מדף הספרים של רני יגיל
הסופר והעורך רני יגיל, שספרו "אני ואפסי" יצא לאחרונה לאור בהוצאת עמדה, מתכבד להגיש את מדף הספרים ה-100 של ערוץ התרבות. יגיל מספר על אהבותיו הספרותיות: חלקן הארי עברי, אבל על המדף שלו יש מקום גם לכל כתביו של בלזק
בנובלות ההיסטוריות של ברש, הנקראות "שיח העתים", עומד היהודי למול העולם שאינו יהודי בצומת של פרשת דרכים מסוכנת ועליו להחליט. אם יעשה צעד לעבר העולם הלא יהודי, כל הסיכויים שתקרֶה קטסטרופה ואם לא? גם אז כנראה תקרה קטסטרופה. גם הנובלה "איש וביתו נמחו" העוסקת בתהליך התאבדותו של אדם, סוחר, בתל אביב הקטנה, גם היא.
"דרכי החירות" - ז'אן פול סארטר
זו טרילוגיה בת שלושה חלקים: "גיל התבונה", המתאר חבורה פריזאית בוהמית עם חלומות לפני מלחמת העולם השנייה, דקה לפני שאירופה מתפרקת והופכת לצֶבֶר של דם וכאב וצרפת נכבשת; "ארכּה" שמתרחש ערב מלחמת העולם השנייה, ממש יום לפני, ובו הגיבורים מאבדים את זהותם האישית ואובדים בהמון, ו"מוות בלב" המתרחש במהלך המלחמה.
זה בעצם כבר מוות בנשמה, כי צרפת נכבשה וכעת הבחירות מצטמצמות למאבק או להישרדות פסיבית, איש איש לנפשו. חוזרים להיות פרטים, אבל בודדים במערכה הגדולה. אין נפש נוגעת בנפש. מטיה הפילוסוף האינטלקטואל, דניאל ההומוסקסאול האסתטיקון, ברינה הקומוניסט הג'ינג'י – כולם מלווים אותי כל חיי.
"מלך בשר ודם" - משה שמיר
אפיקה גדולה שסוחפת אותך קדימה. הדמות הזאת של ינאי – מלך-נער שרוצה לאכול את העולם העתיק כולו, ממלאת את לבך לאורך דפי הספר – כך צריך לחיות. החיים קצרים מדי מכדי שנהיה אנטי-גיבורים, נעבּעכים.
"ד"ר פאוסטוס" - תומאס מאן
הגרסה של מאן המודרניסט לגיתה. זה סיפור על מלחין: קצת מאהלר וקצת ניטשה – אדריאן לוורקין שמו. ערבוב של השניים. מאן פשוט יודע לכתוב מוזיקה במילים. לא כמטפורה. נגיד, לקחת יצירה של בטהובן ולתאר אותה במילים שאתה פשוט שומע את המוזיקה מתנגנת.
מסע דניאל - יצחק אוֶרבּוך אורפז
ספר ריאליסטי נוקשה שנשבר לפתע לשירה צרופה. דניאל חוזר מן המלחמה. פעם ראשונה שהספרות העברית מתמודדת עם הלם קרב. דניאל פורש מחברת אנשים והולך לחוף סידנא עלי להיות מעין הומלס של ים. שם הוא מתחיל את המסע שלו לגרגיר החול, ואורפז הסופר את המסע שלו כצליין חילוני.
כל מה שכתב אי פעם בלזק
זה בכלל לא משנה, תבחרו אתם: "אבא גוריו", הולך; "הדודן פונס"; יאללה; יצירת המופת הנעלמה, "עליי". האיש הזה ידע לתאר במילים את כל התקופה החברתית בזמנו. שלא לדבר על כך שהשפיע על בעלי תפיסות חברתיות ששינו את חיינו כמו מרקס ואנגלס.
הוא פשוט מכיר את הצדדים האפלים ביותר באדם על כל הניואנסים שבהם. אני יכול לדמיין אותו יושב וכותב עשר שעות ביום כשרגליו שקועות במי קרח כדי למנוע שבץ מוחי, רץ אחרי הכרכרה כדי לעשות תיקוני הגהה; חוזר לחדר שלו, מתחפש לאישה ובורח מפני נושיו בדלת האחורית.
מישהי צריכה להיות כאן - לאה איני
גילה בעלת הציצקאות תצא מהבוץ של ההוויה הישראלית באמצעות הספרים שתקרא. היא תציל את המילים הנשכחות מתהום הנשייה. ספר מרגש כל כך.
בעד ההזיה - יותם ראובני
נער הומוסקסואל מספר לנו ברצף סיפורים ארכיטיפיים על חייו הקשים בעיר קרתנית, אשדוד, ועל הזוהמה שמחכה להומוסקסואל, בעיר הגדולה תל אביב בתחילת שנות ה-70; וגם על המשפחה שלו, דודתו שהלכה בעקבות האהבה ובעקבות החיים, אביו, ואמו שמתה עוד ברומניה. כשאתה מסיים את הספר הזה מתחשק לך להיכנס למיטה, להתכסות בשמיכה עד מעל הראש, מקום שגם הפצצות החכמות של מטוסי חיל האוויר הישראלי לא יכולות לחדור אליו.
משהו בשביל מישהו - דוד אבידן
זה תנ"ך כיס בשביל כל מי שהגיע לספרות בסוף שנות ה-80. מבחר מקיף של שירי אבידן המוקדמים. שירה הכי טוב לצטט. כך נפתח הספר.
זה אומר הכול: "הָרְחוֹב הַיָפֶה-הַיָפֶה יֵעָצֵר לְבַסוֹף בְּדַרְכּוֹ./ הַשַלְוָה, אטוּמָה וְקָשָה, תֵּחָתֵךְ כְּמוֹ חַלָה לְאוֹרְכּוֹ./ וְהַבּוֹקֶר הַלָּח יִתְפַּחֵם מִבָּרָק יְחִידִי. מִבְּרָקוֹ./ אנשִים יִתְנַשְמוּ בִּכְבֵדוּת כְּמוֹ בְּתֹם דְּהָרָה עַתִיקָה./ חֲגוֹרַת-הַבֶּטוֹן
אופק - בנימין תמוז
ילד אחד שגדל בתל אביב על החולות מנסה להסביר לנו מה זה באמת אופק. לא מה שמלמדים בבית הספר כהגדרה יְבֵשָׁה: "הקו הרחוק שבו נראים השמיים נוגעים וכו'", אלא תיאור חי של מגע ממשי בין נוף קדומים לנפש צעירה ורגישה. דוגמה מופלאה של יכולת תיאור דבר חזותי במילים.
נא להמתין לטעינת התגובות
