דיוויד שטרן: כן ליהושע, לא לואגנר
ההנהלה הציבורית של האופרה הישראלית אישרה את מינויו של דיוויד שטרן למנהל החדש של האופרה הישראלית. "זה מישמש של מוזיקה" אומר שטרן על "מסע אל תום האלף", שלימדה אותו דבר אחד או שניים על אשכנזים, ספרדים ומה שביניהם
שטרן מעוניין לנצח דווקא על הפקות ישראליות וכן על הפקות אופראיות של מלחיני הבארוק, ההתמחות העיקרית שלו. ההפקה הראשונה שיעלה שטרן במסגרת תפקידו החדש היא האופרה "מסע אל תום האלף" מאת א.ב.יהושע והמלחין יוסף ברדנשווילי.
דייויד שטרן אינו פנים חדשות באופרה הישראלית. הוא ניצח כאן לראשונה ב-2001 על "החטיפה מן ההרמון" של מוצרט. "זה היה בזמן האינתיפאדה", הוא נזכר. "הבמאי לא הגיע מרוב פחד. כבר אז הרגשתי שאני נקשר לבית האופרה ורוצה לחזור. כל פעם שאני בא לכאן - אני שמח להיות פה.
"אני זוכר שבאחת החזרות על האופרה הזו של מוצרט ראיינה אותי כתבת של גלי צה"ל ואמרה לי "אתה גיבור שבאת הנה" ועניתי לה "לא אני לא גיבור, אתם שגרים פה, אתם הגיבורים". ראיתי אז כמה הרבה קהל בא ועד כמה המוזיקה משמעותית לחיים בישראל. נכון שבגנים שלי יש קירבה לארץ, עכשיו אני בא הנה, נכנס ומחייך".
שטרן, בן 45, ייסד בשנת 2003 את להקת האופרה "פואוקו" בצרפת, אנסמבל שמטרתו לבצע אופרות בכלים אותנטיים ולהציג את היצירות של הבארוק ושל התקופה הקלאסית באור חדש. עם אופרה פואוקו מופיע שטרן בפסטיבלי המוזיקה החשובים של אמסטרדם, לופטהאנזה בלונדון, פסטיבל לוצרן, ועוד. שטרן הינו גם המנהל המוזיקלי של בית האופרה סנט גאלן בשוויץ, מינוי שקדם למינוי באופרה הישראלית.
באשר לבחירת התוכניות בעתיד, אמר שטרן "אני לא מאמין במדיניות הקובעת תוכנית לעונה. עונה באירופה שונה מעונה בארץ". לדבריו, בחירת הפקה כוללת התחשבות בגודל האולם, בזמרים, בתקציב ובגורמים רבים שהם המרכיבים של תוכנית לעונה שלמה. "ברור", הוסיף שטרן, "שאני קרוב מאד לרפרטואר של אופרות מהבארוק ואשמח להביא יותר מזה גם לקהל, אבל אני גם רוצה להביא פוצ'יני, אופרות קלאסיות וגם להדגיש רפרטואר צרפתי. אינני בא עם תוכנית מוכתבת מראש".
לגבי האופרה "מסע אל תום האלף" שהיא למעשה הפקה חוזרת, שהוכנה על ידי גארי ברתיני ז"ל ושלבסוף ניצח עליה אשר פיש, אומר שטרן: "אני בא לזה כמו האחד והיחיד מבין כל המבצעים, שלא מדבר את השפה ולא עשה זאת בעבר. זה גם מרענן, כי אני אנצח על האופרה בדרכי. ואני מוכרח להודות שהאופרה הזו בשבילי היא גם האולפן שלי לעברית."
"מהאופרה עצמה אני לומד שהאוריינטליזם כה חזק, וזה משהו שבהתחלה הרגשתי לגביו כמו תייר, אבל במשך העבודה ובעזרת השיחות עם זמרים ועם א.ב.יהושע, נכנסתי בסוד המסורת. לכן, כל המסע הזה הוא גם מסע בשבילי. לו הייתי מנצח על פוצ'יני, לא הייתי לומד שום דבר על החברה הישראלית, כך שאני מאד מועשר".
איך זה להיות הבן של הכנר אייזיק שטרן?
"אני לא יודע איך זה לא להיות הבן של אייזיק" ענה שטרן בחיוך מלבב. "אם יש למישהו יותר ציפיות ממני בגלל זה? אולי, אבל זה לא מעניין אותי" הוא השיב והוסיף: "אבי היה מוזיקאי טבעי. מוזיקה בשבילו היתה דרך חיים, דרך קומוניקטיבית. מוזיקה הייתה הכל בשבילו. הוא לא עבד בשביל הכסף. זה היה האקלים שבו גדלתי וזה זורם לי בגנים ובמחזור הדם. אני אוהב לעלות לבמה ולנצח על אופרה. הכל שם הולך לכוון אחד, כאילו כולם מכוונים ביחד, ואת זה קיבלתי מאבי".
לבסוף התייחס דיוויד שטרן לסוגיית בצוע המוזיקה של ווגנר בישראל ותשובתו היתה כנה ומפתיעה במקצת. "בנושא שאלת ביצוע יצירותיו של ריכרד ואגנר בישראל יש שתי
"אבל" אומר שטרן וכאן הוא מפתיע "אינני חושב שהקהל נפגע מוזיקלית מזה שהוא לא שומע אופרות של ואגנר. לזכותו של ואגנר יש לזקוף חידושים אחדים, אך אני אישית" אומר שטרן "רוצה לעשות בעיקר רפרטואר בארוק, קלאסי ורומנטי". כאן נזכר שטרן במשפט שאמר וודי אלן לאחר ששמע פעם אופרה של ואגנר "אם אני שומע יותר מדי ואגנר, אני מרגיש שאני רוצה לפלוש שוב לפולין".
נא להמתין לטעינת התגובות
