האמנית נעמי שלו: "כל הזמן חיכיתי שאמא תמות"
לאחר שעברה אמה לבית אבות גילתה האמנית נעמי שלו שזו חתכה אותה מכל תמונות המשפחה. "הגזירים האלה היו כסף קטן לעומת מה שעשתה לי כל החיים", היא מתוודה. עכשיו הפכו הקרעים לתערוכה
תמונה ממנה נחתכה נעמי שלו צילום: ארכיון
עכשיו, שנה וקצת לאחר מות אמה, אזרה שלו אומץ ויצרה מהתמונות הגזורות תערוכה מינימליסטית "גזרה עלי שבעה" המוצגת בגלריה גרוס בתל אביב. "כל השנים חיכיתי שהיא תמות, לא הייתי עושה את התערוכה כשהיא בחיים, פחדתי ממנה פחד מוות, ועכשיו זה הזמן שלי", אומרת שלו.
"במקום לשבת עלי שבעה היא גזרה אותי, היא המיתה אותי, שנים רבות היא לא דיברה איתי, ניתקה כליל את הקשר איתי. אבל הטיפול האלים והסמלי שהיא עשתה לתמונות היה כסף קטן לעומת מה שהיא עשתה לי כל החיים".
כמו מה?
"אני באה ממשפחה שבורה לדורותיה. היא זיהתה אצלי חולשה לעומת שני אחי, שאין לי איתם כיום קשר. גם כשהייתי כבר אשה בוגרת ואמא לארבעה ילדים היא היתה אומרת לי דברים קשים ומשפילים בלי מסננת, יצרה סביבי אווירה שאני אפס, לא שווה כלום".
שמונה מתוך שלושים התמונות, כולן בשחור לבן, הגדילה שלו לגודל A4 והן תלויות על קיר בחדר בגלריה. את השאר סידרה על גבי נייר מוזהב, מונחות שורות שורות כשראשה חתוך מהן. באחת התמונות הבולטות האם מחייכת חיוך רחב בעודה מחזיקה דמות שגזורה מהתמונה. "זו תערוכה מינימליסטית והיא עליי", היא אומרת, "אבל אני לא שם".
את סוגרת חשבון עם אמך?
"להיפך. עשיתי הכל כדי שלא להיות מורעלת כמותה. אמי היתה אשה לא נורמטיבית, אנרכיסטית, בעלת דעות קיצוניות שגידלה אותי עם המון שנאות, לכעס ונטירה לכל מה שזז. לאחר שהיא הזקינה וחזרה אלי, בתיווכה של בתי ענת שהזמינה אותה לחתונתה, היא שאלה אותי'למה זה מגיע לי כל הטוב הזה ממך?'".
באמת למה?
"לקח לי זמן הרבה שנים להבין שאמא שלי ראויה לרחמים. עד יום מותה היא לא ידעה עלי כמעט כלום, רק בסוף היא התחילה להתעניין בי. אבל טיפלתי באמי בשבילי, לא בשבילה, עשיתי לעצמי תיקון מדהים. לא הייתי מוכנה להנציח ברוגזים ושנאות, לא יכולתי להשקיע את האנרגיה שלי בנטירה ובנקמה".
ולא רק ששלו אינה נוקמת, היא בחרה להנציח את "שמות הבתולים" של אמה, סבתה ושלה, בפרויקטים האמנותיים שהיא יוצרת. כתב עת לאמנות נקרא "איינזברג" על שם
אמה, גלריית רחוב "טייטלבאום" נושאת את שם סבתה, ואילו "גלריה גרוס" היא על שמה.
הגלריה במתכונתה הנוכחית, ממוקמת בדירת מגורים השייכת למשפחתה ברחוב בוגרשוב בתל אביב. כל החדרים כולל השירותים והאמבטיה משמשים לתצוגה. המטבח מוקדש לבנה איתי, אמן וכותב, ששם קץ לחייו לפני שש שנים. "ניסתי לעשות תיקון לילדות שלי ולחיים שלי באמצעות המשפחה שהקמתי", היא מספרת, "כל האנרגיות שלי היו ממוקדות לזה אבל בסופו של דבר אכלתי אותה".
למה את מתכוונת?
"בגלל מה שקרה לאיתי. חלילה לא עם הבנות. אולי זה קרה מתוך עודף מסירות, מעודף פחד עליו, בעיקר עליו. היה לנו חיבור מיוחד".
לפני מספר שנים הקימה שלו ליד קבר בנה תא זכוכית, גלריה לזכרו. בעבר נהגה לפתוח תערוכה ביום השנה למותו, כולל שולחן עם כיבוד. "בחרתי בבית קברות דתי מסיבות משפחתיות וגם בגלל הקרבה הפיסית, אני נמצאת שם הרבה", היא אומרת. "אני מרגישה אשמה, שבטח עשיתי משהו שגרם לזה. אולי כי אני מאמינה באופן יסודי באשמת הורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם