המופע של רופוס
רופוס ווינרייט סיפק אמש בהיכל התרבות את ההצגה הכי טובה בעיר. מי שציפה לאמן מדוכדך ומהורהר נחל אכזבה לנוכח הדמות הכריזמתית על הבמה. מי שציפה להופעה בלתי נשכחת, קיבל את מבוקשו. במילה אחת: גורג'ס
רופוס וויינרייט בהיכל התרבות. צילום: דימה וזינוביץ'
ווינרייט העניק אמש הופעה מושלמת. ללא רבב. פרפקט, פשוט גורג'ס. הוא ידע את זה, והקהל הבין מהר מאד שהוא ידע את זה, כל האולם אדיר המימדים והמלא עד אפס מקום הבין, ידע, והפנים שרופוס ווינרייט הוא מספר אחד. ורופוס ווינרייט, מצידו, הבין, ידע, והפנים שהוא לא פחות מהמשיח. את המקום אפפה מוזה עדינה של שלמות, ושום דבר לא יכל לה, גם לא פספוס של שיר על הגיטרה או בלבול במילים.
רופוס ווינרייט שעל הבמה לא הצטייר כאמן העצוב, המהורהר והסמי-מתוסכל שעולה מאלבומי האולפן שלו. לא היה ולו זכר אחד לעצבות. גם כשביקש להעביר תחושה מדוכדכת יותר, כמו למשל בביצוע של Leaving for Paris, הוא נראה מבודח ומאושר. כך גם בקאברים הבלתי נשכחים ל-Hallelujah של לאונרד כהן ול-Somewhere Over the Rainbow, אותו ביצע עם אימו, קייט מקריגל. כאן אולי היה מקור לאכזבה מצד מעריצים שציפו לדמות שברירית ודואבת, ובמקומה קיבלו אשף ממזרי בעל ביטחון עצמי, חוש הומור ודעתנות על.
שואו אמיתי
בין ביצועי השירים שלו, דיבר רופוס על ישראל, על מפלצות חומוס, ובעיקר על עצמו. גם כשהביע תמיכה בנשיא ארה"ב הנבחר, אובמה, וסלידה מחוקים המגבילים נישואי הומוסקסואלים, הוא בעצם דיבר על עצמו. גם כשלא דיבר על עצמו, הוא דיבר על עצמו. גם כשלא דיבר בכלל, הוא עשה רושם של מישהו שמאד רוצה לדבר על עצמו.
רופוס וויינרייט בהיכל התרבות. צילום: דימה וזינוביץ'
הופעה של רופוס ווינרייט
היא לא סתם הופעה, היא שואו אמיתי. שואו של אדם אחד שבטוח, בדרכו המקסימה, שהוא מתת האל לאנושות. כאשר הקול הקטיפתי והצלול, הנגינה הוירטואוזית וההגשה הכה-דרמטית נדחקות לשולי ההתרחשות, מוקד ההופעה הופך להיות רופוס ווינרייט, האיש, האישיות, הכריזמה. רופוס דארלינג, אתה גורג'ס. פשוט גורג'ס.
נא להמתין לטעינת התגובות
