על האיור: עיון בשני ספרי ילדים
שני ספרי ילדים חדשים שרואים בימים אלה אור בהוצאת עם עובד מלמדים על היחס בין האיור לטקסט. האיורים בספריהן של נרדה בן יעקב ושפרה הורן עשויים היטב, ובאחד מהמקרים אפילו מתעלים על איכותו של הטקסט
שני ספרים חדשים שיצאו השבוע בהוצאת "עם עובד" מדגימים את הפער בין איור המעניק ערך מוסף לסיפור לבין איור הגובר עליו. בספרה היפה של נרדה בן יעקב, "כשסבא נסע לכפר סבא", יוצאים הסבא שייקה והנכד מיכאל לחפש בית חדש לאחר שמקום מושבם, שלוה חדל להיות מקום שלו.
סיפור המעשה פשוט: מיכאל וסבו עוברים בין יישובים שונים בארץ-ישראל כאשר הקו המנחה אותם הוא הבנת שם היישוב פשוטו כמשמעו; כך הם מצפים שבבית שמש תמיד תהיה שמש, בפרדס חנה הם מצפים לפגוש במנהלת חנה שמשרדה על ראש העץ, ביקום כולם תמיד עומדים וכמובן כפר סבא שראוי ויהיה מושבו של הסב.
כשסבא נסע לכפר סבא צילום: כריכת הספר
אך למרות הקו השנון שעליו היא מצליחה לשמור לאורך רוב הספר האפקט החזק לא היה מתקיים אילולא האיורים הנפלאים של גלעד סופר. סופר, שמוכר בעיקר מאיוריו לספריו של יונתן יבין, הוא מאייר בחסד. את ציוריו ניתן לזהות על פי השימוש בצבעי עפרון, באיורים עדינים אך סימטריים מאד.
בספר זה הוא מביא את הסימטריות לדרגת אמנות של ממש, כאשר הוא מלקט מהטקסט מספר
אירועים ומציגם בוריאציות שונות של גודל ומיקום במרחב . התוצאה היא רומן גרפי יותר מספר ילדים והמעבר מכמה איורים קטנים לאיור שמכסה כפולת עמודים מספק נופח דרמטי לעלילה. לא מדובר רק בהרמוניה בין הטקסט לאיור, אלא בערך מוסף שמעניק האיור לטקסט, אינטרפרטציה חדשה אשר מניחה ביד הקורא את מכלול האפשרויות הגלומות בטקסט.
האיור כהפוגה מוצלחת מהטקסט
לעומתו, ספר הילדים של שפרה הורן, "גם ביום וגם בלילה" הוא דוגמא לכוחו של איור על טקסט. איוריה של ליאורה גרוסמן, זוכת עיטור אנדרסן היוקרתי לשנת 2008, מופיעים בלמעלה ממאה ספרים. גם היא, כמו סופר, משתמשת בצבעי עפרון ומגיעה לדרגת שלמות באמנות זו.
להבדיל מסופר, איוריה מלאים יותר, הדמויות בעלות נפח ולא סימטריות וחדות והרגשת חמימות תמידית עולה מהם. במקרה זה, גרוסמן הפיקה את המרב מהטקסט הטרחני של הורן והקימה לחיים עולם אגדתי.
סיפורה של הורן עוסק בממלכה אחת המתפצלת לשניים שכן הנסיכים התאומים שנולדו בה, ערים בחלקים שונים של היממה ולכן זכו לשמות החיבה: לאביום ולאבלילה. הממלכה המפוצלת מנסה להתגבר על הפער שנוצר בין העֶרים ביום לבין הערים בלילה.
הניסיונות
המגוחכים שלהם להגיע לפשרה מטילים עליהם קלון, עד אשר (וכאן הסיפור מתפצל לשני חלקים גם הוא: גרסתו של מר נומנומון וגרסתה של גברת נמנמה) אהבת האחים (על פי גרסתו של האדון), אהבתם של נסיכת הלילה ונסיך היום (על פי גרסתו של הגברת) הביאו את האיחוד לממלכה ונמצאה שעת בין הערביים כשעה בה יכולים כולם להיפגש ולאהוב.
המסר הכה אקטואלי, בעיקר במדינתנו ובימים משוגעים אלו, הוא עתיק יומין. הורן אינה מביאה חידוש כלשהו לסיפור המעשה וניסיונה העיקש לכתוב דווקא אגדה, לה סממנים ואפיון מיוחד, הוא בעוכריה, שכן הרצף העלילתי נקטע על-ידי הפרעות שונות כגון אותם שני מספרים המצטרפים למספר-העל ונדמה כי האנדרלמוסיה השוררת בממלכה עוברת את החיץ הבדיוני ומגיחה לעולם המציאות.
גם ביום וגם בלילה צילום: כריכת הספר
המוטיב החוזר של ניגודים: לילה מול יום, שחור מול לבן, גברים מול נשים, מודגש באיוריה של גרוסמן לאורך כל האגדה ומספק קריאה מרובת רבדים. מה חבל שהסיפור לא מצליח להציג בצורה מעניינת ומרתקת את הרובד הבודד בו הוא עוסק.
נא להמתין לטעינת התגובות
