תודה לאל ש"הדוכסית" קצר משעתיים
"הדוכסית" בבימויו של סול דיב נע בין שמלות כבדות לכובעים רחבי-תיתורות, ורק בין מרחבים אופנתיים אלה. הבמאי, מסתבר, לא ממש התעניין בדמותה ההיסטורית של הדוכסית, וביקש להאיר רק את אותם פנים שמזכירים את הצאצאית דיאנה
נייטלי כדוכסית צילום: מתוך הסרט
ההשוואה בין ג' ורג'יאנה לבית ספנסר, שתוארה הרשמי היה "הדוכסית מדבונשייר", לבין הצאצאית המאוחרת שלה, הנסיכה דיאנה לבית ספנסר, אינה מרפה מ-110 דקותיו של סרט תלבושות זה, שכל ייחודו הוא בכך שאינו חוצה את גבול השעתיים.
ממוצרי צריכה כמו "הדוכסית" מצפים בדרך כלל להתפרס על פני שעתיים וחצי מסטיקיות, או על גבי סדרת טלוויזיה מרובת פרקים. לזכותו של סול דיב, במאי הסרט, יש לומר אם כך, שהוא חסך הרבה דקות נמנום מהצופים הפוטנציאליים בסחורה הפילמאית הזו.
ובכן, ג'ורג'יאנה בת ה-17, בת למשפחת אצילים מסדר גודל בינוני, שגדלה על כרי דשא מדרבני שלווה, והתלוצצה ללא הרף עם דודניותיה הארוזות היטב בתוך מחוכים צרים, נדרשת לנטוש באחת את עולם השטויות החביבות ולהתמסר לייעודה הגלוי של האישה-נישואים והעמדת יורשים-זכרים.
הדוכס מדבונשייר, שמתעניין בעיקר בגורלם של שני כלביו ארוכי הגפיים, ניאות לארח אותה במיטתו באופן רשמי, כאשתו כדת וכדין, על מנת לחלץ ממנה בן זכר. וג'ורג'יאנה, כמו כל בת אנגלית מחונכת בקפדנות, נענית לאתגר הגופני הזה.
רק בגלל דיאנה
"הדוכסית" מתמקד בשתי מערכות היחסים הגופניות שמתפתחות אל מול המצלמה. הדוכס המאוכזב מאשתו, מעדיף על פניה את חברתה הטובה, שמחממת את יצועו במסירות ובצייתנות. במקביל, אשת הדוכס שקץ בה, מולידה למאהבה גריי ממזרה קטנה ושמה אליזה.
בין שמלות כבדות לכובעים רחבי-תיתורות, בין נשפים מפוארים לנברשות בדולח כבדות, בין מטפחות תחרה לנעליים מצויצות,
נעה לה עלילת "הדוכסית", שאינה משכילה להרחיב באיזשהו פן באישיותה ההיסטורית המסקרנת של ג'ורג'יאנה. הבמאי דיב, שזה לו סרטו הארוך השני, לא ממש מתעניין בדוכסית כשלעצמה, אלא רק באותם היבטים בחייה המזכירים את אומללותה המסוקרת היטב של דיאנה שלנו.
עד כה נשענה הקריירה הפילמאית של קירה נייטלי על השגיאה הפטאלית שעשו הוריה כשקירה היתה עוד ילדה קטנה. הם לא התעקשו אז לשים פלאטה ממתכת על שיניה הבולטות קדימה. בשנים האחרונות משמש פגם לכאורה זה כמקדם הקריירה הטוב ביותר של נייטלי, שעדיין לא השכילה לצלול לתוך סודות המשחק, ויודעת בעיקר למשוך שפתיים כלפי מעלה, כך שתיראנה כאילו היא מחייכת חיוך אריסטוקרטי מסוים. רייף פיינס, הנושא על גבו את נטל דמות הדוכס, עושה אף הוא עבודה שבלונית. כמה משחקני המשנה (ובעיקר סיימון מקברני), מבצעים תפקידים מוצלחים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
