מורין נהדר מחזירה את הפיוט הפרסי לבמה
הזמרת מורין נהדר שרה במשך שנים פיוטים פרסיים, אבל רק לאחר שגילתה גרסאות יהודיות הרגישה שלמה. "היתה קונספירציה להעלים את הפיוט היהודי", היא מספרת, "אני מחזירה אותו לבמות"
"רוב החיים שרתי שירה פרסית עממית וקלאסית שיהודים שרו אותה, אבל היא לא היתה שירה יהודית", היא אומרת, "במשך שנים הטעו אותי לחשוב, גם הפרסים עצמם, שאין דבר כזה תרבות יהודית-איראנית, שאין להם שירים שלהם בלבד או מוזיקה ייחודית".
בשביל נהדר פרויקט הבאתה מחדש של הפייטנות הפרסית הוא יותר מחזרה הביתה, אלא חיבור של ציבור שלם אל שורשיו. "יש פה עניין של שליחות גדולה בעיניי. יש הרבה אנשים שיכלו לשמור את המסורת הזאת ולהנחיל אותה, אבל לא עשו זאת. במשך שנים ארוכות דיברתי עם המון ארגונים, מאוד רציניים, ואף אחד לא הרים את הכפפה. אחרי שהתייאשתי מעזרה של אחרים, אמרתי שלא תהיה לי ברירה אלא להיות גם המבצע וגם החוקר".
נשמע כאילו התייחסת לכך כאל שליחות.
"היו כאן המון דפיקות לב. הרגשתי שאני כבר לא יכולה להתחבא מאחורי אנשים שאמרו לי כך או אחרת לגבי המוזיקה היהודית הפרסית, ידעתי שהפעם האחריות היא עלי בלבד".
נהדר תחנוך את המחקר המוזיקלי הזה בסוף השבוע בפסטיבל העוד, במופע בכורה שנותן תשובה נחרצת לכל אלו שניסו להעלים את המוזיקה שבערה בתוכה. "אני שמעתי את הפיוטים היהודיים-פרסיים מסבא וסבתא שלי, וכל השנים האלה, כשאנשים אמרו לי שאין מוזיקה כזאת, אמרתי 'מה זאת אומרת שאין, אני מכירה את השירים'. זו היתה בעיניי גישה שלא מעריכה או מקבלת את עצמה. עכשיו יהיה אפשר לראות את הכל על הבמה".
את המוזיקה היהודית-פרסית גילתה מחדש נהדר דווקא באוניברסיטה, שם החליטה להעמיק בחיפושיה אחר התרבות הזנוחה. "כשהתחלתי לחקור מצאתי כמה שירים", היא משחזרת. "באתי לסבא שלי ואמרתי לו, 'מצאתי פיוטים פרסיים, אני רוצה שתשיר ואני אקליט אותך', היו לו דמעות בעיניים. שמתי מולו את הספרים וראיתי איך המוזיקה עולה מהזיכרון ופורצת החוצה. פתאום גיליתי עולם שלם ואמרתי, 'זאת קונספירציה מטורפת', הסתירו את זה מאיתנו כל כך הרבה שנים ולהרגשתי שותפים גם הפרסים עצמם".
מה הסיבה לכך שהמוזיקה הזאת היתה מוסתרת כל כך הרבה שנים?
"אני חושבת שהפרסים נטמעו מהר מאוד במסורות הפיוט הספרדיות והמרוקאיות, שהיו הגדולות והמוכרות. היתה להם הרגשה שלעומת העושר הלחני הגדול שיש בתרבויות אלו, אין להם מה להציע או שהם לא ראויים. כשהיהודים הגיעו לארץ והצטרפו לבית כנסת כזה או אחר, הם הטמיעו את המוזיקה של אותו בית הכנסת ולאט לאט הנוסח שלהם התבולל והלך לאיבוד. הצעירים כבר לא למדו את הנוסח היהודי-פרסי. אולי זה נבע מצניעות או מרגשי נחיתות, אין לי מושג, אבל כשהתחלתי לחקור את
המחקר המעמיק שניהלה נהדר התגבש לכדי עבודת דוקטורט, אולם כבר במהלך העבודה היא הבינה שהשחזור האמיתי של הפיוטים האבודים ייעשה על הבמה. "אמרתי לעצמי שלפני שהמחקר הופך להיות ספר באקדמיה, שמעטים יקראו אותו, צריך להחיות את המוזיקה ולעלות אותה על הבמה. היה פה שילוב של מורין החוקרת ומורין הזמרת, והזמרת גברה על החוקרת, אלא שלראשונה השירה היהודית תהיה במרכז ולא המוזיקה העממית הפרסית".
במה שונים הלחנים של הפייטנות היהודית מהמוזיקה הפרסית עממית?
"יש הבדל עצום. אני חושבת שבאיראן, בניגוד למקומות אחרים, היהודים נרדפו, וכדי להצליח לשמור על לחנים הם ניסו להשתמש בדברים פחות מפותחים ומורכבים מבחינה סולמית, יותר חזרתיים. בניגוד למדינות אחרות, באיראן לא היה מקובל שהיהודים ישתמשו בטכניקות של אלתור כשמדובר בתפילות, ולכן לא איפשרו לחזן להפגין את הווירטואוזיות שלו בקול".
הפשטות היחסית של הפיוטים הפרסיים בהשוואה למוזיקה המסורתית אינה פוגעת ביופי של השירים וביכולתם לרגש, מדגישה נהדר, "יש מנגינות מדהימות שדווקא מתוך הצמצום מצליחות להוציא דברים שנוגעים במאזין. הגאונות כאן מתבטאת דווקא בבחירה הפשוטה כביכול בכמה צלילים. המוזיקה היהודית היא מאוד אינטימית, כמו תפילה, כמו בן אדם ששר לעצמו, ולכן היא כל כך מרגשת".
נא להמתין לטעינת התגובות
