הזירה הלשונית: לחדש ולהתחרקש
מה מקורו של שם הפועל להתחרקש, והאם ארץ נהדרת אכן מבשרת חידוש לשוני? איך חוגגים את יום ההולדת של העברית, אולי באמצעות ספר חדש בשם "שפה קמה". רוביק רוזנטל עם מבחר סוגיות לשוניות, וגלעד צוקרמן משיב אש
מקורו בפועל ערבי: אִתחַרכַּשׁ, ופירושו כמו בשימוש הטלוויזיוני: "הפריע למישהו כדי לריב אתו". הפועל מזכיר, שלא במקרה, את הפועל התלמודי "לקרקש" שפירושו להשמיע קול רעש. בספרות העברית החדשה הוא זכה גם לצורת התפעל: "התקרקש". "קַרקָש" בתלמוד הוא פעמון, ובימינו סוג של מברג.
באלף בית הישראלי יש יחסית לא מעט אותיות, אבל הדמוקרטיה הישראלית זקוקה ליותר, שכן הקמת מפלגות דמה לקראת כל בחירות היא תחביב ישראלי ייחודי. האותיות נחטפות, והמפלגות עולות בעשן יום אחרי הבחירות.
המאבק על אותיות האלף בית אינו חדש, ולהלן מעט מסיפורי האותיות מאז קום המדינה ועד הכנסת ה-18 העומדת לפתחנו.
• האות שהחזיקה מעמד יותר מכל אות אחרת היא האות "ג" המשרתת את המפלגות החרדיות מאז הכנסת הראשונה ועד היום. שלוש פעמים היא הופיעה עם ידידתה "ד". "ב" ששירתה את מפלגתה, המפד"ל, 16 כנסות רצופות. בכנסת ה-17 היא הוחלפה ל"טב". אחריה באות אמת (המערך ואחריו
מפלגת העבודה) והאות "ו" (חד"ש), שתיהן מככבות 11 כנסות רצופות, מאז הכנסת השביעית.
• צירוף האותיות הארוך ביותר בתולדות הבחירות הוא חלטעם, מפלגת הימין המרכזית בכנסת השמינית, איחוד של חירות, ליברלים, המרכז החופשי (ט) והרשימה הממלכתית (עמ).
• המקרה היחיד בו נכנסה לכנסת
• מפלגות בנות מזל מצליחות לייצר באמצעות האותיות מילה שהיא גם מותג שיווקי. מובילות "אמת" ו"מרצ". הגימלאים נקראו זך, הרשימה הערבית המאוחדת מהכנסת ה-15 "עם". תנועת דגל התורה נקראה בכנסת ה-12 "עץ".
• שני הצירופים הפופולריים ביותר במהלך תולדות הכנסת הן מילים חיוביות. "יש" היו אותיות מפלגת ד"ש בכנסת התשיעית, אומץ של יגאל הורוביץ בכנסת ה-11, ולאחרונה שינוי של טומי לפיד. יש? אין.
• הצירוף הפופולרי השני במשפחה הוא "כן" (או כנ). בכנסת ה-9 זו היתה מפלגתו של אריק שרון, שלומציון. בכנסת ה-10: תל"ם, ממשיכתה של רפ"י. בכנסת ה-14 התלבש עליה שרנסקי עם "ישראל בעלייה" לשלוש קדנציות. בבחירות האחרונות ירשה את האותיות תנועת קדימה.
הטרנד העכשווי הוא חגיגות, כינוסים, ימי עיונים ואירועים לכבודה של השפה העברית. ביום שלישי נקבע בכמה כלי תקשורת בעיקר בגלי צה"ל יום השפה העברית, לציון יום מותו של אליעזר בן יהודה (16 לדצמבר). בשבוע הבא (רביעי-חמישי) מתקיים במכון ון ליר כינוס עשיר באירועים לכבודה של השפה העברית.
בכנסת מציינים מדי שנה את יום השפה העברית בראשית ינואר, דווקא על פי יום הולדתו של בן יהודה. בראשון לציון יתקיים ב-25-27 לפברואר כינוס השפה העברית "לשון ראשון" זו השנה השנייה, מתוך כוונה להפוך אותו למסורת. החגיגה גדולה, הציניקנים יאמרו שמדובר במסיבת סיום, אבל המדור מפרגן לשפה העברית, שלמרות המכפישים שורדת את הקמים עליה לכלותה, מאז היידיש ועד האנגלית האמריקנית.
השבוע נחנך באירוע חגיגי האקדמיה ספר חדש בשם "שפה קמה". הספר מביא קטעים מבחרים מטור שהופיע בעיתון הארץ בשנים 1932-1948, נערך על ידי ועד הלשון שקדם לאקדמיה, ונקרא "לשוננו לעם".
מהטור הזה צמח כתב העת בשם זה שנוסד בשנת 1953, המופיע בקביעות עד היום. הטורים עוסקים בשאלות קוראים, בסוגיות של נכון-לא-נכון, בבעיות ניקוד ופיסוק ועוד. ולהלן מקבץ.
מגבת או אלונטית. "עכשיו הנהיגו בלשון שם מחודש, מגבת. לדעתי אפשר לקרוא בשם זה את חתיכת הבד הצרה שמנגבים בה את הפנים ואת הידיים לאחר רחיצה קלה, אבל לחתיכת בד רחבה של אריג ספוגי, שמסתפגים בה אחרי רחיצת הגוף כולו באמבטי או בים, צריך לקרוא "אלונטית" מן המשנה, ולחדש עם את הפועל "הסתפג".
אמאלה. יוסף קלוזנר כותב: "צורה המעידה על השפעה של לשון אחרת בצירוף המילות ובסידור המשפטים, לדוגמה 'אבאלע', 'אמאלע', כספחת ממארת היא לכל לשון ולשון, ובפרט ללשון העברית החיה, שעדין היא כשתיל שדורש טיפול והשקאה עד שישתרש בקרקע המולדת". שלמה האלקושי מגיב: "אודה על פשעי בקהל רב, כי בשומעי בפטפוט ילדתי את המילים אבא'לי, אמא'לי, אני מרגיש כאילו קו של חיים וצהלת הקיום שוטף בשפתנו העתיקה".
איך אומרים לֶבֶּן בעברית? ד"ר א.י.ב. כותב: "בכורדיסטן שמעתי קוראים ללבן – כותח. חושבני, כי ראוי להשתמש בשם זה במקום הלבן הערבי. שהרי אצל אנשי כורדיסטן נשתמרה המסורת מימות התלמוד הבבלי, ועד היום מדברים הם ארמית".
הרב א.ד. ברקובסקי מגיב: "לא נכון לכנות את הלבן בשם כותח, כי שני מינים הם. מעשה לֶבֶּן ידוע: נותנים מעט שמנת, חלב חמוץ או גבינה, בחלב מבושל ובמשך יום קופח החלב ועומד. והלבן, כידוע, מבריא את הגוף. מעשה כותח: בנסיוב החלב נותנים מלח ולחם שנתעפש ומזה יוצא מאכל חמוץ המזיק לגוף. צריכים אנו להניח את השם 'לֶבֶּן' במקומו".
איך מפרגנים. משה גרשטיין מרחובות שואל: כיצד אומרים בעברית 'איך פערגין דיר?' תשובה: "עיני יפה בך" או "עיני טובה בהצלחתך": "למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחיו והיה מחזר עליהם ואומר להם: יערב לכם, יבוסם לכם" (במדבר רבה).
סלנג ברברי. אב ראובני כותב: "הברבריזמים הולכים ומתרבים ומשתרשים ואין איש שם על לב. הנה מקצתם של הז'רגוניזמים השגורים בפי הילדים: חברה'מן, במובן בן חיל, או עושה בלהטים. שפיץ – חודו של העיפרון. קונצים – "הוא עושה קונצים", במובן תעלולים או להטים. נו!", "בוא מהר, נו! הלא אמרתי לך, נו!"
אוטואים. פלוני שואל: "רבים משתמשים בשם 'אוטו' במקום מכונית. אומרים האוטו בא, האוטו עבר. השאלה היא: מה צורת הריבוי של 'אוטו'". תשובה: ראשית צריך לומר אבטו ולא אוטו, כשם שאנו מוצאים במדרש תהילים 'אבטומטוס הוא העולם'. והריבון של אבטו כריבויה של המילה או: 'אואין' (תלמוד בבלי), 'אויין' (תלמוד ירושלמי), ולפי זה אבטו ברבים: אבטואים או אבטויים".
דוגמן וצהבוני. ועד הלשון העברית קובע: האדם או הפסל המשמש בחנויות להדגמת מלבושים (מאנעקען) ייקרא דוגמן (גבר), דוגמנית (אשה). בעל שיער צהוב (בלונד) הוא צהבוני, על משקל אדמוני. הארון המשמש לקירור מאכלים ישמש מקרה. חובה להעדיף את המלה מקרה על המלה מקרר, המתאימה רק לאותו החלק שבמקרה היוצר את הקירור.
צבע טרי. מרים כהן כותבת: "בהרבה מקומות וגם על עמודי החשמל דבוקים שלטים ופםתקאות ועליהם כתוב: 'היזהרו, צבע טרי'. לדעתי נכון יותר לאמר: 'הצבע לח'. בבקשה מכם, רבותי, לחוות דעתכם בנושא זה". תשובה: "הצעתך נכונה. טרי היפוכו ישן, וכאן צ"ל: 'הצבע לח', שהרי לח היפוכו של יבש".
בשבוע שעבר התייחסתי לספרו של גלעד צוקרמן "ישראלית שפה יפה", והבעתי את עמדתי שהעובדות הלשוניות אינן מעידות על נתק או היעדר המשכיות בין "עברית" ו"ישראלית" אלא להיפך. צוקרמן ניסח מאמר תגובה. צוקרמן קובע כי הדרך לבחון את התפתחות העברית החדשה היא באמצעות עקרון החפיפה (בין תופעות דומות בשפות שונות) ולא באמצעות "אילן היוחסין", ומציג דוגמאות רבות לטענתו כי השפה בה מדברים הישראלים מכילה יסודות והשפעות משפות אירופה בהיקף המחייב לראות בה שפה עצמאית. למאמר המלא.
דודי סגל שואל:אני עוסק בתחום המקרקעין, ואני מבקש לקרוא על המילה קרקע. מבחינת המין של המילה- הבנתי שפעם שהיא הייתה ממין זכר, ופתאום הפכה למין נקבה. מדוע זה קרה ומתי זה קרה.
"קרקע" נחשבת במקרא כנקבה אך גם זה אינו מוסכם. בתלמוד היא מופיעה גם כזכר וגם כנקבה, וכך נשארה עד היום, אך בעברית החדשה היא בעיקר נקבה, שלא לדבר על "קרקע בתולה".
בעברית החדשה "קרקע" נקשרה בעיקר לחקלאות: כיבוש הקרקע על ידי גידולים חקלאיים, וכן המילה "קרקעוּת" שנדחתה מפני "חקלאות". היום "קרקע" נקשרת לענייני נדל"ן בעיקר, ולכל היותר ל"בית צמוד קרקע" בסביבה מעין כפרית, וכן ל"פעולה קרקעית", להבדיל מ"פעולה אווירית".
בין שנינויות ועילגויות האח הגדול נדחק מעט המשפט הבא, היישר למהדורה הבאה של "הוצא מהקשרו". עינב בובליל על אבא יוסי: "אבא שלי הוא מחיה השפה העברית, הממשיך של אבן שושן".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
מילות השבוע ב"הזירה הלשונית" במוספשבת של מעריב: קרקעי, מנוול, חג המולד.
נא להמתין לטעינת התגובות
