"אהבה אסורה בפטרבורג" מגמגם
"אהבה אסורה בפטרבורג" הוא מותחן ריגול שמתמרן היטב בין קלישאות הז'אנר, אבל מגמגם בכל מה שקשור לרגשות וליחסים בין המינים
אהבה אסורה בפטרבורג צילום: כריכת הספר
לא רק בגלל האדרנלין והאקשן, אלא גם בגלל החוויה החוץ גופית המלווה את חייו של המרגל: מה שלא יעשה, תמיד ישנו אני אחר, חלופי, שעומד חבוי מן הצד, משקיף, מעריך, זוכר. דווקא בישראל המתהדרת, על פי מקורות זרים כמובן, בשירותי השו?שו הטובים בעולם, לא התפתחה ספרות ריגול ענפה כמו בעולם האנגלוסאקסי. למעט כמה חריגים כמו אמנון ז'קונט, אורי אדלמן ומישקה בן-דוד.
נראה ש"אהבה אסורה בפטרבורג", ספרו העשירי של בן דוד (שכתב לא רק ספרי ריגול), נכתב בהשראתם של סופרי הריגול הבריטים, ובראשם לה קארה, נסיך הז'אנר שתרגם את המלחמה הקרה לכמה ממעדני הפרוזה היותר משובחים במאה ה-20.
בדומה ללה קארה, ששירת בביון הבריטי, גם מישקה בן?דוד מכיר את עולם הריגול מבפנים, כ"בכיר לשעבר במוסד", שאפילו מסר לירדנים את סם הנגד שהחזיר לחיים את חאלד משעל. יוגב בן-ארי, גיבורו של בן-דוד, הוא מעין גרסה ישראלית לג' ורג' סמיילי, גיבורו המיתולוגי של לה קארה.
צפוי וקלישאתי
אחד שמגלם באישיותו וקורות חייו את כל קלישאותיו של המותג מלח הארץ: בן ההתיישבות העובדת וקצין צנחנים שהתגייס למוסד מתוך תחושת שליחות אותנטית, אפילו במחיר של כישלון נישואיו ובדידות קיומית.
מקצועו האפל גם מזין את העלילה בדילמות מוסריות, הכרוכות ברציחתם של אנשים ללא משפט ודין, מה שמחזק את מעמדו כסוג של גיבור טרגי. בן?ארי שונא לקום בבוקר לעבודה, אבל גם מסור לה עד מוות, כי "המערכת שלי נועדה לאפשר למדינה להתקיים, ובמערכת כזו הורגים אויבים".
אחת הקלישאות הרווחות לגבי מרגלים בכלל, ואלה הספרותיים בפרט,
היא היותם בני דמותו של "השכן ממול", שהרי אם היו אפולואים חטובי גב ושופעי בלורית לא היו נטמעים כמעט בכל סביבה. גם יוגב בן-ארי, לצורך העניין, "לא נאה במיוחד, לא גבוה ולא חטוב", אבל טוב מאוד במכות ובאקדח-כפי שמעידות 15 שנות מבצעיו העלומים-עד שהוא מבקש להתחיל את חייו מחדש עם אלמנה רוסייה שהוא פוגש, בסנט פטרבורג הקפואה והיפה.
כך הוא נשאר נאמן למסורת של מרגלים שבעי קרבות שביקשו, תמימים שכמותם, לקלף את הפיח הקרוש שהותירו אחריהם חיי שקר ארוכים, אבל לא הבינו שעברם יחכה להם תמיד מעבר לסיבוב.
מישקה בן-דוד צילום: יח''צ
הוא אלוף העולם בדפ"א ומל"מ, תצפיות, צילומים סמויים, מעקבים, העמדות פנים, סיפורי כיסוי ושאר תככי ביון, אבל צולע למדי באינטראקציות רגשיות ויחסי המינים, מה שגורם לעיתים לכיווצים קלים של מבוכה כשגיבוריו מתחילים לתנות אהבים, או להרעיף זה על זו דברי אהבה.
המבוכה מגיעה לשיאה בסופו המופרך של הספר, שנראה יותר כקתרזיס של סרט טורקי מסיומו האפשרי של סיפור מרגלים. עד אז מוכיח בן-דוד יד קלה על המקלדת וטווה עלילה מדויקת ואפקטיבית, שלמרות מגבלותיה מצליחה להחזיק 400 עמוד.
מישקה בן-דוד, אהבה אסורה, בפטרבורג, כתר 414 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
