ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

טרוויס עוברים לכסאח

"Ode to J smith" הוא ניסיון להתרחק מהמתיקות שאפיינה את המוזיקה של טרוויס עד כה. הגיטרות מכתיבות את הקצב, השירה של פרן הילי עוצמתית יותר, אבל נדמה שטרוויס עדיין מחפשים את הכיוון הנכון

מהרצועה הראשונה באלבום החדש של טרוויס ניכר כי החבורה מסקוטלנד עלתה מדרגה, או לפחות החליטה להשתחרר קצת מהרוגע המתקתק שלה ולתת לגיטרות לעשות את העבודה. הרצועה השנייה והדרמטית, "J smith", ממחישה את הקו החדש של טרוויס בצורה מדוייקת. פרן הילי הסולן נותן לעצמו לשיר בצרידות, בעוצמה חזקה יותר, הגיטרות של אנדי דאנלופ מהוקצעות אבל פרועות.

הניסיון הרועש ממשיך ב"Something Anything". טרוויס מתרחקים מהקו המנומס, יוצאים מהקוביה ועוברים לכסאח. למעשה, הילי והחברים חוזרים למוטיבים הרוקיסטיים שאפיינו את אלבום הבכורה שלהם מ-1996, "All i want to do is rock". אבל הלהקה הסקוטית לא מצליחה להיות עקבית. "Broken Mirror" המהורהר נשמע כמו ניסיון לחזור ולשאוב השראה מלהקות כמו נירוונה והפיקסיז, במשחק מרומז של שקט-רועש-שקט.
 
גיטרות כנראה לא מספיקות, שירים כמו "Quite free" ו"Lost words" מחזירים את טרוויס להצהרה הרכה של האלבומים הקודמים שהוציאה, "Get up" המתאמץ גורם לטרוויס לאבד את פקטור הרגש ו"Friends" הוא כיסוי מלודרמטי לכתיבה לא מהוקצעת.

"Song to self" מזכיר בלדות רוק רבות אחרות של השנים האחרונות, מה שהופך את טרוויס ללהקה שעל אף הרפרטואר המרשים שכבר צברה מנסה עדיין למצוא את הייחוד שלה, משהו שהייתה צריכה למצוא לפני זמן רב. 

האלבום של טרוויס

הוא חזרה לשורשים או קפיצה קדימה, הוא בעיקר ניסיון שאפתני לייצר רוק נקי. השאלה המתבקשת היא האם טרוויס יצליחו למצוא את האמצע בין כסאח לרגש ואת ההצהרה המיוחדת שלהם, בינתיים נדמה כי הם עדיין מחפשים. 

Travis, Ode to J smith
2008

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...