קובי אושרת: זה המעט שאני יכול לעשות
כשקובי אושרת שמע על סיפורה של חסידת אומות העולם אירנה סנדלר הוא החליט להנציח את זכרה. בראיון הוא מספר על הסימפוניה שהוא מלחין בהשראתה, על אישיותה הנערצת ועל הדמיון למשפחתו
קובי אושרת צילום: רובי קסטרו
"המקרה של המשפחה שלי לא שונה", הוא אומר ומדגיש כי שותפות הגורל הזו היא מנת חלקם של משפחות ישראליות רבות. "משפחתי, שהייתה חלק מהקהילה בסלוניקי, ניצלה בזכות מי שהיה הקונסול האיטלקי ביוון בזמן מלחמת העולם השנייה והנפיק ויזות ליהודים.
"כשפגשתי במקרה את אורית פוגל, מנהלת הסימפונט רעננה, והיא סיפרה לי על הפרויקט שהם עושים, התרגשתי מאוד. הסיפור קרע אותי לגזרים, כבש אותי והעלה דמעות בעיניי. בעקבותיו החלטתי שכיהודי המעט שאני יכול לעשות הוא לעזור להנציח את זכרה של האישה הזאת, שיש לה כזה סיפור מדהים".
את היצירה תבצע סימפונט רעננה והיא תעלה במסגרת פרויקט אמנותי מיוחד לזכרה של סנדלר, שיתקיים החודש בישראל ולאחר מכן בפולין. בנוסף לאושרת גם האמנית אילנה גור נרתמה לפרויקט ותיצור פסל בדמותה ובהשראתה.
סיפור חייה של סנדלר אכן מעורר תדהמה. היא נולדה בפולין בתחילת המאה העשרים, ובצעירותה למדה עבודה סוציאלית. עם הכיבוש הנאצי בפולין החלה במבצע להצלת ילדים יהודיים תוך חירוף נפשה. סנדלר נהגה להיכנס לגטו, לאתר שם ילדים ולשכנע את משפחותיהם למסור אותם לידיה.
היא הצליחה להבריח את הילדים בדרכים שונות, ומתוך תקווה שיושבו להוריהם בתום המלחמה, ערכה סנדלר רשימות שבהן הופיע השם היהודי המקורי של הילד, שמו הפולני ומקום המסתור שלו. את הניירות שמרה בתוך כדים שהוטמנו בחצרות בתים ברחבי ורשה.
בעולם יש רק טובים ורעים
השמועות על פעילותה עשו את דרכן לגורמים עוינים, ולאחר הלשנה, נתפסה סנדלר על ידי הגסטאפו, עונתה באכזריות ונידונה למוות. בעזרת קשרים היא שוחררה מהכלא ולמרות האיום המתמיד המשיכה באדיקות להציל ילדים נוספים. גם בסוף המלחמה היא המשיכה לשמור על שתיקה, מחשש שהשלטון הקומוניסטי לא יראה בעין יפה את פעילותה החתרנית ויפגע במשפחתה, והניצולים עצמם היו היחידים שידעו על סודה.
רק לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי החל סיפורה להתפרסם ברבים ולהכות גלים. בהוליווד מתכננים סרט המבוסס על סיפורה, "יד ושם" העניקו לה תואר חסידת אומות עולם, ניצולים וילדיהם עלו אליה לרגל ואפילו ברק אובמה המליץ להכניס את סיפורה לתוכנית
הלימודים בארצות הברית.
לפני כשנה הלכה סנדלר לעולמה. "זמן ממש קצר לפני מותה", מספר אושרת, "היא הספיקה להתראיין לטלוויזיה הפולנית ולגולל את קורות חייה. בין השאר היא סיפרה שכשהייתה ילדה בת שבע אבא שלה אמר לה שהעולם נחלק לשני סוגים של אנשים. פשוט כך. טובים ורעים. ושאין לזה שום קשר לדת, מוצא, מין, גזע או שום דבר. רק טובים ורעים. ושהיא צריכה לבחור באיזה צד היא. את המשפט הזה שלה הכנסתי לתוך הסימפוניה".
וכך, אחרי ארבע דקות של נגינה, המוזיקה נעצרת ומופיעה הקרנת וידאו ובה סנדלר מספרת על השיחה עם אביה. "הוא חלק בלתי נפרד מבחינתי מהיצירה המוזיקלית", אומר אושרת על הקטע המרגש.
אתה מזוהה בדרך כלל עם מוזיקה קלה, לא עם סימפוניות, מה ההבדל מבחינתך בין המדיומים האלה?
"ההבדל ענק. לשאול אותי איך זה לכתוב סימפוניה זה כמו שתשאל אותי איך טסים עכשיו לחלל. זה מטורף. לכתוב מוזיקה לכל כך הרבה כלים, לדאוג שישתלבו, לדאוג שכל העסק הזה בסוף גם יגיד את מה שאתה רוצה שהוא יגיד ויביע את מה שאתה רוצה שהוא יביע מבחינה רגשית. זו הייתה מבחינתי חוויה מרתקת.
"היצירה מתחילה כביכול בימינו, ואחרי הציטוט ההוא של אירנה, המוזיקה חוזרת אחורנית-לתקופה שקדמה למלחמה - ומתחילה לספר את הסיפור שלה. הקטעים הללו כוללים אריה מושרת, שמתארת את רגעי העינויים שעברה על ידי הגרמנים, וילד בן שבע וחצי ששר מדהים, ושמבחינתי מסמל את כל הילדים שהיא הצילה. שוב, כמו שאמרתי, זה המעט שיכולתי לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
