דורית ההמשך: ראובני בסינגל חדש
דורית ראובני, מי שנחשבה בשנות ה-70 לאחת הכוכבות הגדולות בישראל, מצאה את עצמה בשנים האחרונות מתפרנסת משיעורי פיתוח קול ומהופעות בבארים נידחים. אבל עכשיו, כשהחידוש ללהיט שלה "אדם צובר זיכרונות" צבר תאוצה, היא מקווה לרכוב על הגל ולחזור למרכז התודעה. סינגל חדש כבר יש, וגם המון ציפיות: "אני ממשיכה לנסות. יש לי מה להגיד. קולי צריך עוד להישמע"
אבל היא לא ממש קונה את זה. "אני תמיד זוכרת שמות", היא מסננת בקול מאיים, "והיה לי מאוד חשוב לברר את זה מולך לפני שאנחנו משוחחים, כי זה לא היה לי נעים. לא היה לי נעים בכלל. והיה לי גם חשוב להזכיר לך שהנה, עכשיו אנחנו מדברים על שיר חדש שלי, כך שההכרזה ההיא היתה ממש לא מדויקת".
ובאמת, כנראה שהיה בה משהו לא מדויק, מכיוון שראובני (56) חוגגת השבוע סינגל חדש, מתוך אלבום חדש שאמור לסמן את חזרתה לחיים המוזיקליים שלנו. ראובני, שהיתה אחת הזמרות הבולטות של שנות השבעים, מנסה את מזלה אחרי שנים ארוכות שבהן נעלמה מתחנות הרדיו ומחנויות התקליטים.
היא בטוחה שהסינגל "לונה", שאותו תרגמה מספרדית לעברית, הוא שישיב אותה אל חיקו החם של הפלייליסט. "בכל כמה שנים אני שולחת איזו סנונית ובכל פעם מקווה מחדש שזה יצליח", היא אומרת. "היו לי כמה ניסיונות לא כל כך טובים של סינגלים שהוצאתי בעבר, אבל עכשיו יגיע 'לונה' ואני מקווה לטוב".
איך הרגשת אז, זמרת במעמדך, כשהשירים לא זכו להצלחה?
"התאכזבתי מאוד. אני נותנת כבוד לרדיו ובכל פעם הייתי חושבת 'הלוואי שהתחנות ישמיעו, שברדיו יאהבו'. יש לי ציפיות גבוהות, ואז כשאינני מצליחה-מגיעה אכזבה גדולה. עכשיו אני שוב מצפה ומקווה שיהיה טוב".
מה גרם לך להוציא את "לונה" עכשיו?
"שרתי אותו בחתונה של בני, והשיר מאוד תפס אז החלטתי להקליט ולהוציא אותו". ומתי יגיע האלבום השלם? "תמיד יש שאיפה לרכז את כל השירים בדיסק, להוציא גם דברים חדשים ולעשות מזה משהו גדול אבל הדרך ארוכה וזה לא פשוט".
את נשמעת מודאגת. פגועה.
"פגועה? לא, זו לא המילה הנכונה. מאוכזבת יותר מתאים".
ראובני התגלתה בזמן השירות הצבאי שלה בלהקת פיקוד מרכז, וכוכבה דרך כאשר זכתה בשנת תשל"ג (1973) במקום השלישי בפסטיבל הזמר עם השיר "רכבת העמק". בהמשך היא השתתפה בקדם אירוויזיון, בימים שעוד היה מקפצה לקריירה, והעלתה מופעים מגוונים עם מיטב הזמרים של אותה תקופה. בסוף שנות השבעים עשתה הפסקה של כמעט עשור, ומאז היא מפציעה מדי כמה שנים ונעלמת שוב.
אל
"אני כל הזמן מופיעה", היא מספרת, "ואחרי שאברהם הקליט את העיבוד המחודש גם נפגשנו והחלטנו להופיע ביחד. בסוף השבוע שרנו בפעם הראשונה מול קהל וזה היה נפלא".
הביצוע של טל עורר אצלך את החשק להוציא שירים חדשים?
"בכל פעם כשמישהו מחדש את אחד הלהיטים שלי זה נותן דחיפה. רק אתמול שאלו אותי'לאן נעלמת?' ועניתי שיש היום חבר'ה צעירים ושאין מה לעשות. לשמחתי אני זמרת שעובדת, והרצון להוציא משהו חדש תמיד מדגדג. זה משהו שהולך איתי וצובט לי, ועכשיו אני בהתרגשות חדשה".
אז למה את ממתינה שנים רבות בין אלבום לאלבום?
"הפחד הכי גדול שלי הוא שהמוזיקה שלי לא תצליח, וזה מעכב אותי. אני משקיעה הרבה זמן וכסף וברגע האחרון נבהלת ופוחדת להוציא, כי אינני יודעת אם זה אכן טוב ואיכותי. כבר 35 שנה אני במקצוע ואני עושה הכל באופן עצמאי. זה עולה לי בבריאות".
למה לא להיקשר לחברת תקליטים? זה מקל על המאמץ.
"החלטתי שאעשה הכל לבד, ושאם חברה תרצה להפיץ את המוצר אז בשמחה. את האלבום האחרון הקלטתי באופן עצמאי ובסוף'הד ארצי' הפיצו אותו, זה היה מאוד משמח. עד היום אני מקבלת תמלוגים על דיסקים שהוצאתי".
בתקופה הזו, שבמהלכה חששה ראובני להוציא חומרים חדשים, השתלטו על הרדיו זמרות חדשות, צעירות יותר. "הראובניות" של שנות השבעים התחלפו ב"מסיקות" של שנות האלפיים. "אני מקפידה לשמוע את הזמרות הצעירות", היא מצהירה, "אבל יש כמה נשים ששמעתי לאחרונה את השמות שלהן ולא ממש ידעתי מי הן כמו אמילי קרפל ודנה לפידות".
ומה את חושבת על אלה שכן שמעת?
"את ה'מסיקות' אני מאוד אוהבת. הן זמרות גדולות ואיה כורם וקרן פלס הן גם יוצרות שזה דבר נפלא. אני תמיד מצדיעה גם לכישרון וגם להצלחה. מי עוד? את הדיסק הראשון של נינט קניתי כי היה שם את השיר 'יחפה' שמאוד אהבתי. לפעמים בשביל שיר אחד יפה אני רוצה לקנות דיסק שלם. גם את אפרת גוש אני אוהבת, היא מאוד מיוחדת".
את חושבת שיש מקום לכולן ברדיו?
"כן, וזה עצוב מאוד אם זה לא כך. צריך לתת הזדמנות ומי כמוני יודעת כמה זה חשוב לתת צ'אנס לכל אחד. שיר טוב, הרי, יישאר תמיד. לכל השירים מתקופתי יש עדיין זכות קיום ואפילו צעירים אוהבים אותם".
למרות הרצון של ראובני לפרגן לדור הצעיר, דור ההמשך, לעתים היא קצת מתקשה. החיוך שלה הופך למבט מזלזל כשאנחנו משוחחים על מי שנחשבת לאחת ההבטחות של המוזיקה המקומית-עלמה זהר. "הכל תלוי בתכנים של השירים", היא אומרת. "כשאנחנו שרנו את 'אדם צובר זיכרונות' היה בזה משהו שקשור להוויה הארץ-ישראלית, משהו שנגע מאוד לתקופה ההיא, ועכשווי אפילו כעת.
"כשהיא שרה 'מיגל', זה באמת נחמד והכל, אבל את מי זה יעניין בעוד עשר שנים? עלמה זהר כותבת על מה שקשור אליה ועל החוויה שלה וזה הרי לא יישאר רלוונטי בעוד כמה שנים".
זה מה שמפריע לך במוזיקה העכשווית? שהיא אישית מדי?
"לא רק זה. היום כבר לא כותבים כמו פעם. אנחנו שרנו את נתן יונתן, חיים גורי וחיים חפר. היום הפסיקו להלחין שירי משוררים. יש יוצרים שכותבים נפלא, אבל באופן כללי המוזיקה צריכה להיות יותר מעמיקה. בשירה הים תיכונית, למשל, יש שימוש במילים שמוזילות את השפה וזה מפריע לי. אני בעד כבוד למילים".
את הכבוד הזה היא מנסה להנחיל לשלושת ילדיה, לנכדיה וגם לתלמידיה, במהלך שיעורי פיתוח הקול שהיא מעניקה זה שנים רבות. "החלטתי לקחת את זה כפרויקט חיים", היא מסבירה. "אני לא מתפרנסת מזה במיוחד. אני רוצה לעזור למי שראוי ומסתכלת על זה בחרדת קודש. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת סכומים גבוהים כי אני באמת עושה את זה מתוך רצון לעזור לאנשים שמגיע להם".
אז ממה חיים?
"מאז ומתמיד הייתי זמרת שמופיעה. הקושי שלי היה לממן את ההקלטות ובגלל זה עבדתי קשה כדי שאוכל להשקיע ביצירה חדשה. בסופו של דבר, יש לי מה להגיד, קולי צריך עוד להישמע, ולא רק בהופעות ובשביל זה אני עובדת קשה".
היו רגעים שהתפשרת בשביל פרנסה? שעשית דברים שהיית מעדיפה לוותר עליהם?
"לא בחלתי בעבודה קשה, וכשהייתי צריכה להופיע במקומות קשים להופעה-כמו לדוגמה בפאבים אז מספיק שהיתה שם גיטרה ושהיה לי מיקרופון והייתי מגיעה. אנשים לא תמיד הבינו מאיפה זה נחת עליהם אבל עשיתי את זה שוב ושוב. החלטתי שאני הולכת לשמוע איפה שרוצים אותי בתנאי שיקשיבו לי".
למה את מתכוונת ב"מקומות קשים"?
"אנשים יושבים מולי, אוכלים, שותים, יוצאים לשירותים ומעשנים והכל מול הפרצוף שלי, בזמן שאני שרה עבורם. חוויתי את זה וזה היה לא נעים, אבל המשכתי לשיר כי אני לא יודעת להיות ברמנית. אני? בכל מקום שרוצים אותי אני הולכת".
נא להמתין לטעינת התגובות
