב הם ידעו שדברים עובדים בצורה די ברורה. ידעו שהטקסטים היו של קרן (קרן אלקלעי גוט-ד"ר לספרות אנגלית באוניברסיטת ת"א, ה"ט), ושרועי כתב את המוזיקה. מי שבא לפה, בא כי הוא אוהב את המוזיקה של רועי, כך שמראש הוא שם חלק רציני מהאגו בצד".
רועי : "לרובנו באמת אין בעיית אגו. יש הרבה אנשים עם אגו שקשה
לעבוד איתם. לא פה. כמו שעומר אמר, נותנים לי יותר קרדיט לתת את האמירה שלי, אבל זה תהליך שהלך והתפתח. בהתחלה הבאתי ממש תווים ותפקידים לכל אחד, אבל בשיר האחרון שעשינו התחיל פה תהליך של עיבוד ואני ממש ישבתי בצד והאזנתי".
יהוא : "השיר האחרון שעבדנו עליו הוא בכלל שיר של יעל".
עומר : "זה גם משהו שהשתנה. כבר לא כל הטקסטים של קרן, חלק גם בעברית".
עומר הרשמן צילום: עומר מסינגר
ערבוביה גיאוגרפית
חברי פאניק אכן מגיעים ממקומות שונים מאוד. גם גיאוגרפית. דירק קונש, החצוצרן, מביא איתו מגרמניה - פרט לאהבה בלתי מתפשרת לבירה - הרבה מתרבות הפולק, המארשים והקברט. ירקוני מגיע מרקע קלאסי, יהוא התחיל במקור בכלל כג'אזיסט, עומר הרוקר של החבורה וגליה חי היא נגנית הוויולה הכי מוכרת בארץ, בעיקר בגלל השתתפותה המסורתית בגמר "כוכב נולד". חברי פאניק מנגנים כמעט עם כל מוזיקאי ישראלי שאפשר למצוא כרגע על הבמות. מיוני בלוך, דרך אבי בללי ועד אביב גדג'.
גליה חי צילום: עומר מסינגר
רועי : "אני לא סגור על העניין של הסצנה התל אביבית. נראה לי שבמקרה כולנו גרים באזור. אני לא חושב שזה מה שמגדיר את ההרכב".
יעל : "באמת, רועי? תפתח את העיניים, איפה אתה חי?".
יהוא: "אתה לא גר פה במקרה".
יעל: "אין מה לעשות. מבחינה אמנותית, תל אביב זה מרכז המדינה".
רועי : "אני רק אומר שתל אביב לא מגדירה סגנון. זה משהו יותר טכני, שפה זה מתאפשר ופה אנשים נמצאים".
אתה לא חושב שבירושלים הייתם נשמעים אחרת?
יעל: "זה היה אותו דבר, רק שהיה לכולנו יחד 40 ילדים". עומר : "אנחנו להקת אינדי תל אביבית ששרה באנגלית פר אקסלנס. לגלגל את את העיניים ולהגיד שזה לא ככה זה לא נכון".
רועי : "מבחינתי זה מקרי. האנגלית זה בגלל הקשר עם קרן ולא איזשהו קונספט של להיות להקת אינדי ששרה באנגלית. אינדי זה רק משום שזה לא מיינסטרים. אני לא אוהב שמקטלגים אותי או אותנו בתוך משהו".
גיורי : "הסצנה התל אביבית היא יותר כמו הסצנה בניו יורק. זה מקום אקלקטי מאוד. אנשים שונים מאוד. בירושלים אתה יכול יותר להגיד שיש מכנה משותף".
רועי : "אם סצנה בתל אביב פירושה שזה אקלקטי וכל אחד מביא את מה שהוא מביא, אז אני מוכן להיות חלק מהסצנה הזאת".
גיורי : "הכול סמנטיקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
