פרפרי הבטון, פרפרי השיגוע
פרפרי הבטון, הרכב הקאברים הסודי למחצה של אהוד בנאי, נשמעו בבארבי כמו להקת אירועים חובבנית עם סולן גרוע
אהוד בנאי בהופעה צילום: חן גלילי
ככה זה, בסוף כולם יודעים שהפרפרים הם בעצם להקת גרסאות הכיסוי ה"סודית" של אהוד בנאי.
טיסונה/בנאי פתח עם ביצוע קורקטי ל"אפאצ'י" של הצלליות, והמשיך עם גרסה משעממת של "שלכת" ("עמוק עמוק העצב בעיניים") ועם עיבוד קאונטרי חסר נשמה ומלא זיופים ל"הדייגים" של ארז הלוי.
באמצעו של מרתון מאיר אריאל נטול ברק זה כבר היה ברור: בהופעה הזאת יש יותר בטון מפרפרים. אפילו כשטיסונה עדכן את אריאל וביקש ש"לילה שקט יעבור על כוחותינו בחברון", גייר בחן את "It Ain't Me Baby" של דילן, או הפתיע במעט עם גרסאות לבק, ל-U2 ולקטע הפתיחה של "ספרות זולה", רגליו נשארו עמוק בתוך הבטון. והפרפרים? הם פרחו להם למקום אחר כנראה, או שמא זה הבטון שהכביד על כנפיהם.
טיסונה וחבריו המשיכו לכסות, ובעיקר לכסות טפח ולגלות טפחיים,
כמו את יכולותיו המוגבלות של טיסונה כזמר, ואת חוסר היכולת של הפרפרים להציג פרשנות מעניינת באמת לשירים של אחרים. לא במקרה השיא (היחיד) בהופעה הגיע בהדרן, כשטיסונה הפך בחזרה לבנאי, והפרפרים ניגנו את "סטארטר" של יוסי אלפנט, את "טיפ טיפה" ואת "זמנך עבר".
למען ההגינות צריך לציין שרוב הקהל דווקא נהנה. הוא שר בקטעים שהוא זיהה, עשה את עצמו שר בקטעים שהוא לא, ולפני ההדרן לא הסתפק במנה ראשונה ורקע ברגליו בצעקות "עזרא, עזרא" עד שקיבל גם עזרא שנייה ואפילו שלישית. אבל זה לא היה עזרא שהם ביקשו לנפשם הדואבת, אלא אהוד, וכל המשחק השקרי הזה היה מתנהל באופן זהה גם אם בנאי היה מנגן מיצירותיה של רוני סופרסטאר בתרגום לצ'רקסית.
השורה התחתונה היא שאם זו באמת הייתה ההופעה של פרפרי הבטון ועזרא טיסונה, הקהל לא היה מגיע והביקורת הזאת כלל לא הייתה נכתבת. להקות שמנגנות גרסאות כיסוי חסרות השראה יש בשפע, ומקומן הטבעי הוא באולם האירועים החביב עליכם. וגם בתור להקת אירועים, לפחות עד שהם יחליפו סולן, אני באופן אישי לא הייתי לוקח אותם אפילו לבריתה של בת אחותי.
פרפרי הבטון, 6 בדצמבר, בארבי ת"א
נא להמתין לטעינת התגובות
