פסקולים שעושים את זה

פסקול הוא כבר מזמן לא רק הדבר השולי ההוא, שעושה נעים לסרט. שני פסקולים חדשים, ל"ג'ונו" ול"דמדומים", מוכיחים שלפעמים מגיע להם להיות במרכז

בועז כהן | 2/1/2009 7:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ולווט אנדרגראונד
ולווט אנדרגראונד צילום: גטי אימאג'ס
מאז תחילת המאה ה-21, סרט הקולנוע "שרק" והסדרה "עמוק באדמה", השתנתה הגישה כלפי פסקולי סרטים וסדרות טלוויזיה. דור חדש של יוצרים צעירים נכנס לתחום, והחל לשלב את אהבותיו המוזיקליות הפרטיות ביצירות החדשות.

יוצרים כמו ג'ון קייל, האילז ודת קאב פור קיוטי, שנתפסו כחלק אינטגרלי מהאמנות האלטרנטיבית, זו שמחוץ לקווים ולמשחק המיינסטרים הרגיל, קיבלו לפתע מקום של כבוד בתוך יצירות פופולריות. המגמה הזאת תופסת תאוצה בשנה האחרונה, כשהסרט הסקוטי "סיפורו של האלאם פו" מונע על הדלק הרפרטוארי של שלל להקות ואמנים סקוטים, וסדרות טלוויזיה שלמות עושות כבוד לשירים נידחים הנשלפים מהגנזכים וממעמקי המחשב הפרטי של במאים שאוהבים מוזיקה טובה.

הסרט "ג'ונו" שיצא כבר לפני שנה, מופץ עכשיו בדי-וי-די, ויש פסקול הנפרש על אלבום כפול, וכולל דיסק אחד עם השירים מהסרט, ודיסק נוסף עם השירים "שכמעט נכנסו לסרט". הסיפור עוסק בג'ונו (אלן פייג') נערה מתבגרת בת 16, שנונה, דעתנית, משעשעת, שנכנסת להיריון לא מתוכנן בגלל סטוץ חד פעמי עם חבר מהכיתה.

ההורים מופתעים, אבל תומכים ומפרגנים להחלטה של ג'ונו שאינה מעוניינת לעשות הפלה. המשפחה מחליטה יחד למסור את התינוק שייוולד לאימוץ. האם היאפים המוצלחים יהיו טובים בתור הורים מאמצים? ג'ונו עורכת להם בחינות ומגלה ש(כנראה) לא. העלילה הזאת של ג'ייסון רייטמן,
במאי קנדי בן 31 ("תודה שעישנתם") קלילה כנוצה ואוורירית כבועות סבון צבעוניות בשמש החורפית, זכתה לפסקול מוצלח.

במסורת הימים האלה, הפסקול הוא עבודת צורפות מחושבת וחכמה, שרוקחת שלל שירים המשקפים תקופה קוסמופליטית, מבולבלת, מרובת גוונים, טעמים, צבעים וצלילים, כשכולם מושפעים מכולם, ומקור ההשראה הוא אמא רשת, המפיצה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית.

רייטמן ריצף את סרטו בשירים של ולווט אנדרגראונד, בל אנד סבסטיאן הסקוטים, סוניק יות' ויו לה טנגו הניו יורקים, קימיה דואסון, אסטרוד זילברטו הברזילאית, קאט פאואר, באדי הולי ואלן פייג'. פסקול לסרט משובב לב, מוצלח לחורף, שכולל הרבה שירים מרהיבים, שמתעופפים יפים וקלילים, כבלוני הליום בפארק אחר הצהריים.

מן הצד השני של האלטרנטיבה אפשר לשמוע את פסקול הסרט "דמדומים", המבוסס על ספר הערפדים הפופולרי מאת סטפני מאייר. להקות רוק לבנות לנערים מהפרוורים (לינקין פארק) לצד אמן ייחודי כמו איירון אנד וויין, פאראמור וגם פרי פארל, "ירח מלא" המצוין של בלאק גוסטס וגם "סופרמאסיב בלאק" של מיוז, יוצרים מצע אפלולי, רועם, רוחש, לוחש, נושך.

"דמדומים" מייצר פסקול לילי, המצליח ללכוד את החרדה הסמויה הזוחלת מתחת לפני השטח של הסרט ושל התקופה כולה: את חוסר הוודאות הקיומי, הכלכלי והפוליטי, השורר ברוב רובו של העולם עכשיו.

"ג'ונו", פסקול הסרט, התו השמיני
"דמדומים", פסקול הסרט, התו השמיני
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''מוזיקה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים