נועה תשבי מגלמת: המפיקה
נועה תשבי התקילה את יונתן אסתרקין בבקשה שיתחיל עם השאלות הכי קשות. התוצאה: שיחה גלוית לב על הצלחתה כמפיקה בהוליווד לעומת קריירת המשחק שלא נוסקת, הנישואים הטריים והסירוב העיקש להיות טאלנט ולשתוק
"אני לא מבין", עניתי לו, "מה אתה חושב שיקרה? היא תשכח את בעלה הטרי ותזנק לזרועות הבחור המוזר שיושב ונועץ בה מבטים?". "סביר להניח שלא", השיב קובי, "אבל בשביל נועה תשבי שווה לנסות. תקשיב, היו דברים מעולם".
השיחה הזאת התנהלה, בווריאציות שונות, לכל אורך השבוע שלפני הריאיון. גם נשים ביקשו להתמקם קרוב לאבק הכוכבים של תשבי, ואפילו אמא שלי הצהירה שהיא סקסית. אבל תשבי היא הרבה יותר מבחורה מוכשרת עם פנים מהממות - היא מקצוענית ומתוקתקת לעילא, אחת שמכירה היטב את חוקי המשחק.
והיא גם מרואיינת מנוסה מאוד. לפגישה שלנו היא מגיעה אחרי שעשתה עליי תחקיר, זיהתה אותי עם הצד של הטובים בזכות חברים משותפים, ועכשיו היא מוכנה להתראיין. היא אפילו רוצה להתחיל מהסוף. "תמיד מתחילים בדברים הקלילים בשביל לרכך את המרואיין ורק בסוף עוברים לדברים הקשים", היא צוחקת, "אז הפעם בוא נלך הפוך. ננער את העסק. שיהיה מעניין.
שאל אותי ישר בהתחלה את השאלות הכי קשות שהכנת". אין מה לדבר, התקילה אותי. האם לשאול אותה על קריירת המשחק הלא ממש ממריאה שלה בהוליווד? או אולי דווקא על הקריירה שלה כמפיקה, שנראית כפורחת? לשאול אותה האם הדימוי המיני המתפרץ עוזר או דווקא מפריע בחיים?
ואולי על ארבע אחיותיה, שאף אחת מהן לא מאותו זוג הורים? או על המראה החיצוני-האם היא חושבת לפעמים שהיא מלאה מדי? בסוף אני בוחר בשאלה הראשונה, בעיקר בזכות העובדה שתשבי שיחקה אותה עם הגרסה האמריקאית ל"בטיפול", שזכתה השנה לחמש מועמדויות לפרס ה"אמי", וממש עכשיו מנסה לעשות אותו דבר עם הסדרה "מסכים".
אוקיי. שאלה קשה: כמה זמן עוד תתעקשי על עניין השחקנית? נדמה שאת מצליחה הרבה יותר בתחומים אחרים, כמו הפקה.
"זה נכון שאני מצליחה כרגע יותר כמפיקה, אבל מי שמכיר אותי יודע שהשילוב בין הפקה לבין משחק הוא מי שאני, מגיל צעיר. המפיק יהודה טלית זוכר עד היום את שיחת הטלפון שעשיתי למשרדו כשהייתי בת 16, כדי לנסות לדחוף לו את להקת הנוער'השכנים של צ' יץ'".
"לגבי המשחק, בשנה האחרונה עשיתי שלושה תפקידים יפים, שניים בסדרות ואחד בסרט עם מתיו מקונוהיי, אבל אלה תפקידים שלא באו מתוך המון מאמץ. הרבה פעמים בחיי נאמר לי:'תהיי טאלנטית, תתנהגי כמו טאלנטית וזהו'. אמרו לי מפורשות: 'תהיי קטנה ומטומטמת. שבי בפינה, תהיי יפה ותשתקי. תפסיקי להתערב כל הזמן, תפסיקי לדחוף דברים'. כיום אני נמצאת במקום שנותן לי לגיטימציה להתבטא יותר וזה מאוד משמח אותי, אבל אני לא חושבת שאוותר על משחק בעתיד".
תהיי שחקנית בת 50? בת 70?
"למה לא? קמטים זה מהמם. הלן מירן, נניח, איזה יפה היא".
באופן כללי, נראה כאילו משחק נטו לא נורא מעסיק את תשבי, לפחות לא ברמת הטירוף של שחקנים טוטאליים יותר. מעולם לא ראינו אותה, למשל, מגיעה לארץ לעשות תפקיד גדול בסרט או בתיאטרון. תשבי מסכימה עם הדברים.
"מעניין אותי לעשות תפקידים מדליקים
וחזרות על "ליידי מקבת" לא היו מעירות אותך ככה.
"נכון".
אפשר לומר שזה מצביע על העדפה לעבוד מהראש יותר מאשר מהלב?
"לא חשבתי על זה ככה, אבל יש בזה משהו. אני צריכה שיהיה לי מעניין בצד השכלי ולא רק בצד הרגשי. קשה לי, עד בלתי אפשרי, לנתק את השכל. ניסיתי את זה תקופה ארוכה בלוס אנג'לס-להיכנס לפגישות ולשבת בשקט כמו שחקנית טובה וחייכנית. זה לא הצליח לי. היה בזה משהו לא אותנטי לגבי מי שאני.
"אני מתה על הבמה, לשיר ולשחק, וגם לראות תיאטרון, אבל אני צריכה משהו שישלים את זה. אין כמו הרגע שבו האולם מוחשך שנייה לפני שמתחילים הצגה, ועדיין-זה לבד לא יעניין אותי מספיק. אני צריכה לקום בבוקר ולעשות טלפונים. לא יודעת מאיפה זה בא".
אם נלך רגע לפסיכולוגיה בגרוש, אולי זה קשור לרצון של נשים שהן יפות מילדות להוכיח שיש בהן יותר מיופי?
"אבל לא הייתי ילדה יפה. זו טעות נפוצה".
נו, באמת, אני יודע איך נראית בגיל 16 וכבר אז היית יפה.
"אוקיי, אבל מה עם גיל שבע?".
תשבי שולפת תמונת ילדות, עם תספורת של בן ושיניים גדולות ובולטות כדי להוכיח את הנקודה, וממשיכה: "לא הייתי ילדה יפה, וכשהתחלתי להתבגר ואמרו לי לראשונה שאני יפה-זה היה הלם. אני זוכרת את הרגע הזה. הסתכלתי על הבן שאמר לי את זה, בכיתה ה' או משהו, בתדהמה.
"כשהייתי קטנה אמרו לי איזה יופי את קוראת, איזה יופי את מציירת, לא החמיאו לי על היופי. העניין השכלי אצלי הוא לא תגובת נגד, הוא הבילט אין שלי. אני מניחה שילדה שהוריה מתגרשים מרגישה צורך יותר חזק להיות בשליטה ולנהל את הדברים. אולי זה מגיע משם".
תשבי מנהלת את עצמה לא רע בכלל כבר שנים רבות. היא בת 33 וגדלה ברמת אביב. מגיל 15 היא נמצאת מול ומאחורי המצלמות ועל במות: היא כיכבה ב"שכנים של צ'יץ'" וב"קריאת כיוון" המיתולוגית, הקימה ב-1996 את ההרכב המוזיקלי "נונה", השתתפה בהפקת "סיפור הפרברים" וכיכבה כביץ' הלוהטת האולטימטיבית באופרת הסבון "רמת אביב ג'".
משנת 1997 היא גרה בלוס אנג'לס, ואחרי כמה שנים קשות יותר של לימודים ואודישנים, החלה לקבל תפקידים בסדרות שונות כמו "המופע של דרו קארי", "אנטרפרייז, הדור הבא", "זיווגים", "סי-אס-איי מיאמי" ו"ניפ טאק" (שעם כוכבה, השחקן ג'וליאן מקמהון, ניהלה רומן ארוך לפני שפגשה את בעלה). במקביל שמרה על קשר עם התעשייה בארץ, בעיקר דרך קמפיינים לחברות אופנה שונות. גם בביקור הנוכחי היא הצטלמה עבור חברת התכשיטים "מילר" ועבור רשת האופנה ml, מה שמתחבר לשאלה הקשה השנייה שהכנתי.
שאלה קשה מספר שתיים. אפרופו הצילומים ל"מתאים לי"-לא נמאס לך לשמוע את הדיון הבלתי פוסק בעניין הגוף שלך? כן שמנה, לא שמנה. כן שופעת, לא שופעת.
"לא שופעת. ממש לא שופעת", היא אומרת בציניות. "אבל ברצינות, לכל אישה יש את הגוף שלה, שקיבלה מאלוהים. הטעות היא לנסות להתאים אותו לאיזה אידיאל שהמציאו אופנאים ועיצבו מחשבים, ושאף אחת לא נראית כמוהו במציאות; להרעיב את עצמך או להקיא וכל מיני כאלה.
"אני מקפידה על התעמלות, יוגה, אכילה בריאה, אבל לא ארעיב את עצמי למשקל שהגוף שלי לא מתאים לו רק כי מישהו החליט שככה צריכה להיראות בחורה. הטרנד הזה מתפשט וזה טוב. סקרלט ג'והנסון, ביונסה, ג'ניפר לופז-כולן בריאות אבל לחלוטין לא שדופות. ילדות בנות 14 יכולות לראות אותן ולחשוב שזה בסדר שיש להן תחת וירכיים וכו'. אני מתה על ביונסה, היא הכי סקסית".
היו תקופות שהיה לך יותר קשה עם דימוי הגוף שלך?
"בטח. בתיכון. כשאת צעירה יותר קשה לך עם מה יגידו ומה יחשבו. עשיתי דיאטות, אבל עם הזמן מגיעים למקום שבו הבריאות קובעת ולא תכתיבי אופנה מטופשים. כל אישה צריכה לדעת מה טוב ונכון לגוף שלה, ולא להילחם בנהר הזה, אין בכלל טעם במאבק הזה. זו הסיבה שאני אוהבת לעשות קמפיינים ל'מתאים לי', זה בדיוק מה שהם חרתו על דגלם".
בעודה מדברת על הבריאות, תשבי מדליקה סיגריה וצוחקת על האירוניה, אם כי היא מעשנת מין סיגריות טבעוניות, שאמורות להיות בריאות יותר. "זה זוועה שחזרתי לעשן", היא אומרת, "הפסקתי וחזרתי אחרי שנתיים, אולי בגלל כל הבלגנים של החתונה".
היא התחתנה השנה עם אנדרו ג'י, מגיש טלוויזיה אוסטרלי עם שורשים יהודיים, אשר מנחה את המקבילה האוסטרלית ל"כוכב נולד". הם חיים על הקו לוס אנג'לס-סידני, מסיבות חתונה עשו בשתי המדינות, ואחר כך גם מסע חתונה של שבוע לאורחים נבחרים, באוטובוס שעבר באתרי ארץ הקודש, כולל רחצה לילית בעירום בחוף ימה של תל אביב-כנראה המחדל המודיעיני הגדול ביותר בהיסטוריה של הפפראצי הישראלי.
חיי הנישואים, מבחינתה, הם תענוג אחד גדול. כשאני מעלה תהיות לגבי השגרה המחרבת על פי רוב יחסים זוגיים ארוכים, תשבי הודפת אותן בקלילות. "אנחנו לא מתראים כל הזמן", היא אומרת, "כי הוא עובד באוסטרליה ואני באל-איי. יש תקופות שאנחנו בנתק ומפתחים געגוע.
"חוץ מזה, ברור שיש דברים שלא נשארים כמו בהתאהבות הראשונה, אבל מגיעים דברים אחרים, טובים יותר. בהתחלה יש המון מבוכה והמון מסכות שאנחנו שמים על עצמנו כדי למצוא חן, ואחרי כמה זמן ביחד נוצרת אינטימיות ויכולת להיות אתה עצמך, שהן הרבה יותר טובות מהטירוף של ההתחלה".
המשפחה עשתה קרעכצים סביב שאלת היהדות שלו?
"הוא ממשפחה עם שורשים יהודיים, והיות שאני אישה-הילדים שלנו ייחשבו יהודים, ככה שלא הייתה שום בעיה משום כיוון עם העניין. זה משמח אותי, כי אם הייתי גבר היה לי מאוד קשה להתחתן עם אישה לא יהודייה ושילדיי לא ייחשבו יהודים, ככה שיצא לי טוב".
ובכל זאת, חתונה, התבגרות, התברגנות - זה לא מפחיד?
"לא פוחדת להזדקן. זה נשמע נורא פלצני, אבל זה באמת ככה. מגוחך לפחד מזה. אולי יהיה מדהים? ומה הטעם בכלל? זה אותו נהר שאין טעם להיאבק בו. ברור שאני חושבת על זה שמתישהו יבואו הקמטים, בעיקר בהקשר של העבודה שלי. אז לא יהיה עור חלק ומתוח, יהיה משהו אחר וגם זה יהיה מדהים. אני מנסה להסתכל על מה שיהיה ולא על מה שלא יהיה.
"אגיד לך משהו ממרומי גילי: כשאתה בן 20 ומשהו, גיל 30 נראה לך זקן בטירוף. אבל אני זוכרת שהתעוררתי ביום ההולדת ה-30 שלי ובבת אחת יצא ממני טונה של מתח שהשתחרר, ופתאום ראיתי שיש לי את כל הזמן בעולם. עכשיו אני ממש מחכה לגיל 40. לא יודעת מה יהיה, אבל אני יודעת שיהיה מגניב".
וכאן מגיע הרגע שבו חברתי לכל אלו שביקשו להצטרף לריאיון עם תשבי, וגם אני התאהבתי בה. בתום הריאיון, התברר לי שלמרות שהעברנו ביחד כמה שעות טובות שעסקו בה, תשבי שמה לב ברגישות למה שקורה איתי. בעודנו חולקים מונית לתל אביב ובעודי מקטר על החיים, היא הישירה אליי מבט ירוק עיניים והצהירה: "אתה יודע, זה לא חייב להיות ככה בשבילך. חוסר ההנאה הבסיסי הזה מהעולם, הסוג הזה של הדיכאון הקיומי שצובע הכול".
ומאיפה את מכירה דיכאון קיומי?
"לא יודעת אם דיכאון ברמה הקלינית, אבל אני כן מכירה את הנבירה האינסופית בדברים שאין להם סוף ופתרון, את התחושה שהחיים זה לא מה שהבטיחו לך כשהיית ילד, שהזמן עובר ואתה לא מספיק לעשות דברים, שאנשים מסביב לא מבינים אותך או לא רואים אותך כמו שאתה. מכירה טוב. אבל לא חייבים לחיות ככה. אפשר להחליט לחיות אחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
