איתן גרין: הקיצוץ בקולנוע הוא פשע תרבותי
הקשר בין אב לבנו עובר כחוט השני בין סרטיו, למרות שיחסיו עם אביו מצוינים. סינמטק חולון מספק הזדמנות לצפות בסרטיו של איתן גרין, במאי ומורה לקולנוע, במסגרת מחווה שתיערך לכבודו. "אני כבר עובד על הסרט הבא", הוא אומר
"אני לא יודע למה לגמרי אבל אני פשוט לא מסוגל. זה כמו לתקוע אצבע בשטקר בשבילי. פשוט מחשמל אותי. הגוף שלי ממש מסרב להגיע למצב הזה אני מייד חייב לצאת מהאולם או להעביר ערוץ. אז אני כנראה לא אשאר לצפות בסרטים שיוקרנו. אני מקסימום נמצא בהתחלה לראות שההקרנה הולכת בסדר ואז בורח. עם זאת כמובן שזה משמח מאד שעושים את המחווה הזאת."
אין בזה גם אלמנט מעט עצוב? הגעת לגיל שאפשר כבר לסכם את הקריירה שלך עד כה.
"אמנם יש פה סיכום של שלושים שנות קריירה אבל מבחינתי אני לא חושב על זה כסיכום. אני מעדיף לראות את זה אם כבר כסיכום של חצי קריירה. בכלל מבחינתי כל הסיכומים הם חיצוניים לי לחלוטין הם מוחלטים במקומות אחרים ומשקפים דעות אחרות. מבחינתי אני פשוט עושה סרטים וממשיך לעשות סרטים באותו קצב ומרץ. אני כבר כרגע עובד על תסריט לסרט הבא שלי".
בהסתכלות אחורה אתה מזהה אלמנטים שחוזרים בסרטיך?
"כן, בהחלט. וזה תהליך מעניין מבחינתי מכיוון שכשאני יושב לכתוב תסריט אז אני לא כותב מתוך איזה החלטה מראש על מה יהיה הנושא או מתוך איזה מצוקה שקיימת אצלי בחיים באותו רגע. אני כותב סיפור שמעניין אותי לספר ומשתדל לספר אותו הכי טוב שאני יכול אבל בהסתכלות לאחור אני כן יכול למצוא נושאים שחוזרים על עצמם, כמו למשל נושא של יחסים בתוך המשפחה ובמיוחד יחסים בין אב לבנו. הנושא הזה חוזר אצלי שוב ושוב בסרטים ואי אפשר להתעלם מכל וזאת למרות שהיחסים ביני לבין אבי הם מצוינים. אבל העובדה שהנושא הזה חוזר התגלתה לי פתאום ברטרוספקטיבה וזה מרתק לגלות."
יש לך סנטימנטים מיוחדים לאחד מסרטיך?
"באופן טבעי, יש סנטימנטים כרגע לסרט האחרון שעשיתי מה גם שהוא גם אולי הכי אישי שלי. הוא נטול מתלה חיצוני של סיפור או עולם אחר משלי כמו שהיה בסרטים קודמים שלי. כדורסל ב'אזרח אמריקאי', שיעורי נהיגה ב'זולגות הדמעות', עשיית סרטים ב'חלומו של הנרי' וכך הלאה. פה זה ממש כמעט הדבר עצמו ללא ריחוק".
ואכן סרטו האחרון של גרין, שיצא לאקרנים באוגוסט השנה "הכול מתחיל בים" בהשתתפות יובל סגל, דורית לב ארי, רון יגרמן, צחי גראד, אשר צרפתי, דני שטג, אריה מוסקונה ורוברטו פולק, המגולל את סיפורה ותלאותיה של משפחה ישראלית ומבוססת על חוויות של גרין עצמו בילדותו ונערותו בתוספת כפי שהוא מגדיר זאת מעט תבלינים דמיוניים. הסרט זכה בפרס בפסטיבל מונטריאול קנדה וזכה לביקורת חיוביות גם כשהוקרן בפסטיבל חיפה בארץ.
"הטיפול פה מחדש באפיזודות שחייתי וחוויתי" מספר גרין "אפשר לי להתבונן בהן מחדש עם פחות מעורבות רגשית מאשר כשחוויתי אותן בחיים באמת. עם זאת מכיוון
חוץ מלעשות סרטים, גרין הוא גם מורה ותיק מאד לקולנוע בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב שם סיים גם הוא ללמוד. הוא מלמד בחוג מאז שנת 1977 ולדבריו ישנה הזנה הדדית בין התחומים.
"כשאני מביים או כותב" הוא מתוודה "אני שוכח את כל מה שאני מלמד. אני לפעמים עושה דברים שאני מלמד מפורשות לא לעשות. כי בסופו של דבר לעשייה יש חוקים מעט שונים. עם זאת, עצם הלימוד הוא למעשה ניהול דיאלוג על קולנוע עם אנשים שאוהבים ועושים קולנוע וזה כמובן שמפרה אותי. זה עובד גם בצורה ההפוכה. העשייה נותנת לי ניסיון שאני יכול לחלוק אותו ולהשתמש בו עם הסטודנטים וזה ניסיון שהוא מהצד הכי מעשי שיכול להיות. אני יכול ללמד יותר טוב כשאני מכיר את הקשיים שעשויים להתעורר בעשיית סרט ממש מגוף ראשון".
אחרי שלושים שנות הוראה אתה מרגיש בשינוי באיכות הסטודנטים המגיעים לחוג?
"הסטודנטים שמגיעים בשנים האחרונות שונים מאד מאלה שהיו לפני עשר ועשרים שנים. רובם מגיעים אחרי שגדלו עם מצלמות בבית שלהם או של ההורים. חלקם הגדול אחרי שכבר עשו סרטים קצרים וערכו אותם במחשב. חלקם בוגרים של מגמות קולנוע בבית ספר תיכוניים.
"יש להם הרבה מאד ידע ונגישות טכניים וזה מאפשר להם לדלג על קשיים טכניים ולהגיע יותר מהר לתכנים מורכבים יותר כי אין להם את המכשול הטכני. מצד שני הם ללא ספק פחות ידעניים ופחות משכילים בתחום התאורטי. אם כי כמובן שיש יוצאים מהכלל עדיין התחושה שלי לעתים קרובות היא שהם מכירים רק סרטים שנעשו לאחרונה אבל לא נחשפים בכלל לקולנוע קלאסי ומתחילים לראות אותו רק בחוג. שלא לדבר על חשיפה לתחומים שהם לא קולנוע כמו לאמנות, לתיאטרון או לספרות שהיא ממש נמוכה".
ביום שבו התקיים הראיון התפרסמו בתקשורת הידיעות על הקיצוץ בגובה 8 מיליון ש"ח שהוכרז השנה בחוק הקולנוע שהופעל בחמש השנים האחרונות, קיצוץ שכמובן מכעיס את גרין מאד.
"זה ממש אבסורד" הוא אומר "לא ברור לחלוטין. הרי חוק הקולנוע שהופעל בחמש השנים האחרונות הוא אחת הסיבות העיקריות להצלחת הקולנוע הישראלי כלכלית ואמנותית בארץ ובחו"ל. היו לזה את כל הקבלות האפשריות – מכירת כרטיסים, הצלחה בפסטיבלים, בביקורות בכל מקום. אז לבוא ולקטוע את זה? זה ממש מגוחך. הרי לא הקיצוץ הזה יציל את מדינת ישראל. זו ממש חלמאיות וסוג של פשע תרבותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
