אימא'לה, משפחה וחיות אחרות
אורנה בנאי וצחי גראד, בני זוג בסדרה "אמא'לה" (עונה שלישית מהשבוע), מפרקים למולקולות קטנות את האהבה המסקנות: מונוגמיה זה פסיכי, ילדים יכולים להטריף את הדעת, אבל בשורה התחתונה אין כמו זוגיות יציבה, שני עוללים וכלב. והבונוסים: לימור, יוסי בובליל, החוזרים בתשובה לבית בנאי וכמובן - פרסומת לקורנפלקס
אפילו העובדה שהסצנה היא בת 20 שנה והתרחשה במסגרת הצגה בניסן נתיב, ואפילו שבנאי וגראד חברים טובים, לא מפריעה להסתלבטות על הנושא. אבל בשעה שגראד נזכר באירוע בנוסטלגיה של מילואימניק עייף, בנאי, אישה לא רגועה בעליל, עדיין מתחלחלת במזרח אירופאיות מדוברת מהתגובה של הוריה. "צחי עשה איתי אהבה ועם עוד תלמידה על הבמה, מול אבא שלי! הוא לא סולח על זה עד היום. אז הוא לא אמר מילה, אבל ככה הרגשתי. באמת, אני חוצ שבת שהם היו מזועזעים. לא נעים".
ו-20 שנה אחרי, מה את חושבת שאבא שלך יגיד על סצנת הסקס ביניכם ב"אמא'לה"?
"אלוהים. אני לא רוצה בכלל לחשוב על זה. אבל באמת, שום דבר לא מביך אותי עם צחי".
גראד: "יש בינינו היכרות אינטימית. היא לא יכולה לעשות שום דבר, כי אני יודע מי זו אורנה ואני לא יכול לעשות שום דבר כי היא יודעת מי זה צחי".
בנאי: "הכי נוח לי להיות איתו. אני לא צריכה להתאמץ או להיות אטרקטיבית בשבילו. אני יודעת שהוא מקבל אותי. נוח לי איתו. גם בסצנות כאלה. נכון, שמנמני?".
את התוצר הנוכחי של הדינמיקה בין השניים - העונה הנוכחית של הסדרה "אמא'לה" (בימוי: רם נהרי) - תוכלו לראות מיום ראשון הקרוב, בערב עלה התאנה של ערוץ 2, הפיצוי לפגועי הראש מ"האח הגדול". וכמו שבנאי את גראד הם פרסומת לנעלי נוחות בחיים, גם למסך הם מביאים כימיה מהז'אנר המשכנע. קצת משונה, כי הם דומים זה לזה כמו מצנם לחמוס: בנאי היא האישה שאיתה את לא רוצה להסתבך.
גראד ציניקן מנומנם. בנאי בעניין של מתוקים. גראד יונק סלט. בנאי בקטע של אוויר נקי, גראד משנורר סיגריות. בנאי פצצת רייטינג מסחרית - פלוס צל כבד בשם לימור - גראד שחקן איכותי (הקאמרי, "מרחק נגיעה", "לתפוס את השמים") ובמאי קולנוע ("ג'ירפות". בימים אלה, הסרט "תנועה מגונה" בבימויו, נמכר לחברת הפצה גדולה בארה"ב).
ועדיין, ברור שהנוכחות הדובית שלו היא משהו שבנאי זקוקה לו מאוד בריאיון הזה. וגראד, כחבר טוב וקולגה, הוא יופי של משענת. קצת כמו בזוגיות שלהם על המסך. ובעצם, לצורך זה התכנסנו: העונה ב"אמא'לה", אפרת בכר החד הורית זוכה להתברגנות מואצת בזרועותיו של דורון (גראד), זכר האלפא.
בפרק הראשון השניים מתקמבקים אחרי פרידה ארוכה, עוברים לווילה בעיבורי כפר סבא ומגדלים יחד את ילדיהם בנפרד. לכאורה, החלום הכול ישראלי הרטוב. אבל מתחת רוחשת המציאות: ילדים בעייתיים. מונוגמיה בעייתית. החיים בעייתיים. מדי פעם גם מתפלק לפריים ניחוח קל של חיים מוחמצים.
אפילו סצנת הסקס בפרק הראשון היא כל מה שאמתי ולאו דווקא יפה בפעילות, כולל פמפומים ושפיכה מוקדמת (גראד: "נו מה, דורון מתפוצץ!"). ועדיין, תשכחו מאפרת בכר המרירה מהעונות הקודמות. בכר הנוכחית הוטבלה במרכך הכביסה שמכונה "זוגיות יציבה". רבות כבר דובר על הקשר בין בנאי עצמה לדמותה של בכר ואגב, בעונה הנוכחית הזוגיות של בכר מקבילה לזו "הנפלאה" של בנאי, שנמשכת כבר שלוש שנים. מה שבטוח הוא שבחורף הנוכחי בנאי - סליחה, בכר! -רגועה ונעימה יותר. או במילותיה שלה: "אני כבר הרבה פחות כועסת".
"הדמות שלי התבגרה", היא מפרשנת. "התחלתי כרווקה תל אביבית עם שותפה ודירה מעופשת, ובעונה השלישית אני בווילה בכפר סבא. אמנם לא הטעם האישי שלי, אבל באמת - שיא הבורגנות. בעונה הראשונה אני מחפשת את עצמי, וזו דמות קצת אבודה כזו".
ואת?
"הייתי כזו. הרי התפקיד נכתב בשבילי. יש בי כבדות וחלקים שהם כעוסים וכואבים. היום פחות, בגלל ההתבגרות, הזוגיות, האמהות. אבל אני לא מתוקה. לא דובשנית. אני חושבת שהדבר שהיה הכי משותף לי ולאפרת הוא החוויה של האמהות והיחסים עם הילד הראשון. אני יכולה להעיד על עצמי שלפני ההיריון תחושת הבדידות לא
בעבר הייתה לא מעט ביקורת על המשחק שלך ב"אמא'לה". הייתה תחושה שהעם התגעגע ללימור, ושלימור עצמה היא אבן ריחיים על צווארך.
"זו פעם ראשונה שעשיתי דרמה ורציתי להביא אליה את כל הכובד שלי. ושלא יהיה זכר ללימור ולג'ודי. בביקורות היו כותבים ש'אי אפשר לראות יותר את המרירות והחמיצות והנרגנות של אורנה בנאי'. לימור? כן, זו צרה של כל קומיקאי שנדבקת בו דמות. ולימור רודפת אותי. כבר ביום השלישי שעשיתי אותה רציתי להיפטר ממנה. פחדתי ממנה. שבגללה אנשים יחשבו שאני לא אוכל לרגש. לא מתגעגעת אליה".
ובכל פעם חזרת אליה. כמו אישה מוכה.
"נכון. כשהופעתי בהבימה ואנשים בחוץ צעקו לי'מה שלום שוקי, מה שלום שמעון', הבנתי כמה זה דבק בי. יש כאלה שבטוחים שקוראים לי לימור. אבל כיום, הטייטל שלי הוא כבר שחקנית שהיא גם קומיקאית. את לימור אני לא אעשה שוב".
אגב, ההיסטריה הקטנה סביב הפרומו שלכם, עם זריקת האוכל, זה משהו שצפיתם?
בנאי: "הופתעתי. די, אין מישהו שלא זורק אוכל לפח. להגיד שזה זלזול בעניים זה התחסדות בעיניי. אולי זה לא חינוכי, אבל זה לא ששרפנו חתול!".
גראד: "לאנשים קשה כאן כי הם רואים איך אלה למעלה מסובבים את העניינים וגונבים ולהם אסור. אז זה יוצא על האוכל הזה. מה את חושבת, האיש הזה כועס יותר על אולמרט".
צחי, איך אתה רואה את הדמות של אורנה בסדרה, את הזוגיות שלכם?
גראד: "אני מת עליה. זו זוגיות של גיל קצת מאוחר, שיש כבר את כל הבלגן של החיים. אני באמת חושב שאנחנו מתאימים בסדרה. יש היגיון גם בזה שהיא לא בטוחה שהיא רוצה אותי - אולי לבנים בכלל קל יותר להיכנס ולצאת מיחסים. ובחורות פחות נכנסות בקלות, בטח כשיש להן ילד, בגיל מתקדם יחסית. זו דינמיקה שהיא יותר מהחיים".
בנאי: "העולם שלהם שונה, אבל יש בו משהו שמגן עליה, רוצה אותה ומחמיא לה. וזה קונה אותה. והמשיכה המינית. אחרי העונות הקודמות עם התא החד הורי, המודל העונה הוא מונוגמיה פלוס ילדים. הכי בורגני".
זה מודל שאתם, כאנשים הנתונים במערכות יחסים עם ילדים, מאמינים בו?
בנאי: "מעניין למה הטבע האנושי נוהה כל כך אחרי זוגיות, אחרי להיות יחד. כמיהה כזאת. אני כבר שלוש שנים בזוגיות אמתית וטובה, וזה פרק הזמן הכי ארוך שהייתי בו בזוגיות: זו זוגיות עם כבוד והרבה פחות הרס עצמי ממה שהכרתי בעבר. פעם האמנתי בלכאוב. היום אני חושבת שהאושר נמצא בדברים השפויים. למה זה עדיין משמעותי? אולי כי מה שהכי חשוב לנו עדיין זה לא לעבור לבד את הסיבוב הזה כאן".
גראד: "כרגע אין מודל טוב יותר מזה, אבל זוגיות זה לא דבר שעובד כל כך. להיתקע עם אותו בן אדם 40 שנה ולאהוב אותו או אותה עד סוף חייך - משהו כאילו לא טבעי, לא בריא בזה. ורואים את זה סטטיסטית. זה אולי יותר התאים פעם, שיותר היה עניין כלכלי, שהיה קשה לגדל ילד לבד. היום אנשים מתגרשים כי הם יכולים. ואז נשאלת השאלה מה יכול לעבוד טוב יותר? אין שיטה טובה יותר. אולי בנות יחד".
תסביר.
"אחד הסטארט אפים שהמצאתי הוא שאולי בנות, כי הן לא ממש צריכות את הבנים - הם הרי די מטומטמים - יכולות לגור יחד. שזו תהיה מתכונת של משפחה של שתיים-שלוש בנות, בלי קשר ללסביות. הרי מה שצריך זו חברות. אז רק בנות, כל אחת מזדיינת עם מי שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. הרי חד הורית זה קשה נורא".
בנאי : "אבל ילדים צריכים את האבא שלהם".
גראד : "אבל אנחנו כרגע לא מדברים על הילדים. מדברים עלינו, אורנה. הקושי הוא יותר בזוגיות".
באותו הקשר: עם אהרל'ה ברנע, אבא של אמיר, את בקשר? בעבר סיפרת שהוא נותק. את עדיין כועסת עליו?
"אני לא מצטערת בכלל שהעליתי את זה בזמנו, אבל אין לי רצון להתייחס לזה".
בכל זאת?
"לא, אבל אני יכולה להגיד שאני לא ממליצה לנשים להיות חד הורית. אין עם מי לחלוק את האושר הזה ואת הקושי. כשאת נוסעת עם הילד בשתיים בלילה למיון כשקשה לו לנשום ואת עם אמא שלך על הקו מבאר שבע, זו גם בדידות. כיום, את מיקה אני מגדלת בזוגיות וזה עולם אחר, זה לדעת שהילדים שלך לא בידיים זרות, והם בבית. את רגועה יותר. עושים הכול יחד. אנחנו משפחה".
בניגוד לגראד, שלא נראה כמי שבנוי לעימותים תקשורתיים, בנאי אולי התבגרה יפה, אבל ברגעים מסוימים הפה שלה עדיין מרסס חופשי. אחרי המלחמה בעד זכויות בעלי החיים (כולל מעצר מתוקשר) ושלל התבטאויות נפיצות, היא באמת מנסה.
בתקופה האחרונה היא זזה ממשבצת הקומיקאית בעלת הפה הגדול למקום ידידותי יותר למשתמש. שלא לומר ממלכתי. תקראו לזה "האמהות שינתה אותי", או סתם "פרסומת עם מלא כסף לקורנפלקס", אבל בנאי של היום היא קצת גרסה לכל המשפחה לאורנה של פעם. שלא לדבר על תזרים המזומנים. כשקבצן עובר ליד השולחן שלנו ובנאי פותחת את הארנק, גראד מעיר לה בציניות "אורנה, כמה את מוציאה? כאן זה לא ערוץ 2!".
בקיצור, תרצו או לא, גם בנאי התברגנה בקצוות. "אני משדרת כיום משהו משפחתי", היא מסבירה את גנום הקמפיין לדגנים. "עשו סקר עם שמות של נשים שיכולות להוביל קמפיין כזה. ומי שהכי שידרה משפחתיות ואמהות ורכות זו אני. הייתי בשוק. אני עונה להם על הסלוגן "הכוח להצליח בא מהבית!". זה הפתיע אותי כי אני קצת טרבל מייקרית ולא פוליטיקלי קורקט, ועצרו אותי במשטרה. אני מוצאת את עצמי מאבדת שליטה. קצת עם קוצים. שמחתי שהם רצו אותי. אני חושבת שהקמפיין מכובד".
גם 1.4 מיליון שקל זה מכובד. החיבור של פרסונת האמהות הזו, אה-לה "אמא'לה", עם מוצר מסחרי, לא היה בעייתי מבחינתך?
"הפרסומת היא אני, לא אפרת בכר. והסכום שפורסם לא נכון. אפשר לא למכור את נשמתך לשטן ולעשות פרסומת מכובדת. לעשות קרחת בשביל פרסומת לא הייתי עושה בשביל כסף. יש דברים שלא עושים. ויש דברים שאני בתור אמא שהיא מפרנסת יחידה כן אעשה. לא יראו אותי על עגבניות בסופר כמדבקה (טל פרידמן כלובה - גב"ח)".
ומה את חושבת שלימור הייתה אומרת על הפרסומת?
"למה היא לא עושה פרסומת לשווארמה? ובכלל, אורנה בנאי הזאת יצאה מכל החורים. הכול בגלל משפחת בנאי, פרוטקציה".
צחי, לפני כן אמרת שאתה משתדל להיות בררן בבחירות שלך. הפרסומת למקו היא גם חלק מהאג'נדה?
"מבחינתי זה היה פרומו. ככה סידרתי לי את זה בראש. מבחינתי אני טאלנט של קשת, לא יצאתי לפרסם איזה מוצר. ולא שיתפתי פעולה עם היחצנות של זה, והטקסט מצא חן בעיניי. הרבה נסיבות מקלות. פעם בהמון זמן אתה יכול לממש את מה שרכשת בכסף. ואם ייתנו לי מספיק כסף אז אני אהיה מוכן לפרסם בנק. רק שאני מאוד יקר. אני לא בנוי לשוק הישראלי, אין הרבה פופיוליישן!".
אגב קשת, אורנה, את צוטטת באחרונה כמי שסולדת מהריאליטי ומ"האח הגדול". זו לא הפעם הראשונה שאת יוצאת נגד טלוויזיה מסחרית.
"קודם כול, אנחנו בטלוויזיה מסחרית. וכדי שיהיה אפשר לעשות דרמות איכותיות צריך לעשות גם ריאליטי. צריך להיות מציאותיים. לקבל את זה ולא לשפוט. ואני מצטערת ששפטתי את זה. זו תופעה תרבותית. מה עוד שאני מכורה ל'האח הגדול'! בקיצור, יצאתי פארשית. זה מעולה. בקשת יודעים לעשות ריאליטי מושקע. ראית את 'היפה והחנון'? נראה כמו מסיבת סיום של כיתה י"ב".
יכול להיות שהאחורה פנה הזה קשור לזה שבעצם נכנסת באכסניה שאת שוהה בה?
"בכנות? לא. הרגשתי שחטאו לאמת בעיתון. אבל כן, זה גם לא בסדר שאני, בתור מישהי שעובדת שם, אגיד דבר כזה. ואני מרגישה שזו צביעות, כי אני רואה את זה".
גראד: "גם בריאליטי, מה שחשוב הוא איך מממשים את זה. וחבל שמה שיוצא בסוף הוא רדוד. למה לא לעשות ריאליטי על בני 40? מה שעושים כאן זה הרי דיקטים, אבל לאנשים לא אכפת-רק שההוא יזיין את ההיא, והיא הבת של ההוא - תן לי איזה סיפור, תגלגל אותי".
בנאי: "בעיניי, לתוכנית כמו 'האח הגדול' יש ערך גם לנו, כשחקנים".
סליחה?!
גראד: "אני לא מסכים איתך, אורנה".
"הם בני אדם והם מדברים ויש אינטרק ?ציות ויש עולם. אפשר לקלוט שם דמות מעניינת, למשל, אני מתה לעשות את עינב בובליל, מתה! אם 'ארץ' הייתה עכשיו באוויר הייתי מתענגת. הייתי מלקקת את האצבעות עליה. בובליל עצמו? מכירה את התאוריות שהוא גאון. בעיניי לא מסתתרת שם שום חוכמה. אני גם אף פעם לא הרגשתי, כמזרחית, את הקיפוח הזה, שבובליל מדבר עליו. לא חושבת שהמדינה הזאת גזענית כלפי עדות - יותר כלפי ערבים".
גראד: "אנשים אוהבים שמספרים להם סיפור. אז פעם זה היה סביב מדורה. יש סרט, יש לקרוא ספר, יש סדרה. זו תופעה עצומה. מה, אני אכנס ללחץ שלא תהיה לי עבודה? הדברים קורים בפלטפורמות אחרות. אז כשבנאדם חוזר עייף מהעבודה הוא אומר'תן לי שטויות, תן ביקיני, תן זיונים'. כולנו כאלה. דברים משתנים. יש מקום להכול".
זה לא שאתה מנותק לגמרי מההוויה הזאת. בשנה האחרונה ניסו למתג אותך כ"סמל סקס לבנות ה-30". החמיא לך?
גראד: "לא תמתגו אותי! יש בזה משהו קצת מביך, אבל אני לא הולך ומסתכל בעיתונים על זה".
בנאי: "זה כי הוא לא בסצנה כל כך, אבל תגיד, אתה יודע לשחק את המשחק כמו שצריך? במקצוע?".
גראד: "אני עוף יחסית שונה בביצה. אני חושב שלפעמים, אם אני שותה משהו וזה, אני יכול לשחק איזה משחק, אבל מה המשחק? מה, כמו הפרמיירה ביום שישי?".
בנאי: "להתחכך, לדבר עם עיתונאים. אין לי את זה בילד אין, אני אלרגית לזה. צחי ישר עם עצמו. גם אני כזו. אבל אני למדתי. עדיין, כשמתקשרים אליי בכל יומיים שאני אבוא כסלבריטאית עם הילדים לקבל בגדים של ארמני מתנה באלפיים שקל אין מצב - לא יראו אותי שם".
גראד: "מי זה ארמני הזה, הוא ירושלמי?".
על הדרך, בנאי וגראד משתמשים בפגישה המאולתרת לאורגיה של זיכרונות מבית הספר למשחק. "בסופו של דבר בכיתה כמעט כולם שוכבים עם כולם", נזכרת בנאי. "שלוש שנים נותנים לך וזה מספיק זמן להיות ברומן, להיפרד, לשבור את הלב למישהו. זה היה משפחה עם סוג של גילוי עריות, אבל עדיין משפחה. צחי היה 20 קילו פחות".
גראד: "20?! אולי עשר".
בנאי: "היה לו את זה ביג טיים. הוא תמיד ידע לעשות דמויות מחוספסות כאלה, גבריות נורא, ומצד שני הוא יכול להיות הכי רך בעולם. והוא סקרן אותי נורא בתור בן אדם, כי אף אחד לא הצליח ממש לפצח אותו. עד היום אני לא ממש יודעת לפצח אותו".
גראד: "אני לא קלטתי שהיא מוכשרת בטלוויזיה. היה לה קשה. היא לא הסתדרה לפעמים, ובכלל היא בן אדם שיכול להיות לו קשה עם עצמו. אפילו קצת דאגתי לה, אמרתי 'וואי, מה יהיה עם אורנה?'. אולי לא ראיתי את כל הכישרון שיש לה".
בנאי : "מעניין. דווקא יצאתי בתחושה שיחטפו אותי. ואף אחד לא לקח. וזה דיכא אותי, כי ידעתי שאני צריכה להיות על במה. בעיקר אחרי שעשיתי את'וייזתא' בפורים. ואת מכירה את זה שמרוב שאת רוצה משהו את משדרת נואשות? כמו כשאת רוצה זוגיות לפעמים? נראה לי שזה מה ששידרתי באותן שנים".
אז הצלחתם. והיום לשניכם יש ילדים, משפחות. התברגנתם.
בנאי: "בואו נפתח את זה: ילדים זה לא תענוג. אני מאוהבת באמיר ועדיין - הרבה פעמים זה גם משעמם את התחת. הוא עכשיו בעניין של להיות שחקן כדורגל בברזיל. אבל הוא חסר כישרון שלא ראיתם דבר כזה".
ואמרת לו?
"מה קרה לך? אני כל הזמן קוראת לו 'רונלדיניו'. אני חושבת שאמיר מושלם, מה זה אומר עליי?".
גראד: "מה, את לא רואה אצלו משהו שאת אומרת 'וואלה, חבל שהוא ככה?', אין דבר כזה".
בנאי: "הוא קצת מזיין את השכל, קצת אוכל את הראש, אבל זה מתוק בעיניי. אז אני אומרת לו 'אמיר, עכשיו? אתה סותם!', והוא אומר לי 'אמא, את צריכה שקט ושלווה, נכון? את רוצה לשמוע את פעימות הלב שלך?'. אולי את רגישות היתר הוא לקח ממני".
גראד: "קודם כול, ילדים הם נורא קטנים ומשעממים. מצד שני, אני גיליתי - וזה ממש ברמת הסטארט אפ - שאתה יכול לעשות מלא דברים עם הילדים שלך! שאנשים הולכים ומחפשים אותם במלא מקומות. למשל, דברים של תנועה! אתה יכול להסתכל על הילד שלך כאילו הוא נוף!".
הזוי, אבל מתקבל.
"לא, אני מתכוון שאתה יכול לעשות עם הילדים שלך כמעט כל דבר שאתה אוהב. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. ואז הם לא משעממים יותר. וזה שיש לך מישהו שאוהב אותך ואתה אוהב אותו ללא תנאים מעתה ועד עולם. בלי שצריך לעבוד על זה או לא יודע מה. זה אפקט חזק".
בנאי: "יש משמעות ללקום בבוקר. יש שם ניקיון. זה כמו בעלי חיים. רק הבעיה היא שבני אדם מתקלקלים, וחיות לא. אני רציתי עוד ילד או ילדה כדי שאמיר לא יהיה לבד. גדלתי בבית עם אחים. והם האנשים הכי משמעותיים בחיים שלי. הצלנו אחד את השני הרבה פעמים. משינו אחד את השני ממקומות לא טובים. ודם סמיך ממים, לפחות במקרה שלי".
אפרופו, המשפחה, שני אחייך - אביתר ומאיר - חזרו בתשובה. מה זה עשה ליחסים שלכם?
"זה התחיל עם אביתר ואז מאיר. אבל מכיוון שאביתר מגדל שלושה ילדים ונשוי וגר בבני ברק, ומאיר גרוש, במקרה של אביתר זה היה נראה דרמתי יותר. בהתחלה הייתה דאגה מאוד גדולה. שהם ילכו מאיתנו ויהיה נתק. זה לא קרה, בעיקר בזכות ההורים שלנו, ואף אחד לא כועס.
כשאביתר בא אליי כיום הילדים הולכים לשחק בחדר ואנחנו רואים 'ארץ נהדרת'. לשמחתי, לא נוצר נתק. אף אחד לא שופט את השני. הקשר בינינו הוא עמוק וחזק ודאגנו לזה. אז לא נפגשים בשבתות. שניהם עדיין מופיעים. אז אביתר מופיע עם הכיפה ומברך על המים ואומר אמן. אני מקווה גם שלא יפסיקו להופיע. היצירה חזקה אצלם מאוד. אולי הטקסטים השתנו, אבל זו אותה נשמה".
יש סיבה לחשוב שאולי גם את תיקחי צעד בכיוון ההוא?
"ממש לא. אני את החזרה בתשובה עושה בדרכים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
