בובליל רק רצה בית בלי משכנתה
יוסי בובליל חזר לאשקלון וגילה שהוא האדם הכי מפורסם בישראל. עכשיו, בלי כל המצלמות האלה, הוא יכול סוף סוף לדבר אתכם דוגרי על הכל. נא להתענג בהתאם
הם נשבעים שהמשחק היה מכור מראש, טוענים שקווי הטלפון בתשע הדקות האחרונות של ההצבעה היו תפוסים, מציעים לו לפנות לערכאות. בובליל שומע את הקולות, אבל שומר על איפוק. כרגע הוא לא מעוניין לגלם את המקופח שתכף יפרוץ בגללו מרי אזרחי. מתאים לו ללחוץ ידיים, לנשק תינוקות, לטבול באהבה שמומטרת עליו מכל עבר-ולהסביר שהכל בא מאלוהים.
"מנסים להביא אותי למצב כזה ואני לא משתף פעולה עם אלה שאומרים שהיה שקר. לא רוצה שזה יבוא ממני", הוא אומר, מודע כהרגלו לכל מילה שיוצאת מהפה הפעיל שלו. "הרבה אנשים כעסו מכיוון שלא זכיתי. כואב להם. אומרים לי ככה וככה, הם אשכנזים ואתה ספרדי.
"אבל בעיניי זה לא קטע של אשכנזים וספרדים. רק אנשים שלא מכירים אומרים את זה. אני יודע שהיו הימורים שרצו ששפרה תנצח. היה איזה בנק הימורים שהרים 300 אלף קולות במכה אחת. יעצו לי,'אולי תגיש תביעה נגד ערוץ 2 שאמרו שיש עוד תשע דקות להצביע ונחסמו הטלפונים, שעשו הטעיה לקהל'. אומרים שזה מקרה ברור של הונאת הציבור, אבל אין לי כוח לזה" (בקשת אומרים שמערכת הטלפונים פעלה כיאות).
גם אין לו סיבה אמיתית לעשות מהומות. עם כל המחוות העממיות, חידודי הלשון היצירתיים והטפיחות הקולניות על הבטן, יוסי בובליל הוא בחור מחושב והרבה פחות אימפולסיבי ממה שנדמה. במשרדים של אלעד קופרמן, המפיק של "האח הגדול", נערמות בימים האחרונים שפע של הצעות עם פוטנציאל רווחי-מפרויקט מגורים על שמו ועד תוכנית אירוח.
תוך שנה עשוי בובליל להחזיר לעצמו את מיליון השקלים שהפסיד בערב הגמר ואולי אפילו להכפיל אותם. לא פלא שנוח לו להתרווח על הספה האפורה במשרדים של קופרמן, ולצפות בגייסות העממיים שתובעים את עלבונו בעודו טוען שהעלבון הזה בכלל לא קיים.
"אני אומר לאנשים, תעשו מה שאתם מרגישים. מי אני שאגיד לכם מה לעשות. כל בן אדם עושה את מה שבנפש שלו. לא מעניין אותי, לא רוצה להיכנס לא למשפטים ולא לכתבות. אני רוצה את השקט שלי. האהבה הזאת שאנשים מעבירים אליי שווה לי הרבה כסף. תאמין לי, הרבה כסף".
אנשים במשפחה שלך אמרו שהם כועסים על ערוץ 2.
"יש כעס נפשי. העוצמה של הרגש של האנשים היא גדולה. אצלי אין כעס. יש כאב עמוק. אם הייתי זוכה היו אומרים,'מגיע לו, לא מגיע לו' ונגמר הסיפור. פה, עוצמת הכאב של החוסר זכייה הקפיצה את המניות שלי ב-50 אחוז בלי להרגיש. בגלל שלא זכיתי, נכנסתי לנשמה של כולם".
אל תטעו. יוסי בובליל לא התרכך. לפעמים, כשהוא מדבר על שותפיו לתוכנית, הוא נשמע כאילו התחרות על המיליון עדיין נמשכת. אבל הוא שוקל מילים, נזהר לא למקם את הדיירים בתוך איזה הקשר מגזרי. ליאון? שפוט של שפרה בלי קשר לעובדה שהוא הומו. רנין? צבועה ודו פרצופית ללא קשר לעובדה שהיא ערבייה. איתי? בחור טוב, אבל מה-זה פרידמן. ושפרה? לא הגיע לה לזכות, אבל לא בגלל שהיא אשכנזייה.
ביום ראשון, בטקס הדלקת נרות בבניין קשת, היה בובליל הנציג היחיד של משתתפי התוכנית. אחרי שנשפכו מחמאות על כל המעורבים בהפקה, הדורבן שקולע בזמן התבקש להגיד כמה מילים. מהאולם צעקו לו, 'חרוז, חרוז', ובובליל לא אכזב.
"אם שפרה היתה הסופגנייה, אני הייתי השמש בחנוכייה", אמר ברוב חן, ידידותי לסביבה כמו חתול שבלע לביבה. חצי שעה קודם לכן הוא לא הצליח לחלץ מעצמו אפילו אמירה סימפטית אחת על היריבה המרה.
"לא ראיתי אותה כמתחרה חזקה, ראיתי אותה כאדם צבוע", מבהיר בובליל את עמדתו כלפי הזוכה. "כל ההתנהגות שלה זה צביעות, צחוק מזויף על הילד הקטנה שעשתה ממנו בלרינה, ליאון, מזיזה אותו איך שבא לה. כל מילה שהוא אמר היא היתה צוחקת את הצחוק המזויף שלה. צוחקת עליו כדי שירגיש טוב או שיתחתל אליה. וכשהיה בא אלינו הייתי אומר: 'מה ליאון, קיבלת פס? שחררה אותך?'. אם לא הייתי במשחק לא הייתי נשאר שותק
מאוחר יותר, בתוכנית הסיכום שהחזירה את הדיירים אל הבית, נצפו בובליל ובתו במפגן תוקפנות חריג מול ליאון, ההומו הצעיר מרעננה. אפילו ארז טל נתפס לא מוכן מול היחס העולב שהפגינו כלפיו, וכמה מבקרי טלוויזיה טענו שמדובר באכזריות פשוטה מול יריב חלש. בובליל הודף את הביקורת.
"לא התנפלנו על ליאון. בווילה חיבבתי אותו כמו הבן שלי ונתתי לו טיפים, וכשיצאתי בחוץ והבנתי שהוא היה מזויף כלפיי, העמיד אותי להדחה, זה כאב לי. ברגע שהוא נכנס, מהעצבים אמרתי לו 'שלום שלום ושלא יבוא לי בחלום'. אבל לא קיללתי אותו ולא אמרתי לו מילים לא יפות.
"הוא היה רגיל לחום שלי ופתאום אני מדבר אליו ככה. גם הבת שלי היתה כמו אמא שלו. הוא כמו גנב שחושב שכל ניידת רודפת אחריו. נכנס לבאסה והרגיש אנרגיות שליליות".
כואב לך שמכולם דווקא שפרה ניצחה אותך?
"היא אפילו לא שיחקה. מה, אדם שסורג כל היום צריך להרוויח מיליון שקל? תראה לי מישהו אחר שיתפור במתפרה ימים על ימים, הוא לא יקבל רבע. כל הזמן היא סורגת, סבתא יאכנע, נכנסה לי לעץ כדי שהמצלמות יראו אותה. אולי היתה כמו דיילת. אתה יודע, דיילות מחייכות גם כשהן לא צריכות".
בתוכנית הגמר, כשנשארתם רק שניכם, שפת הגוף שלך שידרה הסתייגות, כמעט דחייה. "כמה ימים קודם, ביום חמישי, היתה שיחה בינינו והיא אמרה, 'יוסי, אתה לא מכיר אותי. כשתצא בחוץ תראה שאף פעם לא פגעתי בך'. ירד לי הלב. אמרתי לעצמי, עד כדי כך היתה מלחמה ביני לבינה, וכל הזמן הזה היא לא עושה לי שום דבר רע. מעכשיו לא אלך נגדה.
אם קורנפלד ייצגה את הישראלית המתלבטת, המפקפקת, השמאלנית, האליטיסטית ובעיקר האשכנזית, בובליל ובתו היו נציגי הארץ השורשיים-חמים כמו חוף הים של אשקלון באוגוסט, קולניים כמו הסוחרים בשוק רמלה-לוד, אותנטיים כמו שיפודי פרגית על האש. עם ההמצאות הלשוניות הפרטיות, המבטא הטריפוליטאי והכריזמה השוצפת בובליל הפך כמעט מיד לאייקון, למותג דמוגרפי, לסמל של עממיות.
עכשיו הוא טוען שמעולם לא ביקש לעצמו את התפקיד הזה, שמלחמת הבובלילים נגד הפרידמנים נכפתה עליו כמו על כולנו. ויחד עם זאת, למרות שאת המיליון לקחה קורנפלד, נראה שהוא חש, אולי בצדק, שהמלחמה האמיתית הוכרעה לטובתו. את הפרידמניזם, מבהיר בובליל, הוא קיבל בירושה מבתו עינב. ולטענתו, המונח מנותק לגמרי משייכות עדתית.
"הפרידמניות זה לא אשכנזים מול ספרדים", הוא מבהיר. "זה כמו שהייתי אומר לך יורם. אנשים שהם לא פרידמנים מגיבים מהר, יש להם תנועה של קונטרות, הם לא פראיירים. פרידמן זה אחד שיורקים עליו ומחליק את זה. זה בלי קשר לעדה. אתה יכול להביא לי פרידמן מזרחי, שיתחיל לדבר איתי בשפה של ילד טוב ירושלים. מה שאומרים לו הוא אומר אמן, ואף פעם לא מתרומם".
אב אחד סיפר ברדיו שבנו חטף מכות מילדים שקראו לו פרידמן. אתה לא מרגיש שום אחריות לאווירה האנטי אשכנזית שנוצרה כאן?
"לא. כשהבת שלי אמרה 'פרידמנים מתים' אלה לא היו הכוונות שלה. אף פעם לא שידרתי שאני מתכוון למישהו בעדות. פרידמן זה במקום יורם. ככה זה באשקלון. אם היתה מדברת "איזה יורם", לא היה יוצא שום דבר מזה. במצב הקיים שנוצר, כל אחד מייצר רגשות מעצמו. אני בן אדם שלא נכנס בין הציפורן לבשר. פה באשקלון כולם נותנים לי כבוד - אם זה אשכנזי, רומני, לא קשור לעדה. בכלל בכלל בכלל. בסך הכל, יורם התחלף בפרידמן. שינוי אותיות".
אני נראה לך פרידמן?
"אתה?".
כן.
"אתה צריך לשאול את הבת שלי. עד לא מזמן לא ידעתי מה זה פרידמן. הביטוי שלי היה לחם לבן או שחור. לחם לבן זה אדם שיורקים עליו ואומר שיורד גשם".
"תראה, עינב, לאמא שלה היא קוראת פרידמנית כי היא כל כך טובה. איתי, למשל, כמה שהוא אדם טוב, כל היום שטף כלים, עשה כביסות. ונסה ירדה עליו והוא לא הגיב. לזה קוראים פרידמן. זה לא שייך לעדה. באמת. תביא לי טריפוליטאי כמוני, שידבר איתי בצורה נחנוחית כזאת ומה שיגידו לו יעשה. אני, בעוצמות שלי, אגיד לו, איזה פראייר הוא. רק שהיום הילדים אומרים פרידמן במקום פראייר".
כך שאתה בעצם מייצג את הישראלי הלא פראייר?
"אני מראה לאנשים שצריך שיהיה להם עמוד שדרה. ככה הנשמה שלי, ככה עבדתי כל החיים, הפסדתי הרבה בשביל שעמוד השדרה שלי יישאר כל הזמן חזק. גם בימים הקשים שהיו לי, הכי קשים, כשאמרו 'יוסי גמר, אין לו כלום', הלכתי והוצאתי אוטו חדש, שכולם יראו. כל הזמן שמרתי שעמוד השדרה שלי יהיה חזק.
"אף פעם לא רציתי להיות יותר מדי גדול, רציתי להיות באמצע, אוהב את כולם ושיאהבו אותי. שאף אחד לא ירים עליי את האף ולא ידבר אליי מלמעלה. אני הולך לפי הכוחות שלי. גם כשאני סובל, כואב, וקשה לי, אני אומר טוב, יהיה בסדר. אף פעם לא נותן את הצ'אנס שמישהו ירחם עליי".
את הראיון המלא עם יוסי בובליל ניתן לקרוא במוסף "סופשבוע" של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
