אם אין אחי לי: ראיון עם האחות
רוב האנשים הם צבר גדיש. כך לפחות חושבת אפרת אברמוב, שמנתחת מדי יום את מעללי הדיירים בבית "האח הגדול". התוכנית שהיא מנחה וכותבת, "האחות הקטנה של האח הגדול", הפכה לקאלט משעשע במיוחד, אלא שמאחורי ההומור הציני מסתתרת אחת שלוקחת את הצחוק בשיא הרצינות
"רוב האנשים הם צבר גדיש", היא מאבחנת בחיוך, אבל לגמרי לא בצחוק, "משעממים, צפויים, מעאפנים כאלה. רוב מה שיש להם להגיד זה קלישאות".
ואת לא. זה מה שאת בעצם אומרת.
"כן. אני לא".
העמדה שמציגה אברמוב ממחישה, כמדומני, את הניגוד הבסיסי שבדמותה, הציבורית לפחות. מחד גיסא היא עוסקת, שלא לומר מתפלשת, בדיוק בחומרים מהם עשוי אותו צבר גדיש, גם האמיתי וגם הקולקטיבי: היא מנחה את התוכנית המצליחה "האחות הקטנה" ב"ביפ", שמסכמת מדי יום את היום הקודם בווילת "האח הגדול".
בתוכנית שבצילומיה נכחתי, לדוגמה, הוצג בפניי אקווריום שכל אחד מדגיו מייצג מישהו מדיירי הבית-הדג שמנקה את האקווריום הוא רנין, הדג הגדול ביותר הוא עינב ואת איתי מייצגת צפרדע מפלסטיק, שמן הסתם לא עושה כלום. באותה תוכנית התקשרה אברמוב בשידור חי למנהל קשרי לקוחות ב"אורנג'", תוך ניסיון לסדר לעינב בובליל מסלול וי-איי-פי. האיש הסכים מיד והודיע שכבר יש להם סלבריטיאים רבים במסלול, לדוגמה האחים עידו וטל מוסרי. הצחוק באולפן היה מרשים.
כלומר, אברמוב לא בדיוק מפצחת את האטום בתוכנית שלה. מצד שני, חשוב לה להדגיש יותר מפעם אחת שהיא לא מחויבת בשום צורה ל"קשת" או ל"האח הגדול", ומרשה לעצמה להתנגח לא פעם במתמודדים ואפילו במנחים.
כך לדוגמה, כשגיל קופטש התארח בתוכנית הוא הציע להדיח את המנחה ארז טל ובריאיון שערכה עם אסי עזר, המנחה הנוסף של התוכנית, עקצה אותו אברמוב די בבוטות לגבי נטיותיו המיניות, ירדה בפראות על המתחרים וגם לא חסכה ביקורת מהתוכנית עצמה. וכל זה בזמן שעזר מנסה להגן על התוכנית ועל הז'אנר כולו, להישאר דיפלומט ו"להתנהג בהתאם", אבל ניכר היה שאברמוב די מעצבנת אותו.
"אני מבינה אותו", היא אומרת, "הוא מגיע מהפריים טיים עכשיו ומייצג את 'קשת' ואת התוכנית, אבל זה היה קצת לא אותנטי מצדו לשבת ולהגיד אך ורק דברים טובים על התוכנית. הוא היה יכול להיות עם קצת יותר הומור וקלילות. אחרי הכול מדובר במישהו שלפני שנייה הנחה את 'דבר עם הסוכן שלי' ב'ביפ' והיה פרוע וסאטירי, ושלח חצים מורעלים ומכוונים היטב כלפי כולם".
אם הייתם מחליפים בתפקידים, מן הסתם היית מתנהגת בדיוק כמוהו.
"אני לא יודעת. בתוכנית אנחנו אמורים לדמות את חוויית הצפייה בבית ב'האח הגדול', כשיושבים בסלון ואפשר להגיד מה שבאמת חושבים על המתמודדים, על התוכנית ועל כל ז'אנר הריאליטי. אני אולי נראית כמו תוצר לוואי של'האח הגדול', אבל אני ממש לא. וגם יש לי נטייה לירוק לבארות שאני שותה מהן ולא ממש להתחשב
כשעשיתי אצל אודטה פינה על רווקים ורווקות לא מבוקשים, אז שבוע אחד דיברתי על דודו טופז. אמרתי עליו:'ראשון בבידור, אחרון אצלי במיטה' והתברר שהוא מיודד עם אודטה. בוא נאמר שזרקו אותי משם די מהר. אני בכלל לא בטוחה שהייתי הולכת להנחות מראש את 'האח הגדול'".
נו באמת.
"באמת. אם היו נותנים לי לכתוב לעצמי טקסטים והיו מבטיחים שלא יתערבו לי בת?כנים, הייתי עושה את זה והייתי משתדלת לא לקחת את עצמי ואת התוכנית יותר מדי ברצינות. אנשים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות הם בעיניי גם מסוכנים וגם אומללים. לא מעניין אותי להיות בטלוויזיה נקודה. מעניין אותי להיות מצחיקה בטל?וויזיה ואלה שני דברים שונים".
"אני חושבת שאני לא הכי כוסית בעולם ולא הכי מצחיקה בעולם, אבל שאני שילוב די מוצלח בין שניהם".
יש לי תחושה שאת מנסה למכור את עצמך כמשהו חתרני, אבל בעצם החתרנות הזאת מזויפת. את כמו כל אלה שמקפידים לראות "האח הגדול", אבל גם מקפידים לצחוק על זה כדי שזה יהיה לגיטימי.
"בכנות, אתה לא רואה ה'אח הגדול'?".
בכנות, לא.
"אני שונאת פלצנים כאלה שאומרים:'אין לי בכלל טלוויזיה'. בסוף מתברר שאתם המכורים הכי גדולים. וגם כאלה שאומרים על ריאליטי: 'זה ז'אנר נחות' וכל מיני כאלה".
אבל זה באמת ז'אנר נחות.
"אני לא מסכימה. זה לא שונה מתוכנית דוקומנטרית, חוץ מהעובדה שאתה מקבל חומרים לא לעוסים ולא מעובדים. אני מדברת על הצפייה בערוץ 20, שם אתה מקבל את החיים ממש כמו שהם. אני אוהבת לצותת לאנשים בבתי קפה וברחוב. בכיתה ד' הייתי גונבת פתקים שכתבו בנות הכיתה אחת לשנייה וקוראת אותם. נכון שזה לא תמיד מעניין, אבל גם החיים לא תמיד מעניינים".
את באמת מגינה עכשיו על התוכנית שהפכה את יוסי בובליל לגיבור תרבות?
"אני מבינה את הכעס שלך, אבל אני חושבת שהוא לא ממוקד. תמיד, בכל השנים ובכל התרבויות הייתה ביקורת של דורות קודמים על חידושים טכנולוגיים ואנשים צעירים תמיד נראו למבוגרים יותר כלא רציניים וכשטחיים. לא יוסי בובליל הוא משחית התרבות בישראל. תרבות פופולרית תמיד הייתה. פשוט עכשיו הכול יותר גדול ורועש-אז גם הוא. וקל להיטפל אליו, אבל בחייאת, פרופורציות! אולמרט והירשנזון ושחיתויות זה לא יותר מכעיס ומקומם מיוסי בובליל?".
אברמוב, 28, גדלה בהרצליה לאב שהוא איש עסקים ולאם שהיא עובדת סוציאלית. היא למדה תקשורת וניהול, והתחילה לעבוד בטלוויזיה ככתבת בחדשות "הוט" ולהגיש פינות שונות בטלוויזיה (אודטה כאמור, "רשת על הבוקר" ועוד).
בהמשך שימשה כנערת ה-VOD החייכנית ואז התחילה להגיש את "מהדורה מוגבלת" בערוץ "ביפ"-פאנל הומוריסטי די קיצוני ("שם למדתי להתמודד עם גברים חזירים, שוביניסטים וקולניים"). במקביל , כתבה תסריטים לסד?רות שונות כמו "האלופה" ו"ארץ נהדרת". בשנה האחרונה היא גם כותבת טור במגזין "מן טוק" של "גלובס".
"האחות הקטנה" נוסדה מכיוון שב"קשת" רצו לשדר רבע שעה יומית נבחרת מ"האח הגדול", בערוץ "ביפ". אברמוב התעק?שה על תוכנית שלמה וארוכה יותר עם אורחים וקטעים מהתוכנית. התוצאה היא ש"האחות הקטנה" הפכה לקאלט בפני עצמו.
אברמוב, סוג של אנרג'ייזר, מקבלת ממערכת "האח הגדול" חומר ערוך בכל יום אחר הצהריים, יושבת עליו יחד עם האורח היומי ועם העורך אורי דרור, ותוך כמה שעות צריכה להכין תוכנית ולהתחיל לצלם בסביבות שמונה בערב. וככה זה כל יום. אותי התיש רק להתבונן בה במשך צילומי תוכנית אחת, אבל לה זה כנראה רק מוסיף אנרגיות.
"יש לי פחד מכישלון ומאובדן שליטה. אני קוראת לזה פיונפוביה. פחד מלהיות פיון קטן. אלה פחדים שדי מנהלים אותי. הפחד מאובדן השליטה הוא מכיוון שנדמה לי שכשאני כבר מאבדת שליטה-אני יכולה להיות באמת פרועה ולהצטער על זה אחר כך. יש בי תהומות עמוקים שאני לא ממש רוצה להיכנס אליהם, אז אני שומרת על עצמי. הפחד מכישלון הוא מול עצמי, אני עושה לעצמי את המוות בביקורת עצמית".
כולנו עושים לעצמנו את המוות, אבל משהו אצלך הוא רדוף עוד יותר. הצורך שלך להצחיק, להיות נאהבת, שנונה, יפה, סקסית, הכול יחד. מאיפה זה מגיע?
"יכול להיות שזה קשור באבא שלי. גדלתי במשפחה לא עשירה ביחס לסביבת המגורים שלנו, וכל הזמן טפטפו לי כמה שאני צריכה להיות עצמאית ולהצליח. אני בטוחה באהבת ההורים שלי, אבל יכול להיות שיש בי חלק שחושב שהם יהיו יותר מבסוטים אם אהיה מצליחה. יש משהו שמתחבר אצלי לאבא ולפחד מכי?שלון. כשאני נכשלת או עומדת להיכשל או פוחדת שאני עומדת להיכשל, אז אני רואה את הפנים שלו ומרגישה שקודם כול אכזבתי אותו".
אמרת פעם בריאיון שעשית להם את המוות בגיל ההתבגרות.
"אולי הגזמתי. עשיתי צרות, אבל גיל ההתבגרות שלי גם נגמר די מהר. בגיל עשר כבר הייתי בענייני בנים ובילויים, ולא יכולתי להתרכז בלימודים, ובגיל 16 עזבתי את התיכון ובבת אחת היחסים השתפרו פלאים. הלכתי ללימודים אקסטרניים שהתאימו לי הרבה יותר מבחינת המסגרת. כללית, אני טוענת שאם אתה עשית להוריך יותר צרות מאשר הם עשו לך, אז ניצחת".
בשבעת החודשים האחרונים אברמוב חולקת זוגיות עם התסריטאי דרור נובלמן שהיה ידיד שלה, לדבריה, במשך הרבה שנים, מה שרק הקל על הזוגיות כי "אהבתי אותו לפני שאהבתי אותו. נסענו לתאילנד כידידים וחזרנו כזוג".
לא קשה, שני תסריטאים בבית, שני אגואים בבית?
"ממש לא. להפך. נפלא שיש עם מי לה?תייעץ ולגבי אגו, אז זה באמת דבילי. יש כל כך הרבה אנשים להתחרות איתם מחוץ לבית, אז איתו אני אתחרה?"
.
הוא קרא את הטור שכתבת על הזוגות הצעירים שלידת ילדים הרסה את חייהם?
"הטור הזה לא היה ביקורת על הילדים, רחמנא ליצלן. הוא היה ביקורת על ההורים, על הזוגות משדרות רוטשילד שמסתובבים בעולם ומספרים כמה הילדים הרסו להם את החיים ועל זה שזה נעשה לגיטימי היום.
"שמע, בענייני משפחה אני רוצה להספיק ליהנות מכל הסטטוסים הרבה זמן: רווקה, רווקה בקשר מחייב, נשואה, גרושה, אל?מנה וכך הלאה. לילדים עוד יהיה זמן. אני מקווה שאין לי איזה ילד בלי שאני יודעת עליו. אם יש אישה שזה יכול לקרות לה, זאת אני".
נא להמתין לטעינת התגובות
