מדף הספרים של תמיר גרינברג
המשורר תמיר גרינברג ידון עם מאיר אהרונסון בנושא "איך מוחקים תרבות מההיסטוריה", במפגש נוסף בסדרת "שלישירה", שיתקיים ביום ג' הקרוב. גרינברג מספר על כאבים בין-דוריים ועל תשוקה למילה הכתובה שאינה יודעת שובע
כשהייתי בכיתה ב' שבתי יום אחד מן הספרייה ובידי ספר עב כרס, כארבע מאות עמודים אורכו. למראה הספר קדרו פניו של אבי. "מוטב לך שתקרא פחות ותשחק יותר עם הילדים", אמר. אבי עצמו היה 'תולעת ספרים'. הוא קרא בכל רגע פנוי, כולל בזמן הארוחות, ובארבע עשרה שפות שונות.
התעלמתי מדבריו. התכרבלתי במיטתי עם הספר, מכין עצמי לעונג הצפוי לי. כעבור רגע ניצב אבי ליד המיטה. 'אמרתי לך לקרוא פחות', אמר. בקור. אחר כך נטל את הספר מידי וקרע אותו לגזרים. פרצתי בבכי.
מאוחר יותר ניסתה סבתי להטליא את הספר בעזרת נייר-דבק, אך ללא הועיל. התביישתי לשוב אל הספרייה כשהספר במצב מביש כל כך. באותו יום גזר עלי אבי גלות מן הספרייה, מקום נחמתי היחיד, ובאותו יום נקרע קרע ביני לבינו, קרע שלא אוחה עד יום מותו. כיום, במבט מפוכח, אני יודע שביקש למנוע ממני לחזור על מסלול חייו האומלל, אך לבי עדיין מתקשה לסלוח.
החיים כמשל - פנחס שדה
רבים הם הספרים היפים והעמוקים שקראתי בימי חיי, אך שום ספר לא היכה בי וטלטל אותי כמו סיפרו של שדה. כבן שש עשרה הייתי כשקראתי אותו לראשונה, ועדיין יכול אני לדקלם בעל פה את פתיחתו המהפנטת.
עד שהגעתי לגיל שמונה עשרה קראתי אותו בשלמותו כתריסר פעמים, ואצתי אל הספרייה הציבורית לחפש כל ספר או סופר שאוזכר בו. מגרעותיו של הספר (ובייחוד הנרקסיזם הקיצוני שבו) הן לא מעטות, אך מעלותיו עולות עליהן. תביעתו הנוקבת של שדה לחיים שיש להם משמעות שהיא מעבר לכאן ולעכשיו, בדידותו הנוקבת ואמונתו הטהורה באלוהים, אמונה שעליה ספג ביקורת מכל העברים, הם אלה שהופכים את הספר הזה ליצירה חד פעמית,
ארבעת הקוורטטים - ט.ס.אליוט
לו הכיר אליוט את יצירתו של שדה, היה בלא ספק מתעב אותה. שדה עצמו תעב את יצירתו של אליוט, וכתב על כך במפורש. למרות זאת, דומני ששני היוצרים הללו, שיצירותיהם מצויות בשני קצוות מנוגדים של היצירה הספרותית, קרובים יותר מכפי שנהוג לחשוב. אליוט, לפני שדה, ומתוך לב ליבה של החילוניות הנוצרית, כתב ארבעה שירים שהם שיר הלל לקיומו של האדם כיצור דתי. מתוך החורבן הנורא של מלחמת העולם השניה הצליח אליוט לזקק שורות שיר חידתיות ונדירות ביופיין. אהבה, חרדה, ערגה, פליאה, געגועים ופיכחון - אלה הם רק חלק משפעת הרגשות שיציפו את הקורא בארבעת הקוורטטים, גם אם קרא בהם מאה פעמים ויותר.
שירים - רוברט פרוסט
פרוסט, כמו אליוט, היה משורר אמריקאי שזכה לתהילה באנגליה ורק אחר כך הפך למשורר נודע במולדתו. בעוד ששירתו של אליוט מאופיינת במורכבות רעיונית וצורנית, שירתו של פרוסט מצליחה להגיע לצלילות ופשטות מירבית.
השירים כתובים בחרוז ובמשקל, ונושאיהם בנאליים לכאורה: טיול ביער, עגלה חולפת בשדה, בית בפאתי כפר. המאפיין הבולט ביותר של שירי פרוסט הוא השקט. שקט פנימי, עמוק, של אדם היודע את מקומו ומברך עליו. מתוך צניעות המבט, ומתוך אהבתו הגדולה לאדם ולטבע, הופך כל שיר שכזה לחוויה טהורה ומזככת.
עלי עשב - וולט ויטמן
הרוח הגדולה של אמריקה, הפרא הלבן שהפך למשורר הלאומי של ארצות הברית, האיש שהצליח לשבור את כל המוסכמות הפוריטניות של השמרנות האמריקאית, אך עשה זאת בטבעיות מוחלטת וללא שמץ התרסה – כזה היה וולט ויטמן. נפש ענקים היתה לו, נפש שהכילה את מרחבי הארץ כולה, על הריה ונחליה, יערותיה ושפעת החיים שבה.
גיבורי שיריו הם עלי עשב או רעים שנפלו בקרב, ענן חולף ברקיע או נער ששבה את ליבו, נשיא שנרצח ונגר שפתח עימו בשיחת רעים. לכולם מעניק וויטמן מקום שווה, וכולם חלק ממארג הבריאה שאותו מהלל המשורר בכל ליבו.
כמה טוב להכיר את מר ליר - אדוארד ליר
ההומור הוא עניין נדיר בשירת ימינו. שירי השטות של אדוארד ליר (או, כפי שמקובל לכנותם כיום – שירי איגיון), הם שירים הכתובים במיומנות טכנית בלתי רגילה, ובה בעת – בוראים עולמות המאוכלסים במיני טיפוסים שונים ומשונים.
שירי ליר הם מופת של הומור נפלא שחוט דקיק של עצב מבצבץ
כתבים נבחרים - סנקא
בסדרה של מסות מכתבים פורש לפנינו המדינאי, הפילוסוף והמחזאי הרומי בן המאה הראשונה לספירה את השקפת עולמו לגבי חיים נכונים מהם. "על הכעס", "על הרחמים" "על שלוות הנפש" – אלה חלק מן הנושאים שבהם דן סנקא, ומפתח אגב כך את מה שמכונה 'השקפת עולם סטואית'.
הרהוריו של סנקא הם רוח צוננת הנושבת ברכות על הפנים ביום שרב ישראלי, ולכשמתוודע הקורא הסקרן אל אורח חייו של המחבר, אורח חיים שעמד בסתירה גסה לערכים שלהם הטיף, נמזג אל החוכמה העמוקה נופך של דמות טראגית אשר הבינה את חיי האדם לעומקם, אך כשלה לחיותם באופן הראוי.
המחשבה הפיסיקאלית בהתהוותה - פרופ' שמואל סמבורסקי
ספרו של סמבורסקי הוא אנתולוגיה מרתקת של מיטב המחשבה המדעית מאז יוון הקדומה ועד ימינו. אוסף של הרהורים, רשמים ומאמרים מאת דמוקריטוס, תאלס, גלילאו, ליבניץ, ניוטון, אינשטיין, בוהר, וזהו רק חלק זעיר מן הרשימה, על טיבה של המציאות הפיסיקאלית.
אי אז עמד אדם בודד על פני האדמה, הביט אל השמים מרובבי הכוכבים ושאל את עצמו: "העולם הזה – מהו? " בכל דור שב אדם ומנסה להשיב על השאלה כמיטב הבנתו, וכשאותו איש הינו חכם גדול – הופכת התשובה לפלא מתעצם.
הקריאה בספר תלמד את הקורא שכל אותם מושגים שאנו משתמשים בהם יום יום כמובן מאליו, כגון "כוח משיכה", "אנרגיה", "חשמל" וכו' – כולם אינם חלק מן המציאות גופה, אלא פרי המצאתו של אדם יצירתי אשר מצא דרך לנסח את מה שראה בעיני רוחו במשוואה מתמטית, ועוד ילמד הקורא כיצד פועל מוחו של גאון, ועוד יוסיף וילמד שהטבע, בהתגלמותו הפשוטה ביותר, נשגב מכל היגיון אנושי.
התנ"ך
בחירה בנאלית, כמובן. היש סופר או משורר עברי שאינו מכריז על זיקתו העמוקה לספר הגדול הזה? אלא שבבחירה בין להיות בנאלי לבין להיות מקורי בכוח, עדיפה בעיני הבנאליות. אין ספר ששבתי וקראתי בו כשם שאני קורא בתנ"ך, ואך שמץ מעומקו ומיופיו ראיתי. חבל בעיני שמערכת החינוך גרמה לכך שלגבי צעיר בן זמנו התנ"ך הפך כמעט בלתי נגיש, כתוב בשפה זרה ומוזרה. התנ"ך הוא המסד התרבותי שעליו בנויים העם והחברה העברית, ובלעדיו אין קיום לתרבות עברית אמיתית.
הסופים - שרה סבירי
בחרתי לסיים בספר היפה שאני קורא בימים אלה. ספרה של סבירי הוא אנתולוגיה מכתבי החכמים הסופים, אותם מוסלמים אשר שאפו להתאחד עם האל, וראו באיחוד זה את המדרגה העליונה של הקיום האנושי. הספר נע בין שירה לפילוסופיה, בין סיפור אגדה לכתב מוסר ובין האידיאלי לממשי, ומוסר דברי חכמים מפי אומריהם. דברי הביאור שמוסיפה סבירי בראשית כל פרק, בצרוף התרגום הנפלא – הופכים את הספר לכזה שינוח ליד מיטתי עוד שנים הרבה, ואשוב ואקרא בו, ולא אשבע.
נא להמתין לטעינת התגובות
