"יערות אפלים" הוא רומן מהפנט
הרומן "יערות אפלים", שרואה בימים אלה אור בהוצאת נהר, הוא הזדמנות טובה להתוודע לסופרת השוויצרית המפורסמת, קורינה ביי. ביי כתבה רומן בלשי גדוש מחשבות דקות והרהורי לב, שסופו הטראגי ידוע מראש
יערות אפלים צילום: כריכת הספר
"יערות אפלים", שהועמד לדפוס על ידי הסופר מוריס שאפה, כעשר שנים לאחר מותה של אשתו, הסופרת השוויצרית המפורסמת, הוא הראשון ממגוון יצירתה שמתורגם לעברית. לא קשה להבין מדוע בחרו בהוצאת "נהר" להוציא את דווקא את ספרה זה לאור: מדובר ברומן בלשי יוצא דופן, שיוצר אינטימיות בלתי-מתפשרת עם הקורא.
על מותה של בלנקה מוסר ביובש הפרולוג על-ידי ידיעות חדשותיות ובו גם נמסר על חקירת המשטרה שמעלה ומבטלת חשודים מספר. מנקודת פתיחה זו נפתחים שערים אל שלושת החודשים האחרונים בחייה של בלנקה, אשר מגיעה עם בעלה, סוחר עתיקות, כלבה וחתול אל מרומי ההר, הנחלה אותה רכש להם.
הריחוק מהילדים ומערכת יחסים צחיחה מינית מותירה לבלנקה זמן רב לשוטט
במרחבים הרבים הפרושים לפניה. היא מתארת בדייקנות רומנטית פטריות, עצים ושבילים כמו גם את האור המשתבר על החלון. היא מוקסמת משעות הדמדומים ומהקיץ המלטף, מפרפרים מזדווגים ומאותו השקט שמחזיר אותה לימי ילדותה, והיא מאושרת.
הפער בין ידיעתו של הקורא את סופה המר לבין אושרה חסר המעצורים אך העדין במיוחד של בלנקה מצליח להפנט ולהפוך את הקריאה לדרוכה במיוחד. כל פסיעה שלה, כל אזכור ממשי או מטפיזי (ורבים כאלו שזורים ברומאן) בדבר מוות מעורר מיד אמפטיה ודאגה.
הנפלא מכל הוא האושר בו שרויה בלנקה. בין אם במפגשים אמוציונאליים עם גרן, גבר רפה-שכל שמערכת יחסים מיוחדת נרקמת ביניהם, בין אם בטיוליה הארוכים לבדה ובין אם בשעת מעידה שבדרך נס לא נסתיימה בנפילה לתהום, בלנקה מאושרת תמיד ואותו אושר מתורגם לאין-ספור מחשבות דקות והרהורי לב הכתובים ביד רגישה.
רות בומגרטנר-קדם תרגמה וכתבה אחרית דבר מרתקת על דמותה של קורינה ביי, ואכן זוהי הזדמנות טובה להיפגש עם סופרת שאינה מוכרת לקורא העברי בתרגום מצוין, נעים לקריאה וחף מרגשנות-יתר.
קורינה ביי, יערות אפלים, הוצאת נהר, 172 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
