מדף הספרים של פיטר יעקב מלץ
"עלייה לבית", עבודתו של האמן פיטר יעקב מלץ, מוצגת בימים אלה בתערוכה "צייר-צליין" במוזיאון נחום גוטמן. מלץ מספר על מפגשים משמעותיים עם פילוסופיה, אמנות וספרות בזכותם של פנחס שדה, דנטה, יואל הופמן ואחרים
עלייה לבית - פיטר יעקב מלץ צילום: מתוך ''צייר-צליין''
ג'וני שב משדה הקרב - טראמבו דלטון
מכוח עליון לקחתי את הספר איתי לצומת נצרים וקראתי בו בכל פעם ששמרתי במגדל. היה זה ספר שהצליח לייצב אותי אל מול כל מה שנראה לי אז "חוסר שפיות". הספר, כשאר הספרים שאציין, שימש לי חבר. עם הזמן התחלתי מתעד בו ברשימות ורישומים את זמן שהותי בעזה, הספר עדיין ברשותי, עדות לחוסר שפיות זמנית.
הספר הוא פציפיסטי, ומספר על חייל שנפגע והפך לצמח. אני זוכר את עצמת הכתיבה, את יכולתו של הסופר לגרום לי לעבור באופן מוחלט ממצב קריאה להוויה טוטאלית, להיות החייל עצמו ולחשוב את מחשבותיו. שם בעמדה, אל מול הפחד והבלבול להיות אחד עם חוסר אונים ולהתמודד עם שאלות מוסר. הספר הזה שמר עליי, ואני שמרתי על אנושיותי.
אמנות האהבה - אריך פרום
אני מודה שקניתי את הספר בשנות העשרים המוקדמות שלי, כי חשבתי שהוא יעזור לי להצליח עם בחורות. בפרק "אמנות למעשה" מזהיר פרום שכל מי שחשב שזה ספר מהסוג שציינתי מיד יתאכזב. ההפתעה הייתה מוחלטת שגיליתי את הגאונות הצנועה המסתתרת בספר בהיר זה. בצורה פשוטה ואלגנטית פורם פרום את מסתרי האהבה. בשקט ובראיה אמיצה הוא מאיר את המושג השטחי וחושף את מעמקיו. האמיתות בפרקי אהבת אם, אב, עצמי, ארוטי, פשוט הכאיבו לי ונתנו לי כוח לצמוח אל חיי הבוגרים.
החיים כמשל - פנחס שדה
ספר זה הוא נס שנשלח אל חיינו. כוירגליוס בקומדיה האלוהית, ספר זה ליווה אותי אל השער המפחיד מכולם – השער אל האלוהי. אני לא מסוגל להמעיט בהתפעלותי, מכיוון שגם שנים אחרי קריאת הספר ההתרגשות עוד בקרבי.
קראתי את הספר במקביל לחבר טוב. היינו נפגשים ומתרגשים עד אקסטזה מדברי החכמה ומאופן ההגשה הקרובים כל כך אל שתיקת האדמה. עד היום אני נדהם מיכולתו של אדם לשלב בצורה מוכשרת כל כך אדמה עם רוח, ארציות עם אלוהיות ואת החיים עם הנמשל.
טאו טה צ'ינג - לאו טסה
במשך שלושה חודשים התגוררתי בכפר קטן בדרום הודו, למדתי שם גילוף באבן וקראתי כתבים של פילוסופיה מזרחית. בערבים הייתי יושב תחת עץ בקרבת ברכה וחושב על המשמעות, על העתיד ומרגיש את ההוויה. לכל הכתבים הבודהיסטים צללתי בבטחה, הם היו נעימים. לעולם לא אשכח את המפגש הראשון שלי עם טאו טה צ'ינג. היה זה מפגש אלים ומטיל אימה. עד כדי כך שסגרתי את הספר וחזרתי אליו רק כעבור מספר שנים.
הספר דיבר אליי מתוך האדמה, קרוב לשורש ובעצמה של רעידת אדמה. המסר האנרכיסטי השובר כל טאבו תרבותי סחף אותי לכוח של הטבע. אני נפלטתי מהספר הזה כאדם שנפלט מסופה או הוריקן, אחריו לא הייתי אותו אדם. בסופו נותרתי עם מילה אחת מתומצתת שמלווה כל צעד בחיי.
הלב הוא קטמנדו - יואל הופמן
כישראלי לא יכולתי לקוות ואפילו לחלום על חיבור כה מושלם בין ההייקו היפני לספרות היהודית ככתיבתו הגאונית של הופמן. כפסל לא יכולתי להאמין שניתן ליצור במילים פסלים כה מופלאים. אני אוהב את הקצב, את דחיפות המילה, את הבלתי אפשריות של החיבור ואת הארוטיקה החד פעמית של הספר הזה. אני חושב שיואל הופמן הצליח להמחיש בצורה הבהירה ביותר את אקט היצירה ועל כך תודה.
"פתאום (בשתים וחצי) הוא מבין שהאושר נמצא מתחת למוות ומתחת לתינוק" - כל מילה נוספת מיותרת.
פיטר יעקב מלץ צילום: יח''צ
יעקב פראנק והפרנקיזם משך אותי. מתוך רצון להגיע לאור הרגשתי שחלק מהתהליך הוא לעבור באופן יסודי במקומות החשוכים. רק ספר אלגורי יכול להיות שחור לבן. באותה תקופה נבלעתי אל הקומדיה האלוהית. יחד עם דנטה ווריגיליוס עברתי בגיהינום. ההבדל בינינו הוא שאני ידעתי, כפוסט מודרניסט לשעבר, את סוף העלילה. כך, במשך חודשים קראתי בספר וציירתי את רישומי המסע. ובאמת סבלתי.
המסע המקודש - לזריס
לזריס הוא ישות מתוקשרת, וגם עם לא האמנתי תמיד בישויות מתוקשרות הרי דבר אחד היה לי בהיר - לזריס במסע המקודש מסר אליי את הטוב וכל שעליי היה לעשות הוא לתת יד. כחבר נאמן, הספר נתן לי כלים למסע פנימי.
בפרק הראשון, לזריס יוצא כנגד השטחיות הקלישאית המוכרת בניו אייג' ומבקש לאזור אומץ לצלול אל מעמקי הנשמה ולגלות את הקסם. הספר עודד אותי לעבור דרך הפחד, הכאב והצל ולצאת מאושר. הספר תמיד בתיק שלי ומשמש לי ארגז כלים שימושי ויעיל.
זורבה היווני - ניקוס קאזאנצקיס
כשם שהאינטלקטואל בספר יודע שהוא רוצה להיות אלכסיס זורבה. כך גם אני, מבקש לפעמים להשליך את האינטלקט ולהגיע אל הפשטות. ההנאה מהחיים היא הפשטות. זורבה הוא דמות ארכיטיפית, דמות המתקיימת בתוך החוויה וכחוויה עצמה. בזורבה יש מימד גבריות שהולכת ונעלמת, גבריות של ממותות כמו המנגווי ופולוק. זורבה רוקד, צוחק וסוחף אחריו. בעצם קיומו הוא משמש אור ללא כל יומרה להאיר. הוא פשוט הוא כי יש לו מקום והוא אינו נודד.
מאוס - ארט שפיגלמן
אישתי מסרה לי יום אחד את הספר. בעת שקראה אותו דמעות עלו בעיניה, ואני לא הבנתי איך ספר קומיקס יכול לגרום לכוחות נפש כאלו לפעול, איך דמויות של עכברים וחזירים יכולים להניע אדם בוגר אל כאב. כשהספר עבר אליי, דמעות חנקו גם אותי.
מאוס הוא רומן
גרפי מבריק בו הדיאלוג והציורים מספרים על קורות ניצול שואה. דווקא בגלל פשטות הקו והדיאלוג הניו יורקי - יהודי, מעביר הספר באופן מדויק את טראומת השואה. שפיגלמן עודד אותי להתנסויות נרטיביות ציוריות וקירב אותי, כיוצר, אל שפת הקומיקס.
היום המיוחד של שרגא - גליה ארמלנד
בחרתי לסיים דווקא עם ספר שהבן שלי, בן השלוש, אוהב. לפני השינה אני מציב ספר מולו ויוצר מעין חדר משותף לשנינו. בחדר זה, יש אהבה אינסופית. בחדר זה אני פוגש את הילד שבי ואת בני, המורה הטוב בחיי.
בכבוד, אני נותן לו כאן במה ומעיד על הספר המיוחד, היום המיוחד של שרגא. זהו ספר על נמר המבקש לחגוג את יום הולדתו עם שאר חבריו. אך אלו מתעלמים מהתאריך המשמעותי. לבסוף מתברר שהתנהגותם הייתה רק מסווה למסיבת הפתעה. הסוף הטוב הוא גם הסוף שאני מאחל לעצמי, סוף שיש בו חום, חמלה והנאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
