"ההחלפה" של איסטווד הוא מוצר פגום
הנה דבר אחד שאנג'לינה ג'ולי לא מחליפה ב"ההחלפה", סרטו הרעשני של קלינט איסטווד: הבעות פנים. לא שזו אשמתו של איסטווד - הוא פשוט צריך לקבל לידיו תסריטים הרבה יותר טובים
עד לאותו הרגע המאושר שבו איתרו אותו באילינוי הרחוקה, ובישרו על כך לאמא ג'ולי. הצפירה נשמעת, הרכבת נעצרת, דלת הקרון נפתחת והילד מגיח החוצה, תר אחר אמו. אך אלליי, לא לילד הזה פיללה מיס ג'ולי. הוא בכלל לא וולטר. נכון, במבט ראשון הוא די מזכיר את זה שאבד. אך מבט נוסף מעלה שהוא נמוך בתשעה סנטימטר מבנה האבוד, חתך דיבורו שונה לגמרי, ואיך בכלל ניתן להשוות בינו לבין וולטר שלה.
ג'ולי מתעקשת שהילד שנפרק זה עתה מהרכבת אינו שלה, והשוטרים מציעים לה להיבדק אצל מומחה, שיוכל לברר עד כמה התערערה נפשה בחמשת חודשי הניתוק מוולטר הקטן. היא, כפוית טובה שכמותה, מוסיפה לעמוד על שלה ובתגובה כולא אותה מפקד המשטרה בסנטוריום לחולי נפש, עד שבינתה תשוב אליה - אם באמצעות הבידוד מהעולם החיצוני, ואם בסיוען של מכות חשמל אלימות.
ג'ולי היא כוכבת "ההחלפה", סרטו של קלינט איסטווד המבוסס על מקרה שאכן אירע לפני 80 שנים בלוס אנג'לס. מקרה המזכיר לא אחת, אם כי באופן מהופך לגמרי, את הפרשה הנודעת שהתחוללה באמצע המאהה?16 בדרום צרפת, ושימשה בסיס לסרט "שובו של מרטין גר" בכיכוב ז'ראר דפרדייה. שם שב גבר אל כפרו, אל אשתו, לאחר שמונה שנות היעדרות, והתעקש שהוא בעלה האבוד, מי שהיה מוכר בשם מרטין גר.
הזרקורים מתמקדים במקרה הפרטי של האם האומללה והילד הלא נכון באותו הרגע שבו שלטונות קליפורניה מחליטים לפתוח בשימוע ציבורי, כדי לברר אחת ולתמיד מהו עומק הטינופת שבה מצויה המשטרה המקומית. אל שימוע זה מצטרף משפט סנסציוני, שבו עומד לדין רוצח פסיכופת, שנהג לצוד ילדים, לכלוא אותם בלולי תרנגולות, ולהמיתם במכות גרזן. האם ייתכן שוולטר האמיתי, זה שלא חזר לאמא אנג'לינה,
הסיפור שמאחורי תהליך ההפקה של "ההחלפה" מתחיל בעובד ארכיון של עיריית לוס אנג'לס, שקיבל הוראה לשרוף תיקים מוניציפליים אכולי עש ועובש. קודם שזרק את התיקים אל תוך הכבשן, הרים האיש טלפון לג'יי מייקל סטראצ' נסקי - מחבר ספרי קומיקס ותסריטאי הסדרה הטלוויזיונית "בבילון 5"- והפנה את תשומת לבו לסיפור על אודות האם והבן האבוד, שמשום מה חמק עד היום מידיהם של סופרים הניזונים מעיכול מחודש של העבר. סטראצ'נסקי הבין את הפוטנציאל הפילמאי, וחיבר תסריט שאיסטווד ניאות לביימו ואף לחבר בעבורו את הפסקול.
בסביבה שבה פועל הקולנוען איסטווד, מצוי דרך קבע גם צלמו הנאמן תום סטרן. עם אנשי מחלקות העיצוב וההלבשה, איסטווד וסטרן מקימים לחיים מחודשים אמריקה המוכרת היטב מימי הראינוע, דרך כל אותם סרטים נוסטלגיים העוסקים בשנים הפרועות שבהן חל איסור מכירת משקאות אלכוהוליים בארצות הברית.
הטון הדידקטי שלתוכו מעדו איסטווד וסטרן מקבל הגברה קולנית מהתסריטאי הטירון סטראצ'נסקי, שלמרות גילו המתקדם יחסית (כבר בן 54), "ההחלפה" היא העבודה הראשונה שלו במדיום הקולנועי. משום מה הימר התסריטאי על אופן התקדמות העלילה באמצעות נאומים פרונטליים ובדרך של דרמה תעמולתית.
חלק גדול מהחיכוך הדרמתי מועבר בסרט באמצעות דיונים סטטיים בשני בתי משפט, דרך הטפות ברדיו, על ידי מופעים כנסייתיים של החזרה בתשובה. זהו נתיב נרטיבי שכל אוצר במוזיאון היה שמח להסתייע בו. חבל שאיסטווד כה התבלבל בייעודו, ושכח שהוא במאי, ולא אוצר במוזיאון העירוני של לוס אנג'לס.
במיטבו, איסטווד הוא הבכיר שבעושי הסרטים בארה"ב. לא יוצר (אוטר) במובן הקלאסי של המושג, אבל קולנוען שיודע להשתמש באופן האפקטיבי ביותר בכלים העומדים לרשותו. דיוויד לינץ' בוודאי מקורי ממנו. אפילו דיוויד קרוננברג המרגיז יודע להתגמש, להחליף טקטיקות פילמאיות, בקצב ראוי יותר מאיסטווד השמרן לכאורה. אבל איסטווד, המקרין סוג של יישוב דעת המאפיין בקיאים ומנוסים, הוא זה שכדאי לצאת עמו למסע קולנועי.
אלא שמעלותיו המרובות של איסטווד מוגבלות לתסריטים ראויים. משום שהוא עצמו אינו כותב, תלוי בכיר קולנועני אמריקה בחומר שסוכניו מעבירים לעיונו. וכך קרה שלא אחת יצאו מתחת לידיו מוצרים פגומים. "ההחלפה" הוא אחד מהם.
לצד תסריט רעשני מדי, חסר חיים למרות המלודרמתיות הבוטה שלו, סובל "ההחלפה" מנוכחותה המטרידה של אנג'לינה ג'ולי. הגברת הראשונה של הוליווד היא כוכבת בסגנון הישן, ולא שחקנית המסוגלת לשאת דרמה על כתפיה. ככוכבת, משמשים פניה המוכרים כל כך כשדה ניסויים של מנתחים פלסטיים, עד ששרירי ההבעה אצלה איבדו את תוקפם, ובמקום משחק מול מצלמה, מסוגלת הכוכבת מספר אחת רק לדגמן דמויות משוערות.
לאחר שדיגמנה צער ואבל של אלמנה בסרט "בכוח הלב", מתפנה עתה ג'ולי לדגמן צער ואבל של אם שכולה. עם קסדת קש בנוסח שוטרי המקוף הלונדוניים על ראשה ועם שפתיים מעובות, משוחות בצבע אדום צעקני, היא מתייצבת לזינוק במסלול המוכר של נשים היוצאות ללחום על זכויותיהן ועל תיקון עוולת תבל. סאלי פילד ("נורמה ריי") וג'וליה רוברטס ( "ארין ברוקוביץ'") עשו זאת לפניה והרוויחו אוסקר בקלות. ג'ולי בהחלט עשויה לחקות אותן בחודש פברואר המתקרב.
נא להמתין לטעינת התגובות
