האמת העירומה על מושגי ריאליטי
למשתתפי הריאליטי חשוב לשמור על "האמת שלהם", על "ערכים" ועל "כבוד". מודעות עצמית, מתברר, חשובה פחות
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במונולוגי הווידוי האינטימיים, אותם רגעים שבין אדם לזכיינו, שבהם מהגגים המשתתפים על מעמדם בתוכנית, רגשותיהם, מחשבותיהם וכוונותיהם. באופן טבעי זה היה אמור להיות גם המקום להתוודות בו על חטאים, אלא שזה לא קורה: המדובר תמיד במונולוגים של צדקנות צרופה-רגשותיהם פגועים תדיר, אישיותם שבירה וכוונותיהם טהורות.
אפילו מתי מעט שלוקחים על עצמם מרצון את תפקיד הנבל נוטים לספק הצדקות אידאולוגיות כביכול למעשיהם ("ככה חינכו אותי בבית: אתה עושה מה שטוב לך, ואתה הולך עם זה עד הסוף"). התוצאה המיידית של הילולות ההיעלבות האלה, היא שביטויים ומונחים, שבעבר היו שמורים למרטירים טבוחים על מזבח אמונותיהם היוקדות, משמשים עכשיו כל כפיר (סטודנט לשיווק) ודקלה (מתלמדת בדוגמנות) כמעט על תקן מילות קישור.
קחו למשל את הצירוף "האמת שלי". מאות רבות של אידאליסטים שלא זכו בתקופתם למספיק אס-אם-אסים מתהפכים ודאי בקבריהם הבלתי מסומנים, כשהם שומעים איזה נקניק מ"מפרץ האהבה" מכריז ש"הוא הולך עם האמת שלו", ומתכוון בכך שאין בכוונתו להתמזמז עם גל, וזאת על אף שהיא רוצה בכך מאוד.
גם איתי, המתמודד הרואה ובלתי נראה מ"האח הגדול" אמר, כשניסה לשכנע את הציבור מדוע לא להעיף אותו, ש"נתתי את האמת שלי לאורך כל התקופה", והותיר פתוחה את השאלה מהי בדיוק אמת זו.
דוגמה נוספת, משעשעת במיוחד, הייתה כשב"הפוליגרף" אמר גדי סוקניק לאחד המשתתפים, "הגעת לתוכנית כדי לומר את האמת שלך ולעשות כסף". מלבד הצירוף המבדר בין שני חלקי המשפט-שממצה כנראה, בלי דעת, אחוזים ניכרים ממה שיש לומר היום על הטלוויזיה-מצחיק לראות איך המילה "אמת" ("הגעת לפה כדי לומר את האמת") הופכת כמעט אוטומטית לצירוף הטלוויזיוני הפומפוזי "האמת שלך" (האמת שלו, במקרה הזה: הוא מפנטז לפעמים על אחותה של אשתו).
והדוגמאות עוד רבות. מילה אחרת שזוכה לעדנה יוצאת דופן בזכות התוכניות האלה היא "ערכים". הוא בנאדם בלי ערכים, הוא בנאדם עם ערכים, יש לי ערכים, אין לי ערכים, אני שומרת על הערכים שלי, אני מביא לפה ערכים - אין עוד מקום בטלוויזיה, כולל הפקות של הרשות השנייה על נערים אתיופים שמשודרות בשתיים אחר חצות, שבו תמצאו שימוש נדיב כל כך במילה הזו, כמו בתוכניות ריאליטי.
גם "הדרך שלי" היא צירוף פופולרי מאוד - כל אחד
עיסוק קצת מיותר, בהתחשב בכך שאת הכבוד הם משאירים אצל ההפקה מיד עם הכניסה ל"מתחם", נוסף לחפצים החדים והסלולרי. האירוניה היא, שכל אלה - אמת, ערכים, כבוד, דרך - משמשים את הדוברים כדי להבדיל את עצמם מן הקהל שבתוכו הם יושבים (קהל המשתתפים בתוכניות הריאליטי), הנתפס כחסר את כל התכונות האלה; זאת, בשעה שכל המשתתפים כאיש אחד מבקשים להיבדל באורח זה האחד מן השני, כך שמכל זה לא נותר בסופו של דבר כלום. ועם הכלום הזה, גבירותיי ורבותיי, הם מתכוונים ללכת עד הסוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
