ראשי » תרבות » קולנוע

ניקוי יבש ב"קלינר"

"קלינר" הוא תרגיל לבלשים קולנועיים מתחילים. מאחר שלי היה די במבט אחד בפוסטר כדי שאוכל לנחש את זהותו של הנבל ביצירה, להלן המדריך לפענוח הסרט רק על פי הכרזה הישראלית שלו

זה קרה ביום שישי האחרון. אחרי חיפוש של שש שנים מצאתי את ייעודי בחיים. מהיום אהיה בלש פרטי. אתם ודאי סקרנים לדעת מהו האירוע ששינה כך את חיי. ובכן, היתה זו היתקלות מקרית בכרזת הקולנוע של הסרט החדש בבימויו של רני הרלין, "קלינר."

אתם מבינים, די היה לי במבט אחד בפוסטר כדי שאוכל לנחש את זהותו של הנבל ביצירה. חוקרים טובים בדרך כלל אינם ממהרים לחשוף את רזי המקצוע שלהם, אבל למען שלומכם ושלום עיניכם אהיה מוכן לחרוג הפעם ממנהגי. מדובר בכרזה הישראלית הפשוטה מכולן - זו שרומזת על חיי המסך הקצרים של היצירה בטרם זו תמצא את דרכה לספרייה הקרובה למקום מגוריכם.

תמצאו בה, כמו תמיד, משפט מפתח ממתיק סוד (להלן, "את האמת הזאת יהיה קשה להעלים ("ומעליו שלושה פרצופים מפורסמים (להלן, סמואל ל. ג'קסון, אווה מנדז ואד האריס, (שאמורים לעורר את סקרנותכם הקולנועית, שלא לדבר על חושיכם הבלשיים.

אלו מכם שנתברכו ביכולות בילוש פנומנליות ודאי זוכרים את אותו חוק פילמאי עתיק יומין שגורס כי אחד משלושת הברנשים החשודים שמביטים עליכם מן הכרזה הוא-הוא הרוצח המתועב. כעת כל מה שנדרש מכם זה הפעלה נמרצת של השרירים הדדוקטיביים שלכם.

מבין שלושת המצולמים רק שניים מתאימים לפרופיל המשטרתי - לפחות לאור עברם הפלילי בקולנוע. סמואל ל. ג'קסון תעתע בנו ב"בלתי שביר" וב"ג'אמפר" ואילו אד האריס שיטה בכולנו ב"נראתה לאחרונה" וב"אוצר לאומי".

הצדיקה היחידה בתמונה היא אווה מנדז. היא מעולם לא ניסתה לאחוז את עינינו. אלו העיניים שלנו שמנסות, ללא הועיל, ללכוד את נקודת החן השובבה שהתמקמה לה מתחת לאפה החד והדוקר של הכוכבנית הלוהטת. אבל אני סוטה מהנקודה, והנקודה היא שמנדז מעולם לא גרמה עוול (כאבי ביצים הם עניין אחר לחלוטין) לגיבורים שחלקו איתה את סדין הכסף.

ואולי זו בדיוק הסיבה שעלינו לחשוד בגברת מנדז. בכל זאת, בפעם האחרונה שהאמנו לדמות תמימה ובעלת שם אקזוטי, נתנו לשטן, הידוע גם בכינויו קייזר סוזה, לחמוק מבעד לאצבעותינו השלומיאליות. והרי לא היינו רוצים ליפול באותו פח פעמיים. איזה מזל שזכרתי להביא עמי אזיקים להצגה היומית (מצד שני, הם תמיד מתלווים ליומיות שלי עם מיס מנדז). סוף סוף אוכל לכלוא אותה בחדר צר וטחוב.

אלא ששמחתי היתה מוקדמת מדי. בדרכי אליה הפניתי מבט נוסף אל כרזת הפרסומת ואז גיליתי שהכוכב שממוקם במרכזה הוא לא אחר מסמואל ל. ג'קסון ומיד נזכרתי בתת-סעיף ב' לחוק "שלושת הפרצופים," שקובע כדלקמן: "בהינתן פנים של כוכב אפרו-אמריקאי במרכז התמונה - זהותו של האיש הרע תהיה שייכת לאדם הלבן ביותר בכרזה.

"קראתם נכון, בדומה לסרטי הבורקס שלנו גם מותחני משטרה המונהגים בידיו של כוכב שחום עור אוהבים ללהק את האשכנזי הגדול מכולם לתפקיד האיש האכזר. ומאחר שמקומם של אילן דר וטוביה צפיר נפקד מהתמונה נותרתי עם חשוד מיידי אחד, אד האריס. כאן, אגב, לא נסתיימה מלאכת הניחושים שלי. בטרם כניסתי לאולם ביקשתי לייצר היפותזה נוספת שמסתמכת על ניסיונו המצטבר של האריס כנבל.

שמתי לב שלאורך השנים תסריטאים מתקשים להפוך את השחקן הנהדר הזה למפלצת איומה. וזה לא שהם לא מנסים. להפך, הם ממש משתדלים, אבל נדמה שבכל פעם שהם מגיעים לדראפט האחרון, מצפונם מתחיל לייסר אותם, ידם מתחילה לרעוד והם ממהרים לבטל את החוזה שכרתו עם השטן. כתוצאה מכך בכל סרט שמלהק את האריס לתפקיד הרשע תמצאו מהלך עלילתי דומה. אי שם לקראת המערכה האחרונה, מניעיו המייסרים של הכוכב יתבהרו לצופה ויגאלו את נשמתו הארורה.

זאת ועוד, לעתים קרובות, כמו במקרים של "הפריצה לאלקטרז" ו"אוצר לאומי". 2הדמויות שאותן הוא מגלם ייצאו מעורן כדי להפוך אותו ולהציל את הטובים ממוות בטוח.

נכנסתי לבית הקולנוע כשאני משוכנע בצדקתי. חשבתי ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי. אבל אז הסרט התחיל. ודברי ההקדמה שלו מצאו אותי לא מוכן. לא בגלל הקריינות של סמואל ל. ג'קסון - לשחקנים אפרו-אמריקאים יש קטע עם קריינות עוד מימי המלך ג'יימס ארל ג'ונס ויורש העצר שלו, מורגן פרימן - כמו בגלל מה שנאמר בה.

למספר שלנו קוראים טום קאטלר (ג'קסון) והוא מנקה זירות מוות. "המשטרה תפנה את הבית שלכם מהגופה המבאישה," מדווח לנו קאטלר, "אבל מי שיעלים את הכתמים האדומים וגושי הבשר הניתזים זה אני ולא אחר." ביקשתם גיבור מקורי, קיבלתם. והוא הופך עוד יותר מקורי ומשעשע כמה שניות מאוחר יותר כשאנו למדים שאת כל הנאום הפתולוגי הזה הוא נשא בארוחת ערב בפני קהל בורגני מעונב והמום. כשאלה ישובו להכרתם המלאה הם ימהרו לבקש ממנו כרטיסי ביקור. אתם יודעים, רק ליתר ביטחון.

הפתיחה השנונה והלא צפויה הזאת כמעט גרמה לי לזרוק את הפתק שעליו רשמתי את ניחושיי, אבל אז התחילה העלילה ובמהלכה גיליתי שטום קאטלר הוא שוטר לשעבר. הוא פרש קצת אחרי שאשתו נרצחה למול עיניה של בתו הקטנה ופתח עסק לניקוי שטיחים. מדם. בוקר בהיר אחד מוזמן טום לאחוזת ענק שבה בוצע רצח ברוטאלי ומתבקש להעניק לה את טיפולו המסור והפדנטי.

ואולי פדנטי היא

לא המילה המתאימה למעשיו, שכן בצאתו מהבית הוא מגלה ששכח להחזיר את המפתח לאדנית ולפיכך עליו לחזור לזירת הרצח בשנית. כשהוא ישוב לבית הגדול תצפה לו הפתעה גדולה. הטירה מלאה בילדים משועשעים ובעלת בית מצודדת במיוחד. קוראים לה אן נורקאט (אווה מנדז) והיא אינה יודעת דבר על שאירע במבצרה. הדברים ישתנו כשהיא תגלה שבעלה - שעתיד היה להפוך לעד מרכזי בפרשת שחיתות שמגיעה עד לצמרת המשטרה - נעדר.

או אז היא תתעקש למצוא את תשובותיה אצל המנקה ואף תחבור לחקירתו המסתעפת. אם חשבתם שיש במי לבטוח, טעיתם. מתברר שגם למנקה שלנו יש עבר נכלולי ואפלולי שהופך אותו לחשוד מרכזי בפרשת הרצח של הבעל. מה יעשה טום? למי יפנה בייאושו הרב? לעלמה הנאה שחולקת עמו את מצוקתה? לבלש המושחת (לואיס גוזמן) שמוכן לעשות הכל כדי לשים את ידיו וטלפיו על ספר הזיכרונות והכתובות של הקורבן הטרי? או שמא כדאי לו לחדש את קשריו עם אדי לורנזו (אד האריס,(שותפו האהוב מן העבר? התשובה ברורה לכולם.

בזמנים קשים עדיף להישען על חבריך הטובים ביותר. כאלה שיהיו מוכנים לבלוע כדור עבורך, כאלה שלקחו על עצמם את האחריות לדאוג לבתך הקטנה הרבה אחרי מותך. אלה אף פעם לא יבגדו בך. ואם האמנת לזה, אתה בטח גם מאמין שנחשים יכולים לעוף. ולא רק על מטוס.

קלינר" ("Cleaner") ארה"ב 2007, 88 דקות

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...