מלחמות דווקא קורות בחורף
שידורי המתקפה בעזה אתמול הוכיחו שוב, שמצד אחד אנחנו רוצים לדעת הכל, כאן ועכשיו, ומצד שני בהחלט ייתכן מצב שוב איש לא יודע כלום. ערוץ 10 דווקא הקדים את המתחרים וסיפק כמה פרטי מידע הרבה לפני ערוץ 2, אך גם הוא נאלץ להתמודד עם חורים במידע
המתקפה בעזה, כל הערוצים
מלחמות כבר לא קורות בחורף, כתבה פעם סי היימן, וניסחה באופן קולע את הקונספציה הצבאית שכולם האמינו בה - חמאסניקים ועיתונאים כאחד - עד להתנפצותה המפתיעה אתמול לפני הצהריים.
שבת בבוקר, יום (בערך) יפה - ופתאום שמענו בום, הרבה בומים ליתר דיוק, והתברר שמלחמות פורצות בחורף, ואפילו בסוף השבוע, בשעה שהטלוויזיות מנמנמות ואנשיהן לא מאיישים את עמדות הקרב (ספונים בצימרים מהודרים בצפון?).
בעוד שעשרות מטוסים המטירו טונות של פצצות, על המסך התוודענו שוב לסינדרום התקשורתי של ימינו, כפי שנחשף, למשל, בפיגועי הטרור בהודו: מצד אחד אנחנו רוצים לדעת הכל, כאן ועכשיו, ומצד שני בהחלט ייתכן מצב שוב איש לא יודע כלום. יש פער גדול בין היכולת הטכנולוגית להגיב "כאן ועכשיו", לבין היכולת האנושית להשיג את המידע - וליצוק תוכן לתוך הדיווחים.
קחו, למשל, את תפקודו של ערוץ 2 בשעה-שעתיים הראשונות למתקפה על עזה. לא בעיה להזניק כונן שיחזיק שידור ברהיטות וביעילות (אלעד שמחיוב) וימסור את מעט הפרטים שהצטברו עד כה. כן בעיה להתניע את המערכת הרדומה. אם, למשל, רוני דניאל נמצא הרחק מהאולפן או הרחק מרצועת עזה, והמערכת מורה לו לדלג לכיוון ההתרחשויות - במשך שעה או שעתיים בהכרח האיש יהיה מנוטרל, והצופים יסתפקו בדיווחיו הטלפוניים נעדרי המידע,
ערוץ 10 דווקא הקדים את המתחרים וסיפק כמה פרטי מידע הרבה לפני ערוץ 2, למשל את שמו של המבצע. אך גם הוא נאלץ להתמודד עם חורים במידע, אותם השלים בצילומים מאתגרי צנזורה ומעצבני טוקבקיסטים של מסוקים ומטוסים שחלפו ממעל-"הנה הרקולס טס מערבה", פירשה נסלי ברדה.
ערוץ 1 שיחק אותה עם פרטי מידע על הבכירים שבין ההרוגים הפלסטינים, אך קצת נתקע עם הדיווחים על הנפגעים בצד הישראלי. אז כל המערכות הקפיצו את כל מה שזז, הגיבו טכנית מהר מאוד, שידרו כמעט מיד מכל מוקדי הפעילות-ובכל זאת במשך כשעתיים-שלוש, את התמונה הטובה ביותר השיג מי שהצליח לזפזפ בין הערוצים ברגע הנכון.
אפשר לטעון, במידה לא מבוטלת של נוסטלגיה, ש"במלחמות של פעם אף אחד לא ידע כלום, וזה היה הכי טוב". זהו טיעון עקר: אי אפשר להנחיל התנהגות תקשורתית של 1967 ב-2008. בקיצור, הסטארט-אפ של המלחמה הבאה הוא מישהו שיישב בחדר עם כמה מסכים, כולל הסנאף של אלתג'זירה והנייטרליות הצוננת של סקאי ניוז ("רוב ההרוגים הם אזרחים, וזה בלתי מתקבל על הדעת", העירה המגישה מיד עם הדיווח הראשון, כמעט אוטומטית) ויעשה עבורנו לייב-בלוגינג. שזה, למי שלא מכיר, תיאור טקסטואלי של השידורים, בזמן אמיתי, בתוספת פרשנויות מחכימות שנשלפות בזריזות מהשרוול.
שינויים בלוח המשדרים, שישי, ערוץ 10
הנה עוד מתקפת פתע בלתי צפויה. לא חושב שנתקלתי בחומר יח"צני כלשהו על תוכניתם של ערן זרחוביץ ושרון טייכר, שהסתתרה אחרי פרק ההדחה המשעמם להפליא של "הישרדות". מחדל מודיעיני, ממש.
זרחוביץ וטייכר (שמגישים ביחד גם את תוכנית הערב של רדיו תל-אביב) מתעסקים בשטויות בסגנון הפינות המוזרות שרווחות בתוכניות אירוח אמריקאיות-קונאן אובריין, דיוויד לטרמן וכאלה. נגיד: ראיון עם פרדי קרוגר שעובד כמתווך דירות תל-אביבי. או שיחה עם מאור כהן שאמורה לעסוק באלבום האוסף שהוציא, אך גולשת מיד לריב מכוער שבסופו מועלה האלבום באש. אצלם, קטעי השטות הם הנטו, בלי ראיונות המשעממים שממלאים את תוכניות האירוח המסורתיות. זה רעיון מצוין, שמבוצע ממש לא רע ויש לקוות שיתפוס תאוצה ויחזיק מעמד.
נא להמתין לטעינת התגובות
