ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

תרבות 2008: חנוך לוין מרטיט

השחקן גדי יגיל בוחר את ההצגה "הרטיטי את לבי" מאת חנוך לוין לאירוע השנה החולפת. "שיחקתי אותה", הוא אומר, כי אחרי 45 שנה במקצוע הוא סוף סוף זוכה לשחק חנוך לוין, ועוד במחזה שטרם עלה על במות

את העבודה על "הרטיטי את לבי" אני מסכם בשתי מילים: "הנאה צרופה". מה צריך שחקן יותר מזה? מחזה חדש של חנוך לוין שאיש לא העלה לבמה לפניך; התפקיד הוא רק שלך ואתה מבצע אותו לראשונה. במקרה שלי היתה זו דמותו של "פשוניאק".

אתה מפיח בדמות רוח חיים מהנייר אל הבמה. ולצדך שחקנים מוכשרים שעושים את אותו הדבר. כמו למשל, רמי ברוך (למקה) ג'יטה מונטה (ככה-ככה) מירב גרובר (לללללה) ושלישיית מחזרים-מאהבים זמרים - אסף פריינטא, רובי מוסקוביץ' וזיו קליר;

בחדר החזרות יושבת קרן פלס עם הבמאי אודי בן משה ויוצרים-כותבים את המוזיקה; ואנחנו על הבמה קובעים יחד עם אודי איך זה ייראה סצינה אחר סצינה, עם תפאורת הדלתות שרמי ואני מסובבים כי אין תקציב לפועלי במה ודופקים זה לזה את הרגליים עד שזה יצליח. שעות על גבי שעות של יצירה. והשחקנים, אחד מייעץ לשני באהבה ובעדינות. והשאלה החוזרת: מה חנוך לוין היה חושב על זה?

אחרי 45 שנה בבידור ובתיאטרון אני סוף-סוף משחק "חנוך לוין". איזה כיף. או כמו שהדמות שלי אומרת באחד המונולוגים: "ואם ישאלו אותי בסוף ימיי, 'מה עשית בעולם?', אענה: 'אני שיחקתי את פשוניאק. שמעתם פעם על דמות בשם פשואינק? אני שיחקתי אותה. שמי אף-אחד ואני שיחקתי את פשוניאק'". למן הרגע הראשון אמרתי שזה יהיה שלאגר קופתי ואמנותי. היום, כשאנחנו בהצגה ה-250 ואחרי שזכינו בתואר "הצגת השנה", אני שמח לראות שצדקתי.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...