דוגרי, אני דביל: בטלוויזיה אומרים הכל
להגיד "כל מה שאני חושב" הפך לציווי המוחלט בטלוויזיה. התוצאה הבלתי נמנעת: האדם נחשף מהר יותר כטמבל
עינב בובליל מ''האח הגדול'' צילום: יח''צ
אבל האמת היא שהחדירה לפרטיות כבר מזמן אינה מס מבאס שחובה על המשתתפים לשלם. שנים של חשיפה טלוויזיונית מאסיבית, מטמטמת, לפרטים שבעבר נחשבו אינטימיים (היא נוהגת לצרוח על הילדים שלה; לו יש מינוס של 200 אלף; היא אוכלת כל בוקר 16 קרואסונים ומשם באו לה הצמיגים האלה), שינו כליל את ההגדרות של מה פרטי ומה אינו, צמצמו את גבולות הבושה, ואפילו הזיזו קצת את הגבולות בין טוב לרע. אנשים אינם מספרים על עצמם פרטים מביכים משום שההפקה מכריחה אותם - הם מספרים על עצמם פרטים מביכים, משום שאלה אינם מביכים בעיניהם כלל וכלל.
הדוגמה המיידית ביותר היא האופן שבו המשתתפים בתוכניות ריאליטי בוחרים לתאר את עצמם. אם בעבר אנשים המופיעים בטלוויזיה בתפקיד עצמם היו שואפים-מסיבות מובנות למדי-לעשות רושם חיובי ולהצטייר כברנשים בעלי מעלות מסוימות, הרי שהיום הם ששים לנדב מידע שנוי במחלוקת: העפתי את הארוס שלי כי הוא קנה לי טבעת זולה מדי, אני שחצן, אני גזען, אני צבוע, אני חמדן, אני שטחי, אני שקרן.
זה לא שאנשים החליטו פתאום להיות כנים יותר משום שכנות זו תכונה יפה, אלא שתהליך ארוך הפך תכונות מסוימות, שנחשבו בעבר שליליות, לסבביות לגמרי. כל כך הרבה אנשים כבר נחשפו כלוקים בתכונות האלה בכל כך הרבה תוכניות-שהן נשחקו כמעט ממשמעות, הפכו ריקות, כמו קישוט. "שטחי ושקרן", אם תרצו, הוא מה שבעבר היה "רגיש וספונטני".
אבל יותר מכול, מצייתת ההודאה בתכונות הללו לציווי הנעלה מכול בטלוויזיה בימינו: "להגיד כל מה שאתה חושב" ("אני אומר כל מה שאני חושב בלי לדפוק חשבון"). המדובר בליקוי התנהגותי שבעבר מקובל היה לייחס לאנשים הלוקים מעט בשכלם ועל כן יש למחול להם, ואילו היום הפך למעלה נחשקת ביותר על ידי כל סטודנט שרירי לשיווק. בפעם הבאה שאתם צופים בתוכנית ריאליטי, שימו לב: "להגיד הכול בלי חשבון" היא ללא ספק התכונה המדוברת ביותר, המוערכת ביותר, וזו שהכי מרבים להתהדר בה.
לשם המחשה, הנה כמה דוגמאות שליקטתי מהזמן האחרון: "אני הכי אמתית פה. אני אומרת הכול לכולם" (עינב מ"האח הגדול"); "אני עושה מה שבא לי. אם בא לי באותו רגע לעשות משהו, אני פשוט עושה אותו" (נטלי מ"מפרץ האהבה"); "אני אדם מאוד ישיר שאומר כל מה שהוא חושב" (מיקי מ"מפרץ האהבה"), ועוד ועוד.
ערך עליון
למעשה, "להגיד כל מה שאתה חושב" הפך לערך עליון כל כך, שהוא גובר על כל מידע מביך שנחשף במסגרת זו: אני אומר כל מה שאני חושב, ועל כן אין לי ברירה אלא לומר, שאני משקר בלי סוף, בוגד בלי הכרה, ומוכן לעשות הכול בשביל כסף. כפי שאפשר ללמוד מכל המידע הזה, אני טיפוס שאומר כל מה שהוא חושב, ועל כן אני טיפוס מדליק.
דנה מזרחי צילום: יוני המנחם
השלב הבא והמתבקש הוא שתכונות הנחשבות בעולם כתיקונו דווקא לתכונות סימפתיות,
יוכפשו עד עפר ויורדו למדרגת כינויי גנאי משפילים, הראויים לביב השופכין של האנושות. במו אוזניי שמעתי לא מזמן איזו ברנשית מ"מפרץ האהבה" המקוננת בעלבון ש"דנה אמרה עליי שאני תמימה", כאילו אמרה עליה דנה שהיא לכל הפחות מסרסרת קטינות.
"אם זה מה שהיא חושבת על זה", המשיכה בקול שבור, "אין לי שום בעיה עם זה. עובדה שפה זה עובד". זה רק עניין של זמן עד שנשמע מישהו מכריז באומץ, בלי חשבון: "אני נדיב, אמין, ישר, נבון ועמוק - ואין לי שום בעיה להודות בזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
