מגריס ממתין לנובל
הסופר קלאודיו מגריס, שמועמד כבר שנים לזכייה בפרס נובל אבל מפספס ברגע האחרון מגיע לארץ. "בסוף יתנו לי פרס על מזגי הטוב"
קלאודיו מגריס צילום: יח"צ
למרות שמגריס לא זכה, מו"לים ישראלים לא נותרו אדישים למועמד הפוטנציאלי, שספריו ראו אור ב-17 שפות, והם כבר מביעים עניין לתרגם גם לעברית את ספריו של מי שעשוי לגרום לעוז אכזבה גם בשנה הבאה. מגריס גם הוזמן להשתתף בכנס "ספרות מגויסת: שיח ספרותי איטליה-ישראל" שבו יחבור לקבוצת סופרים, מתרגמים ומו"לים איטלקיים מהשורה הראשונה, באירוע שייערך השבוע בירושלים לכבוד ביקורו של נשיא איטליה, ג'ורג'ו נפוליטנו בארץ.
בכנס יופיע מגריס יחד עם אחד הסופרים הישראלים האהובים עליו, ועל האיטלקים בכלל - א.ב. יהושע. "אני מאוד שמח שאפגוש את א.ב יהושע", מספר מגריס וממשיך להתפעל מהקולגה. "קראתי את כל ספריו וזכינו ביחד בפרס ספרות בטוסקנה לפני שנים אחדות. הכתיבה שלנו לא דומה, אני נוהג לערבב סגנונות בספריי - פרוזה, מסות, חיבורים, בעוד שיהושע כותב כסופר של רומנים, אבל אני מזדהה מאוד עם כתיבתו. כשקראתי את ספריו הרגשתי היטב את האירוניה, ההומור, הכאב, הגעגוע והאהבה. אני מרגיש שאנו קרובים מאוד בגישתנו לכתיבה".
מתברר שמגריס הוא קורא להוט של ספרות ישראלית. הוא קרא את דוד גרוסמן, וגם נהנה מ"אותו הים" של עמוס עוז. למרות שהשניים חלקו מועמדות לאותו פרס
יוקרתי, ויש סבירות גבוהה שגם בשנה שמותיהם לא ייפקדו מהרשימה, מגריס לא מרגיש תחרות עם עוז. "בסוף יתנו לי את הפרס בשל מזגי הטוב", הוא מתבדח, ועל עוז יש לו רק דברים טובים לומר. "הספרים שלו בלתי ייאמנו", הוא מתלהב.
מגריס (69) פרופסור לשפה ולספרות גרמנית אינו יהודי, אך התרבות היהודית והישראלית מושכות אותו מאוד. "זו הפעם הראשונה שלי בישראל ואני מאוד נרגש", הוא אומר. את המשיכה הזו הוא מייחס לילדותו בעיר הנמל האיטלקית טריאסטה, שעד 1920 הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
"טריאסטה היא אמנם עיר איטלקית, אך יש בה הרבה זהויות ומיעוטים. היא רב-תרבותית ורב-אתנית", הוא מספר ומרחיב, "במהלך המאה ה-20 הייתה שם קהילה יהודית גדולה, של אשכנזים וספרדים. נתקלתי בהרבה סוגים של תרבויות ובכמה סוגים של יהדות. אני חושב שהערבוב של השפות והזהויות המורכבות בעיר כזאת השפיעו על חיי ככותב, וגרמו לי להתעניין בתרבות היהודית. לא הרחק מהעיר היה מחנה ריכוז והושפעתי מכך".
את ההשפעה הזו בוחן מגריס גם על גבי העיתונים החשובים באיטליה שבהם ניתח את תפקידם של השורשים היהודיים בספרות. כתיבתו של מגריס משלבת בין סגנונות - הוא אינו כותב הפרוזה הקלאסי אלא גם איש אקדמיה. "אני נוהג לערבב היבטים שונים של הכתיבה", הוא מעיד על עצמו. "זה כמו שיש בחיים הרבה אירועים, מחשבות וחוויות , כך גם בכתיבה יש כל מני זוויות".
מגריס מודה שביקור של שבוע קצר מדי בעבורו. "אף שאינני יהודי, אני מתפעל מההומניות ומהשורשיות שבתרבות הזו", הוא אומר, "ומצאתי בה מראה לעצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
