מנחם ופרד: זהות יהודית נעלמת
הסרט "מנחם ופרד" ששודר אמש בערוץ 8 מביא את סיפורם של שני אחים שעברו את השואה ואחריה יצאו למסע חיים נפרד, שכולל דת אחרת, תרבות אחרת וזהות שונה. 70 שנה אחרי שילדותם נגזלה מהם, הם חוזרים למסע משותף במחוזות העבר. וגם: פוקר-כוכבים בערוץ אגו - ריאליטי ב-20 דקות
מנחם ופרד, ערוץ 8
פעם, לפני 70 שנה, הם היו מנפרד והיינץ מאייר, שני בנים עם אמא ואבא ובית ציורי קטן, בכפר קטן שכאילו נלקח מהאגדות של האחים גרים. ואז באה המלחמה, ואחריה אוסף האירועים הנוראים שהתרגח לו לשים תחת הכותרת מטשטשת הפרטים "שואה". הבית נהרס, המשפחה נעקרה. הילדים נשלחו לבית יתומים וניצלו. ההורים נשלחו אל המוות. היום הילדים הם כבר פרד ריימס ומנחם מאיר. חצי עולם מפח ריד ביניהם. אולי יותר.
"מנחם ופרד", סרטן של עפרה טבת ורונית קרצנר, מלווה את המסע שאליו יוצאים האחים, מסע בעקבות שורשיהם ועברם. זה לא מסע נוח. את פרד הבכור רודפת בקשתם האחרונה של ההורים: שמור על אחיך הצעיר. לשיטתו, הוא כשל במשימה והפר את ההבטחה. האחים נתלשו זה מזה.
פרד חי בארה"ב, באחת ממושבות הפנסיונרים של מיאמי. ילדיו התבוללו. הם אינם חשים קשר מיוחד כלשהו לישראל, הם מודים, ואינם מבינים איך מישהו מוכן לחיות תחת איום מתמיד. נכדיו נוצרים אדוקים. ילדיו של מנחם הישראלי, לעומת זאת, גרים בגוש עציון ובשומרון, דתיים.
בתחנותיהם השונות - כפר ילדותם, המחנה שבו הוחזקו בצרפת, בית היתומים - מנחם ופרד רחוקים מנוסטלגיה. הם מבקרים במקומות היפים באי חשק, בתוכחה. הזכרונות הטובים מילדותם נמחקו, כמו גם
השכן, חבר הילדות, מתרגש: הוא זוכר איך השיטו ביחד סירות נייר, איך אמם תרמה למשפחתו הענייה בגדים וצעצועים. שכנה אחרת מנסה לשפץ את העבר, ומספרת איך חלק מתושבי הכפר התנגדו לנאצים. ניכר שאינם משתכנעים. בצרפת, כוסה המחנה ביער. לא היו גרמנים במחנה, מספרים האחים, רק צרפתים משתפי פעולה. עכשיו, צאצאיהם מתביישים ולכן הדחיקו את המחנה על ידי נטיעת עצים.
די היה בתמונות האלה כדי להפוך את "מנחם ופרד" לסרט יפה ומרגש - אך סטנדרטי, כי למרות הכל יש הרבה סיפורים וסרטים כאלה על משפחות שנקרעו, ילדים שהופרדו מהוריהם, וקהילות שנמחקו מהתודעה אחרי מאות שנים.
אך "מנחם ופרד" שונה משום שהוא מוסיף עוד נדבך, שאולי אפשר לראותו כסוג של מתמטיקה צינית, קרה: מנקודת המבט של הנאציזם, במקרה הפרטי של משפחת מאייר הושגה הצלחה של 50 אחוז.
כלומר, אם מטרת הפתרון הסופי היתה להכחיד את היהדות מעל פני העולם, אצל צאצאי המאיירים הדבר הצליח רק במחציתו. זה כישלון, או הצלחה? הצופה הישראלי הממוצע מיטלטל בין התחושות: רגע שמח במפגש סוגר המעגלים של כל בני המשפחה, רגע מעקם פנים מול הנכדים המתפללים מול הצלב ומבין באיזו מהירות, 60-70 שנה ולא יותר, נעלמת זהות דתית או לאומית.
פוקר כוכבים, ערוץ אגו
אומרים לנו לשכוח מדרמות, ומשכנעים אותנו שהדבר החם בטלוויזיה הוא להסתכל באנשים שעושים כל מיני דברים (ייתכן מאוד שעדיף להתקין בסלון מראה גדולה: יותר זול ממסך LCD). הנה עוד קיסם למדורת הבובלילים: "פוקר כוכבים", פורמט אמריקני שנחת בשבוע שעבר בערוץ אגו.
על פניו, זו נשמעת חוויה קצת מוזרה לצפות בידועני-משנה משחח קים "טקסס הולד'ם", גרסה מזורזת ופופולרית של פוקר. מה זה ייתן לנו, לראות את דני יוכטמן או עודד פז מזיזים צ'יפים על לבד כחול, ומה זה ייתן להם.
אבל האמת היא, שבמצב הצבירה הנכון, ברגע מתאים של פתטיות קיומית, זה עובד לא רע. נניח, כשמישהו לוקח את הקופה באמצעות זוג רביעיות עלוב, בעוד שחברו בעל היד המצוינת-לכאורה אוכל אותה. תחמנות, קומבינה, שקר, תבוסה וניצחון: גרסת כיס של ריאליטי, ב-20 ומשהו דקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
