חני פירסטנברג פותחת את הלב
רגע לפני שהשעון הביולוגי שלה מצלצל 30, מתפתה חני פירסטנברג להסביר למה היא לבד ולמה זה ממש מתאים לה. ואיך למרות שזה ממש מתאים לה היא כמהה לילדים, עובדת 24 שעות כדי לא לחשוב על הבדידות וחולמת "להיות גננת". בינתיים היא חוגגת את יציאתו של סרט חדש, שבו היא מגלמת, איך לא, אמא שמגוננת על הבן שלה
חני פירסטנברג צילום: אלכס ליפקין
היא עובדת עכשיו על העיבוד החדש ל"אמדאוס", שם היא מגלמת את אהובתו של מוצרט, משחקת במקביל ב"טוביה החולב", שם היא מגלמת את בתו הקומוניסטית של טוביה וב"משחקים בחצר האחורית" את הנאנסת משמרת, במחזה המבוסס על סיפור אמיתי.
את הראיון היא מעניקה בכלל לרגל שידור הסרט "חאלקה" (יום רביעי אחרי "מבט" בערוץ 1), שבו היא משחקת אם דתייה שיוצאת יחד עם בעלה (אוהד קנולר) ובנם למסע שבסופו אמור הילד לעבור "חאלקה", גזיזת שיער ראשו של הילד לראשונה כאשר הוא מגיע לגיל שלוש.
פירסטנברג, שכבר בקיאה ברזי העולם הדתי ואף זכתה לשבחים ולפרס "אופיר" כאשר גילמה בת מתבגרת למשפחה מסורתית ב"מדורת השבט", משכנעת מאוד בדמות האם שהולכת ומתייאשת מבעלה הקשוח והסגפן. יש בכך כדי להפתיע, בהתחשב שפירסטנברג (29), חוגגת חודשים של לבד, וכמהה לילדים. "אני עובדת על דמויות בדרך כלל בצורה מאוד דומה", היא אומרת. "אני מנסה להבין את הפנימיות ואת המניע שלהן, וברגע שאני מבינה את זה, אני מרגישה מוכנה".
החיים שלכן לא ממש דומים.
"לא נראה לי שהיא כל כך רחוקה מהחיים שלי. אולי לא הייתי אף פעם בסיטואציה כזו, אבל אני חושבת שכולנו מכירים קשיים בזוגיות, את הקושי להתחבר לאדם שלא תמיד חושב כמוך. אני גם מאוד מתחברת למקום האימהי, עבדתי עם ילדים לא מעט בחיי, ולמרות שאני לא אמא בעצמי זה בהחלט אחד הדברים שעושים לי הכי טוב. אני תמיד אומרת שאם לא הייתי שחקנית, בטח הייתי גננת".
בעבר ציינת שאימהות היא אחד מהסממנים הכי נשיים בעינייך. את עוד מעט בת 30. השעון התחיל לתקתק?
"פעם הייתי עוסקת בזה הרבה מאוד, אבל היום אני לא חושבת על זה כל כך. לא בהכרח כל אישה צריכה להיות אמא כדי להיות נשית. פעם זה יותר העסיק אותי כי עבדתי עם ילדים וגם כי הייתי בזוגיות והיום כבר לא. מצד שני יש לי המון ילדים סביבי".
אז כל העניין הזה מגביר את החשק או מרחיק אותו?
"זה בעיקר מספק את החשק. אני חושבת שזה דבר נפלא להיות הורה אבל היי, יש לי את כל החיים כדי להיות אמא".
לוס אנג'לס? היסטוריה
כשפירסטנברג מדברת על אימהות ועל זוגיות, קשה שלא להעלות באוב את בן זוגה לשעבר, יובל סגל, המוכר יותר כבן דמותו - רנו פסקאל מערוץ "ביפ". השניים ניהלו מערכת יחסים במשך כשנתיים, שהסתיימה לפני כמה חודשים בפרידה שעדיין נותנת את אותותיה אצל פירסטנברג.
יובל שגב וחני פירסטנברג צילום: אמיר מאירי
איך היתה לך במקביל העבודה על הסרט?
"הדבר שהכי בלט עבורי בסרט היתה העבודה עם ילד. זה לא היה קל, אבל זה נתן חיים אחרים לסצנות, וסוג עבודה שלא הכרתי כל כך - לא נצמדים לטקסטים, זורמים עם הכל כדי לתת לילד המתוק הזה להרגיש בנוח. בהתחלה הוא היה מאוד ביישן, ואביגיל שפרבר, הבמאית, קנתה אותו עם המון בועות סבון וסוכריות. הוא יצא מההפקה עם רמת סוכר מאוד גבוהה בדם".
חשבת פעמיים לפני שלקחת את התפקיד, שלא יצמידו לך טייפ קאסט של דוסית?
"ממש לא. זה כמו שתמיד היו אומרים לי שאני משחקת רק ילדות בנות 16. כאילו כל ילדה בת 16 היא אותה ילדה. עכשיו יגידו לי אותו דבר על דתיים, כאילו כל דתי הוא אותו אדם עם זהות בלתי מוגדרת. אנשים הם אנשים. זה נכון שהדת היא חלק משמעותי בחייו של אדם, כמו שאצלי היעדר הדת משמעותי בחיים".
אם אתם סקפטיים לגבי מידת הצלחתה של פירסטנברג, שהרי היא לא עושה טלנובלה וכמעט לא רואים אותה בטלוויזיה, וגם היא ניסתה את מזלה בארה"ב וחזרה לארץ, השחקנית הג'ינג'ית מקפידה להבהיר שזה רחוק מן המציאות.
פירסטנברג, ילידת ניו יורק
שבילתה 17 שנים מחייה בתפוח הגדול, הרגישה אחרי הופעת האורח שלה ב"CSI מיאמי" שלוס אנג'לס יכולה להיות מקום קסום - אולי אם קוראים לך איילת זורר. "כל זמן שהייתי שם רציתי להיות פה", היא משחזרת.
"הרגשתי מאוד לא קשורה למנטליות האמריקאית, נורא התגעגעתי לתל אביב, שאני חושבת שהיא העיר הכי מדהימה שיש. כבר לא היתה לי האמביציה שהיתה קיימת כשהייתי בת 18. זה כבר לא היה נראה לי הכי חשוב בעולם להצליח שם. קיבלתי את פרס אופיר וזה מספק אותי. אני לא אומרת שסגרתי את זה לגמרי, אבל בתכלס, יש לי סדר עדיפויות שונה כרגע".
שירה? היסטוריה
מאז ששרה את פס הקול של הבורגנים והפכה ללהיט את החידוש ל"דרכנו" כמעט לא שמענו את פירסטנברג מזמרת. והנה ב"טוביה החולב" היא פוצחת בשירה על הבמה.
חני פירסטנברג צילום: אמיר מאירי
מתי יש לך זמן עם כל ההצגות והקולנוע? את לא עסוקה כל הזמן בתפקיד ובביקורות?
"לא ממש, הרי מה כבר יכול להיות. לא השקעתי כסף בהצגה, אני רק משחקת בה. הביקורת לא נורא מטרידה אותי. יש לי חוש ביקורת עצמית מפותח מדי. אני מקפידה לא לחשוב שאנשים רואים אותי. מבחינתי הכי טוב לדמיין שאין אנשים בקהל. מי שמכיר אותי יודע שאסור להגיד לי שמישהו שאני מכירה בא לראות אותי. גם אם דודה שלך באה ואני לא מכירה אותה - אני לא רוצה לדעת".
קצת מוזר, לא? הרי מרבית השחקנים צמאים לפידבק.
"אין לי בעיה עם הפידבק שבא אחרי, אני מעדיפה להיות רק בהצגה ועם הפרטנרים שלי על הבמה כל עוד אני נמצאת עליה".
יצא לך קצת שם של שחקנית אליטיסטית. כזו שבוחרת תפקידים איכותיים.
"אין לי משכנתה ואין לי ילדים, אז אני יכולה להתעסק רק בדברים שמעניינים אותי. אני אף פעם לא יודעת מה יהיה ואני בטח לא שופטת אף אדם שכן עושה את זה. אותי זה פשוט לא מעניין".
נא להמתין לטעינת התגובות
