רצח מדרגה שנייה: אלבום חדש לקילרז
החדש של הקילרז לא מביא איתו בשורות יוצאות דופן, אבל הלהקה חזרה לייצר המנוני פופ-רוק מידבקים ומופקים היטב. שזה הרבה
הקילרז צילום: גטי אימאג'ס
לא תמיד חייבים למות מכל דבר. הרי ממילא לא ציפינו למשהו חתרני, שובר מוסכמות. רק קיווינו שהלהקה תשוב להיות נוצצת, להיטית ואולי פה ושם גם חצופה. אה, ואם אפשר, שתחזור לאייטיז הבריטיים שלה מימיי "Somebody Told Me", כי היא נשמעה ממש טוב ככה.
וכמו שציפינו, ככה קיבלנו: הקילרז מציגים ב"Day & Age" חזרה לשורשיהם המאומצים, כלומר לסינת'פופ ולניאו רומנטיקה של תחילת-אמצע האייטיז בבריטניה. נכון, הם יוצאים קצת שפוטים של מבקרים כי הם בוחרים לחזור על המוכר והבטוח. אבל קשה להתעלם מהעובדה שהם מחפים על הרגרסיה הזאת בעזרת לא
מעט להיטים חדשים.
המנונים שעשויים ממיטב החומרים שעליהם נבנתה סצנת הרוק בבריטניה של העשור הנוכחי-חומרים שברנדון פלאוורז, הסולן הכריזמטי של ההרכב, תמיד גילה בהם בקיאות יתרה, עם או בלי שפם. וחשוב מכך: הרושם המעודד שהותיר "Human", הסינגל הראשון, מתחדד באלבום הזה לכדי מסקנה מגובשת: הקילרז היא כבר לא רק הלהקה שאיי טיונז ממליצים לכם להוריד.
היא עיצבה כאן קטע משל עצמה. קטע שאמנם מבוסס על צלילים יד שנייה ועל אמירות שכבר מזמן נעשו נדושות, אבל מחוזק במלודיות שאי אפשר להפסיק לזמזם אותן. בנוסף, כשנמצא בסביבה מפיק כמו סטיוארט פרייס (שעבד עם מדונה, סיל, מיסי אליוט ועוד), המלודיות האלה נצבעות באלקטרוניקה משויפת, העיבודים מתקשטים בגוונים של אקזוטיקה סקסית בנוסח "וואהם!" ("Joy Ride") ובמקצבים קאריביים ("I Can' t Stay"), ואנחנו, מצדנו, מקבלים את כל הכיף שביקשנו מהקילרז. לא יותר מזה, אבל היי, בואו לא נהיה חזירים.
"Day & Age" הקילרז
נא להמתין לטעינת התגובות
