פיטר האמיל חזר והקסים
פיטר האמיל, שהופיע אמש ברידינג 3 בתל אביב, שב ופוקד אותנו באדיקות נפלאה. האמיל הפליא על הגיטרה וגם על הפסנתר, עם קלאסיקות נוגעות ושירים חדשים שגרמו לקהל לזעקות של שמחה
פיטר האמיל צילום: ארכיון
הופעה של האמיל היא לא חוויה קלה, זו הרפתקה. האמיל בהופעות נשמע חד יותר, פוגע יותר, קריספי וברוטאלי לפרקים, ועדין, או יותר נכון פגיע באחרים. הוא לא נגן מחונן, אך כל נגיעה שלו בפסנתר או בגיטרה מעלה צמרמורות.
הוא נאבק בפסנתר ופוצע את מיתרי הגיטרה עד לרמה שזה כואב, והקול העמוק והמכובד שלו עולה בכל שיר לגבהים קיצוניים עד שהוא מנסר את האוויר. האהבה לטקסטים ולמוזיקה של האמיל היא טוטאלית, כמו גם ההופעה שלו. אתמול בערב, כמו בכל הופעה שלו, הוא נתן את כל כולו (ובגיל 60 זה לא דבר פשוט), וניגן רשימת שירים שהיא תענוג לכל מעריץ ממוצע.
הוא התחיל בקלאסיקה מימי ואן דר גראף ג’נרטור – My Room שזכה לביצוע מצמרר בפסנתר, והמשיך בשיר מ – The Future Now (אחד מאלבומי הסולו הגדולים שלו). שני שירים חדשים יחסית באו בהמשך, ולפני שהאמיל עבר לגיטרה הוא הקסים עם Vision מאלבום הסולו הראשון שלו.
אחרי כיוון המיתרים המתבקש, הוא ביצע את Amnesiac ואת Shingle Song שגרר זעקות שמחה מהקהל. במהלך הערב בוצעו כמה שירים מתוך אלבומו האחרון Singularity, אך יש לציין שהמינון בין ישן וחדש היה הוגן מאוד כלפי כל מי שקיווה לשמוע קלאסיקות מהעבר. קלאסיקות כמו Ophelia , Patient ו Stranger Still.
הפתעת הערב היתה כשהאמיל ביצע את This Side Of The Looking Glass מתוך האלבום Over. שנים ארוכות לא ביצע האמיל שירים מאלבום הפרידה הקשה הזה, וכנראה בגלל זה הוא ניגן אותו מדף תווים שהביא עימו. אחרי שבעה עשר שירים,
הוא ירד מן הבמה וחזר לתחנוני הקהל להדרן אחד, אך איזה הדרן! במיוחד למעריצים הכבדים – Modern.
האמיל לא דיבר הרבה, ובעיקר הציג את שמות השירים. נראה שהוא די נרגש כשהציג שיר מאלבומו האחרון שנכתב לאימו שנפטרה, והודה לקהל כבר בפתיחת ההופעה על היחס החם והאוהב.
מבקר מוזיקה (שאינני זוכר את שמו, ואני מתנצל על כך) כתב פעם על אחת היצירות של מאהלר "מוזיקה שכולה עכבות ותסביכים קשים, אך אין כמוה משחררת", וזו בדיוק התחושה שליוותה אותי בצאתי מההופעה. אם נשארו עוד כרטיסים להערב, אל תהססו.
פיטר האמיל בהופעה, ה-2 בדצמבר, רידינג 3 תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
