למה אני אוהב שירה פולנית?
שירים של ויסלבה שימבורסקה, צ'סלב מילוש ואחרים רואים אור בגיליון מיוחד של עיתון 77, המוקדש כולו לספרות פולנית. במלאת עשור למותו של המשורר זביגנייב הרברט קיבץ רפי וייכרט תרגומי מסות ושירה וגם טקסטים של יוצרים ישראלים על עמיתיהם שעל גדות הוויסלה. רוני סומק הוא אחד מהם
גיליון פולין בעתון 77 צילום: כריכת כתב העת
הוא היה פעם אלוף פולין ואלוף אירופה וקוראים לו כמו לבר: tiger". התצלומים מרהיבים, ובאגרוף כמו באגרוף יש, בעיקר בקלוז-אפים, תערובת מוזרה של תהילה וזיעה. והנה אני קולט לפתע כמה שורות שירה.
"מה מצוטט?" אני שואל והן ממהרות לענות שזה השיר "משל על המלך מידס" של זביגנייב הרברט. הן קולטות את ההתפעלות שלי משיר התלוי בבר ולוקחות אותי ללוח השעם שעליו הוצמדו גלויות, ניירות וגם עוד שורות של הרברט. "אולי", הן אומרות, "לא כל אחד יכול לקשר בין בעל הבית המתאגרף לשעבר לבין המלך מידס, אבל זה כבר השיר שצריך להיות תלוי בכל בר".
"השתיינים", כותב הרברט,
"הם בני אדם ששותים עד התחתית ובגמיעה אחת. אבל פניהם/ מתעוותות כי בתחתית הם רואים, שוב, את עצמם. דרך צוואר הבקבוק הם/ מתבוננים בעולמות רחוקים. אילו ראשם היה חזק יותר וטעמם משובח יותר,/ הם היו אסטרונומים" (תרגם: דוד וינפלד).
וכך גם אני לוגם הרברט, מילוש, זגייבסקי, ליפסקה, רוז'ביץ', סטאף, קיילר וכמובן - המלכה שימבורסקה. יש לשירה הפולנית היכולת להיות גם בתחתית הבקבוק וגם להמריא לכוכבים, וזאת מבלי שצריכים טייס או חגורת בטיחות. איך כתב רוז'ביץ' (בתרגומו של רפי וייכרט): "...משורר הוא מי שמתיר עצמו מכבלים/ ומי שכובל בהם את עצמו..."
כמה יפה התיאור הזה וכמה הוא מתאים להיות "דו"ח מעיר נצורה" או "אפילוג של סערה". הוא יכול גם להיתלות כשלט על "מלתחה של עלטה", הוא יכול להיות מתוק ומר כ"כוכב הלענה", מסתורי כ"מיסטיקה למתחילים" ותמיד תמיד יש בו "סוף והתחלה".
רוני סומק מתוך הגיליון המיוחד של עתון 77, עורך: רפי וייכרט, להשיג ברשת סטימצקי
נא להמתין לטעינת התגובות
