הנחש החיוור: וויטסנייק בהאנגר 11
להופעה של וויטסנייק אמש בהאנגר היה פוטנציאל לספק ערב בלתי נשכח. במקום, התקבלה הופעה מפוספסת, עם רגעים משמימים וסאונד מביש. דיוויד קוברדייל נתן את הכל, אבל שאר חברי הלהקה השתרכו הרחק מאחור
ווייטסנייק בהאנגר 11 צילום: דימה וזינוביץ'
בניגוד להופעות של דיפ פרפל (להקתו הראשונה של דיוויד קוברדייל) בארץ לפני מספר חודשים, הפעם היו אלה קבוצות של גברים בגיל העמידה שנתנו את הטון ולאו דווקא משפחות משמרות מסורת מוזיקלית.
דיוויד קוברדייל פרץ בסערה לבמה ונראה כאילו נשלף בזה הרגע מתוך קליפ מבוים היטב. למול שאגות האהדה של הקהל, הוא התנועע כמו נביא מיוחם. מטיף הרוק שעומד בראש וויטסנייק הפיץ בבטחון בשורת רוקנ'רול עמוסת מבטי זימה, עינטוזים וליטופי מפשעה.
ברגעי ההתלהטות שלו, הניף את המיקרופון כהמשך לאיבר מינו, כאשר הוא נטוי למעלה, מקפיץ ומנענע אותו. ברגעים אחרים נתפס מוצץ אצבע בהפגנתיות ומצביע איתה על אחת מהבחורות בקהל. הכריזמה של קוברדייל הייתה כובשת כל כך, אולי יותר מידיי, וברגעים שירד מהבמה על מנת שהנגנים שלו יוכלו להציג בגאון את מרכולתם המוזיקלית – נפערו חורים של ממש בהופעה.
וויטסנייק חילקה את ההופעה שלה בין שירים מאלבומה החדש, Good to be Bad, ולהיטים ישנים, בהמשך לחגיגות ה-30 של הלהקה. הפליאה החבורה במיוחד בביצועים ל- Love Ain't no Stranger ולבלדה 'Till the Day I Die. מפגן ראווה טסטוסטרוני של שני הגיטריסטים, דאג אלדריץ' ורב ביץ' בקטעי סולו ודיאלוגים וירטואוזים לא פסח גם הוא על הסט.
סולן מתאמץ, נגנים לא מרשימים
לאחר כשעה וחצי עלו וחזרו חברי וויטסנייק לחצי שעה נוספת של הדרנים, עם ביצוע ל- Still of the Night שכלל לא היה בתכנון. כה אמר דיוויד קוברדייל. זה, ו"מה שלומך", "שלום תל אביב" והלל קצרצר לבירה "מכביז", כולל תמיהה משועשעת לאן נעלם המתופף, כריס פרייז'ר, בהדרן השני. בהתחשב בסולו התופים הבנאלי מינוס, המייגע והמיותר לחלוטין שביצע פרייז'ר מוקדם יותר, היעלמותו הייתה בהחלט מוצדקת.
ווייטסנייק בהאנגר 11 צילום: דימה וזינוביץ'
מלבד קוברדייל, שיצא מגדרו על מנת לספק את ההצגה הכי טובה בעיר, נראו שאר הנגנים כמו צל מגושם, לא מרשים ואף משועמם מעט של הדבר האמיתי. הוסיפה שמן למדורה מערכת ההגברה ההזוייה וחסרת ההתחשבות של ההאנגר, שבלעה את הדיסטורשנים והשירה גם יחד.
בסופו של דבר, התחושה שהתקבלה בסוף הערב הייתה שוויטסנייק יכלו להשתדל קצת יותר, וליתר דיוק – שאר חברי הלהקה מלבד דיוויד קוברדייל. התוצאה הייתה הופעת רוק כבד בנאלית על גבול המפוספסת, סאונד שביזה את המעמד והרבה יותר מדי רגעים מתים.
וויטסנייק, האנגר 11, תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
