כן, הוא יכול: "יס מן" עושה טוב לג'ים קארי
ההפתעה האמיתית ב"יס מן" היא ברגעים שבהם מגיעה הפרסונה הקומית הבלתי צפויה, שבזכותה התפרסם ג'ים קארי, לאיזון נעים עם יכולותיו כשחקן
יס מן - טריילר
רציתי, אבל עיון מהיר ב- IMDb הוביל אותי לשתי מסקנות: הראשונה היא שאני חייב להתחיל לישון טוב יותר כי אני כל הזמן שוכח דברים ואולי זה קשור, והשנייה היא ששטיק פני הגומי של קארי אחראי ל"אני, עצמי ואיירין" הקורע, ל"טיפשים בלי הפסקה" שאני הכי אוהב בעולם (שניהם של האחים פארלי כבמאים), ל"כייבל גאי", שעוד יזכה יום אחד בכבוד המגיע לו, ול"אייס ונטורה 2" הגאוני, שבו נותן קארי תצוגת תכלית של תזמון קומי ושליטה גופנית מושלמת.
הסופרלטיבים האלה ממש לא מוגזמים. כשהוא עושה את זה טוב, קארי עושה את זה הכי טוב. מצד שני, והמינוס הזה כמעט שווה לפלוס שדסקסנו זה עתה, אחראי שטיק פני הגומי הזה גם לדמות הרידלר ב"באטמן לנצח" האיום, לחיקוי החיוור של באגס באני ב"המסכה", לרוזן אולאף הנודניק ב"סדרה של צרות" ולפלטשר ריד, העורך דין הבלתי נסבל שקארי גילם ב"שקרן שקרן".
אוף. למה אתה כה הפכפך, ג'ים? למה הקטע שלך יכול להיות מעצבן באותה מידה שבה הוא מגניב? הפתרון, כמובן, טמון בידיים שמנווטות את קארי בכל אחת מהפעמים הללו. כשג'ואל שומאכר המתחזה אוחז במושכות של סרט כמו "באטמן לנצח", קארי מאבד שליטה והופך למעמסה, אבל כשהאחים פארלי לוקחים אותו לידיים - על אהבת האדם שלהם, החום האנושי שקורן מעבודותיהם ומשיכתם לטיפוסים חריגים ולשוליים האמריקאיים - התוצאות מלאות השראה.
כשצ'אק ראסל חסר הדמיון פותח לו את השאלטר ב"המסכה", קארי זורק על המסך את כל מה שיש לו ומפספס כליל, אבל כשבן סטילר רותם את הטירוף הזה לחזון האפל של "כייבל גאי", התוצאות מפחידות ומבריקות.
הכל תלוי בידיים המנווטות, וב"יס מן" זוכה קארי לטאץ' המקצועני והמדויק של פייטון ריד, מי שהפך בעבר את חומר הגלם הלעוס של עלילת "מעודדות צמודות" לפנינה שנונה ומפתיעה שאף הולידה שלושה המשכונים.
ריד, במאי מיומן בעל טביעת עין חדה ללוקיישנים מעניינים, שליטה מדויקת ברזי העריכה הקומית וחוסר יומרה מרענן, עשה את המקסימום מתסריט שלא נראה מבטיח כל כך על הנייר והפיק מקארי את הצדדים היותר נעימים במנעד שלו, צדדים שנראו לאחרונה ב"המופע של טרומן" וב"שמש נצחית בראש צלול".
למד לשתוק
ב"יס מן" מגלם קארי את קארל אלן, פקיד בנק במחלקת הלוואות שחי את החיים המשעממים ונטולי הסיכון שפקידי בנק במחלקת הלוואות חיים. הוא בודד, עדיין שבור מנטישת אשתו, מסרב תדיר לניסיונות של חבריו להוציא אותו מהבית וסוגר את רוב לילותיו מול הטלוויזיה, צופה בסרטים בדי.וי.די.
ג'ים קארי ביס מן צילום: יח''צ
דוגמאות? שיעורי לימוד קוריאנית, הומלס שמבקש טרמפ לקיבינימט ושיחת סלולרי ארוכה, שכנה קשישה וחרמנית שרוצה קצת פינוקים (ומוציאה את השיניים התותבות שלה קודם, לעזאזל), שיעורי טיסה, ערבי שתייה מוגזמים עם החברים המופתעים וגם מערכת יחסים מתוקה עם בחורה צעירה ותימהונית מעט (זואי דשאנל ההורסת, שגם שרה כמה שירים מקסימים בסצנת הופעה מצחיקה).
להוציא כמה נפילות - בהן שתי פרסומות לא מאוד סמויות ולא מאוד מעודנות לרד בול ולאופנועי דוקאטי וכמה החלטות תסריטאיות מגושמות לקראת הסוף - הסרט עובד נהדר. קארי, באמצע שנות הארבעים לחייו ואחרי שהוכיח את ערכו אינספור
פעמים בקופות ובביקורות, משחק בנינוחות המתאימה לו מאוד, ההולמת את התבגרותו והמחמיאה ליכולות הקומיות הפיזיות שעדיין נמצאות שם, כפי שהוא מוכיח בסצנה קורעת שבה הוא משכנע מתאבד פוטנציאלי (הופעת אורח של לואיס גוזמן, שחקן האופי האהוב ביותר בהוליווד ועליי) לא לקפוץ בעזרת גיטרה והרבה רצון טוב.
אבל ההפתעה האמיתית היא ברגעים הקטנים והרומנטיים יותר שהוא חולק עם דשאנל, רגעים שבהם מגיעה הפרסונה הקומית הבלתי צפויה שבזכותה התפרסם לאיזון נעים עם יכולותיו של קארי כשחקן.
קארי פשוט למד לשתוק, והרגעים הקטנים שבהם הוא רק מגיב לשטויות המקסימות של דשאנל או מביט בה הם שהופכים את הרומן - הלא אמין במיוחד, שכן פער הגילים ניכר למדי - למשהו שעובד. תוסיפו לכל הנעימות הזו את הפסקול הנהדר, שמורכב משירים של האילז, את העובדה שרוב הסרטים המבטיחים יותר של העונה בארה"ב נגנזו כאן משום מה ואת זה ש"האח הגדול" נגמרה, והרי לכם מתכון לאחלה יומית. פשוט תגידו כן.
"יס מן" ("Yes Man"), ארה"ב 2008, 104 דקות
נא להמתין לטעינת התגובות
