אחווה גברית ב"אפלוסה"
הי קאובוי, אני פרוצה! תתמודד עם זה, כי אם לא-זה יקרע את מערכת היחסים הכמו-הומוסקסואלית שלך עם עוזרך הנאמן, שמתנהלת כל כך יפה על רקע המאה ה-19 עמוסת האייקונים הגבריים והאקדוחנים. ב"אפלוסה" רנה זלווגר חיוורת, הגברים שלצדה דווקא מבריקים
אפלוסה צילום: יח''צ
תהליך ההחייאה שעובר בשנתיים-שלוש האחרונות על ז'אנר המערבונים ראוי לתשואות. סרטים כמו "ההתנקשות בג'סי ג'יימס" או "3:10 ליומה", גם אם אינם בבחינת שיאים קולנועיים, ראויים לעידוד. בוודאי, אם בית הגידול שלהם הוא באולפני הוליווד, שבעשור האחרון נוטים לייצר מוצרים המתאימים לגיל הרך, ולא מערבונים שסף הכניסה אל הקונפליקטים שלהם מצריך בדרך כלל איזושהי בגרות נפשית.
סיפור העלילה ב"אפלוסה" רזה למדי. אד האריס הוא שריף להשכרה, ויגו מורטנסן הינו עוזרו המצוין. השניים נשכרים על ידי פרנסי עיירה פרועה השוכנת בניו מקסיקו הפראית, על מנת לעצור ולהעמיד לדין את ג'רמי איירונס, נבל השולט בסביבה בכוח האש והזדון.
במקביל להאריס ולמורטנסן מתגלגלת לעיירה הזו גם רנה זלווגר, אלמנה המחפשת גבר כלשהו להישען עליו. האריס והיא באים בברית האוהבים, אך הגברת המנומסת איננה מוותרת גם על אופציות נוספות הנקלעות בדרכה.
כאמור, לא על מערכת היחסים הזכרית/נקבית מושתת המערבון הזה, אלא על ההבנה העיוורת, המולדת כמעט, שעומדת בין שני אנשי החוק המתפקדים כאילו הינם זוג נשוי לכל דבר (חוץ מעסקי המיטה).
בחינתה של האחווה הבין-גברית עניינה עד כה המון מערבונים, ולעתים נראה ש"אפולסה" הוא כמעט בבחינת
פרודיה על הנושא. האריס ומורטנסן מתקשרים ביניהם במבט עין בלבד, וללא כל צורך במילים מיותרות. אם האריס מתקשה להשלים משפט, הרי שעוזרו שש לעשות זאת במקומו. חוץ משטיפת כלים משותפת, הם עושים הכל ביחד. עד שמגיעה הגברת, שעלולה להפריד ביניהם.
ניתן להסביר את דלילות הסיפור בהכרעה המוקדמת שקיבל עליו אד האריס - שגם כתב וביים את הסרט - להקים לחיים מחודשים לא רק את מסורת האקדחונים, אלא בעיקר את הסביבה הטבעית שבחסותה הם פעלו במהלך המאה ה-19. הרים קרחים וחידתיים, ערבות רחבות ידיים, רכיבה על סוסים והתעמתות עם האויב "הטבעי" שלהם, כלומר האינדיאנים האותנטיים. כל הצד הזה בהפקה מבוצע כהלכה, גם אם בקצב זחלני במקצת.
הבעיה, אם כך, איננה בבחירת הז'אנר. לכך דואג הצלם המיומן דין סמלר, שכבר זכה פעם באוסקר עבור צילום המערבון "רוקד עם זאבים". הבעיה המרכזית הינה בבחירת בסיס הקונפליקט שעליו מתבססת העלילה. לא המאבק בין הטוב הנצחי לרע המוחלט, מאבק שעליו כבר רכבו בעבר מאות מערבונים, הוא שחשוב פה. זאת, משום ש"אפלוסה" מתעניין קודם כל בעצימת העיניים של הגבר לנוכח מעלליה של האישה שאותה בחר לו כבת זוג.
המסר הריאקציונרי הזה מגובה בהדגשים שנותן האריס לפעילות הגברית ולשחקנים שמבצעים אותה. לעומת זלווגר החיוורת, שהתסריט אינו מעניק לה שום הזדמנויות מעניינות, מפזר האריס אתגרי משחק בפני איירונס, מורטנסן והוא עצמו. והגברים, כמו שיודע כל צרכן מערבונים, יודעים תמיד להתמודד עם משימות קשוחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
