מלח מים: בין הבובלילהיט למציאות
מסרים אלימים של שנאת נשים מופצים באגביות קצבית באמצעות השיר "תיזהר ממנה", שצבר לאחרונה תאוצה מחודשת בזכות איש נבוב שזוכה לתשומת לב רבה מדי. בחזונו של סאבלימינל, בובליל ורבבות אחרים, כל אישה-דבורה נתונה לחסדיו (בביקיני צהבהב) ואוי ואבוי לה אם היא תסרב
תיזהר ממנה/ היא כמו דבורה מיד עוקצת/ סתם מסכה שהיא לובשת/ תיזהר אחי כי אותך היא מחפשת...
לא זו בלבד שגבר א' רואה את הנולד, הוא אף יוצא מגדרו להושיט יד, בנדיבות של גברים שזה עתה בילו זה במחיצת זה שבוע מיוזע במארב כוכב או אכלו לוף מאותו המסטינג. גבר א', שנפגע, מזהיר ללא כחל ושרק את רעהו, גבר ב', מפני מפלה שטומן לו מפגש עם אישה - ליזיסטרטה, יעל (של סיסרא) או דלילה (של שמשון).
יש לה זוג עיניים איתם היא מביטה/ כמו אל השמיים היא פיתחה שיטה/ מבט אחד ממנה ואתה קפוא/ תחזור מהר להנה כולם כבר ניסו
תהליך הדה-הומניזציה של האישה בא לידי ביטוי בהורדתה לדרגת חרק, ולא סתם חרק, אלא כזה שפגיעתו קטלנית וחמור מכך - שימיו ספורים. הסקסיזם מבית סאבלימינל הוא מסוכן, כי במסווה של מילים קלילות ולחן קליט הוא משדר מסרים של אלימות מינית, ששיאה בשורה "מסתכל לך בעיניים ונועץ ת'זנב".
עם ביקיני צהבהב שוכבת על הגב/ אף דבורה לא עוקצת להקה/ בואי כפרה תראי זה לא יכאב/ אני מסתכל לך בעיניים ונועץ תזנב/ אני אוהב דבש אל תגידי לי לא /ואני מתנפח כמו הפרח שקורא לך לבוא/ הלב שלי רותח ואם הלב שלך קפוא/ אני עוד אנצח אתם עוד תראו
השורות המגעילות על גבול הפאשיסטי מבהירות לכל מי ששומעת, שגברים - לא עשו אותם אחד אחד, הם באים בלהקות. עם זאת, כנראה, שריבוי הטסטוסטרון לא תורם לתפקודן של אונות המוח, כי איש מהם לא הצליח לייצר אמירה מורכבת על טיב היחסים לכל אורכו של ההמנון המתלהם.
האישה-דבורה, שהוכרזה כאוייבת העם, ואשר ממנה ירחק שומר נפשו, מדומיינת על ידי הארכי-גבר-גבר כמי ששרועה על הגב ומפזרת מבטים מצמיתים לכל עבר. האישה, כמו שנאמר קודם בחכמה יתירה (מי אמר שלא נחוץ לחדד תובנות על איברי גוף?) מביטה
האלימות המיזוגנית מבססת את הקשר בין איבריה של האישה לסנקציות שהיא זוכה להן. אם העיזה האישה לבטא רצון חופשי, ושילחה מבטים שסומנו כמקפיאים, הרי שהגבר המושפל יעניש אותה תוך שהוא מקפיד להסתכל לה בעיניים; אם היא מסומנת כדבורה בעלת עוקץ, הרי שיעקצו אותה לפני שהיא תספיק לעשות בו שימוש; ואיזה ערך יש לסירוב שלה, אם משמעו הכרזת מלחמה, שבה הוא בכל מקרה ינצח.
במילים אחרות: לאישה על פי סאבלימינל, אין אלא להיעתר לגבר שדורש אותה. כל גבר, בין אם הוא חבר בלהקה, בין אם לאו. יתירה מזאת: אסור לה, על פי אותו היגיון, לתבוע בעלות על המבט שלה. אם היא תעיז להגיד לו לא, היא תיענש, היא תגונה והיא תוכרז כאישה עויינת, לא רק על ידי מי שהעיזה להשיב פניו ריקם, אלא על ידי הקולקטיב שהוא (כמו כל גבר-גבר) מייצג.
משחקת ת'משחק ולובשת מסיכות/ מועמדים כמו חצים חודרים לתוך הלבבות/ אותך היא מחפשת כל החברים אומרים/ בלאגניסטית מטורפת מדליקה לי ת'חושים
האישה הסטריאוטיפית היא פתיינית ונכלולית, אי אפשר לסמוך עליה, ובמסורות עדתו-שוביניסטיות כשלנו, אוהבים לטפול עליה קרירות מינית או להט, בהתאם למוצא או למצב הרוח. כל אלה, כמובן, מתוארים כ"טבעיים" למהות האישה, ונועדו על מנת למקם אותה על מדד היעילות בהתאם לרמת השרתנות שלה את הגבר/הגברים בסביבתה.
גם כאן, משום שכותבי השיר אינם מצטיינים ברמת מקוריות גבוהה במיוחד ומשום שאתגור הנורמות החברתיות הנהוגות נלוזה במקומותינו לא עומד בראש מעייניהם, האישה מתוארת כמוטרפת. מצד אחד קרירה ומקפיאה (=לא נותנת) ומצד שני "משחקת ת'משחק" (=מפלרטטת). עבור הגבר, שמתאמץ כדי להצליח דווקא במקום בו נפלו אחיו הגברים, היא מהווה ביתר שאת מוקד משיכה.
מי מלמטה מטפס למעלה אברה קדברה/ בסוף מי נשאר עומד איתן כמו ויאגרה
וכמו תמיד, במילינטי, הגבר הוא זה שמנצח, שמכריע את כל הנשים, את כל הדבורים, את כל אחיו הגברים-גברים. ומאחר שמדובר בהתנהלות שכולה כפפות של משי, למה לא לסיים בדימוי עדין במיוחד שמבטיח שגם האלימות עמוד תעמוד, אומניפוטנטית כמו קוסם.
דווקא אזכורו של התוסף שמבטיח שגם מי שאוניו נתדלדלו יוכל לתפקד כמו גבר-גבר ולציית לחוקיות שוביניסטית, שמשעבדת נשים אבל לא פחות מכך כובלת גברים לדימויים כוזבים של נשיות וגבריות, מעניין בהקשר הזה.
לבד מהאלימות הבוטה, שהשיר מסיים בה בקול תרועה, באופן שחותר תחת המדרש מבית סאבלימינל, לויאגרה יש תפקיד נוסף. היא מעידה כאלף מונים על מרחק הטבע מהתבניות הנוקשות האלה ועל כך שסדרי עולם מן הסוג הזה הומצאו בידי אדם. ובידי אדם ואישה לשנותם. לכן, למשל, הפסקתי לצפות ב"אח הגדול", אחרי וידויו הגס והמבחיל של בובליל, שלא בכדי הוא מטורף על השיר הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
