החיים אחרי בנות גילמור
כשאת הכוכבת של סדרת להיט, מוכרת בכל בית, קשה לך לתכנן את היום שאחרי ביטול התוכנית, לפחות זה מה שחוותה לורן גרהאם, האם המיתולוגית מ"בנות גילמור", שמצאה את עצמה יום אחד בלי עבודה ועם טייפקאסט שלא הצליחה לנצח. "בשנה האחרונה קיבלתי המון דחיות", היא מודה, אבל זה השתלם: עכשיו היא חובקת תפקיד ראשי בסרט חדש
ואכן, גראהם (41) ענתה על כל הציפיות האלה, כשהיא באופן מפחיד נראית ומתנהגת בדיוק כמו בת דמותה לורליי גילמור, כאילו דבר לא השתנה מאז בוטלה הסדרה במפגיע לפני שנה. אבל הרבה השתנה, היא מסבירה, בעיקר במאמציה להחיות את הקריירה שלה, מאמצים שנתקלו במשך שנתיים בחומות ה"טייפקאסטינג" של דמות האם המגניבה.
"היה לי מאוד קשה למצוא תפקיד מתאים", היא מספרת, "מרבית הבמאים בתעשייה הכירו את הדמות שעשיתי ב'גילמור' והיה להם קשה לדמיין אותי עושה משהו אחר". התפקיד הקולנועי שהוציא אותה, במובן מסוים, מעול השיוך עם אם נוירוטית ודברנית, הוא אשת הממציא בוב קרנס בסרט "הברקה" (שם זמני), שעוזבת את בעלה לאחר שהוא נכנס למרה שחורה.
"האמת שזה היה ממש מזל", היא נזכרת איך נפל התפקיד לחיקה. "במאי הסרט מארק אברהם לא הכיר אותי לפני שקיבל אותי לתפקיד וכשהוא והסוכן שלי שוחחו עליי בדיוק שודר ראיון שלי בתוכנית של אלן דג'נרס. מארק הדליק את הטלוויזיה וכנראה שמה שהוא ראה מצא חן בעיניו, והוא הזמין אותי להיפגש איתו".
השידור המקרי הזה בטלוויזיה, והעובדה שהבמאי לא ממש צפה בדרמה הקומית שלה, העניקו לגרהאם את ההזדמנות להציג פן אחר שלה, דרמטי ומאוד אמיתי.
בסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, היא מגלמת את דמותה של פיליס קרנס, שבעלה מתמסר למאבק בן עשרות שנים בחברת המכוניות פורד, לאחר שאלו, לדבריו, גנבו ממנו את המצאתו. המוצר, מגבים למכונית הנעים במהירות ביניים, איפשרה לראשונה לנהגים להפעיל את המגבים שלהם גם בתנאי גשם קלים וערפל.
הגניבה התרחשה לאחר שחברת פורד העסיקה אותו במשך כמה חודשים, נחשפה להמצאה והחלה בייצור עצמי שלה ללא קרדיט או תמלוגים.
"כל חייו הוקדשו למען מטרה אחת, קבלת ההכרה בו כממציא של הפטנט הזה", היא אומרת. "זהו סיפור על ניצחון, אבל גם סיפור על הקרבה עצומה. בחרנו לא לסיים אותו בצורה עצובה אלא בניצחון האדם הקטן על המפעל הענק, אף שחייו של קרנס הסתיימו כשהוא טובע בים של ניירות ומסמכים ועדיין נלחם בבתי המשפט".
גם את הרגשת כך בתקופה שאחרי בנות גילמור? נלחמת למען תפקידים אחרים, למען הקריירה?
"בהחלט הרגשתי הזדהות. אני חושבת שכל שחקן מרגיש כך. לכולם אמרו באיזשהו שלב בקריירה שאין להם סיכוי ושהם מבזבזים את הזמן. רק מי שנולד למשפחה שהיא כבר בעסקי השעשועים, לא שמע את זה, ואולי אפילו גם הוא. אני לא הגעתי ממשפחה מה"שואו ביזנס" כך שלא היה לי על מי להסתכל ולהגיד לעצמי: 'הנה, הם עשו את זה'".
אז מה עשית?
"כל מה שיכולתי. החלטתי שאצליח ויהי מה. לא משנה מה אחרים אמרו לי, כמה הסבירו לי שאין סיכוי ושזה קשה מאוד. האמנתי בעצמי ונלחמתי על על כל התפקידים. בשנה האחרונה קיבלתי המון דחיות, עד שלא יכולתי לקחת את זה יותר. אבל המשכתי".
כשגרהאם אומרת שהיא ידעה איך להתמודד עם דחיות, היא מתבססת גם על נסיבות חייה שחישלו אותה, לדבריה. היא נולדה בהוואי ולאחר גירושי הוריה עברה להתגורר עם אביה בוושינגטון, שם עבד בקונגרס. העתקת מקום המגורים והניתוק מאמה היו לה קשים, אך היא דבקה בחלום היחיד שהתווה את חייה - המשחק.
לאחר סיום לימודיה החליטה לנסות את מזלה בניו יורק, שם מלצרה ושיחקה. בשנת 1995 היא עברה ללוס אנג'לס ולאחר שקיבלה פה ושם תפקידים קטנים, הצליחה לפרוץ ב"בנות גילמור". למרות שנצרבה בזיכרון כ"אם המיתולוגית", לגרהאם עצמה אין ילדים והיא התקשתה להתמודד עם ששת הזאטוטים שהסתובבו לידה על הסט. "הם היו מחונכים מדי וטובים מדי", היא אומרת בצחוק.
"למעשה, היינו צריכים לעודד אותם להשתולל קצת ולהיות יותר אלימים. כל הזמן אמרנו להם: 'אתה צריך להרביץ לו. נו, תרביץ לו כבר. נו, חזק יותר'. רצינו שיהיה יותר בלגן ורעש על מנת להעביר את התחושה של בית מלא בילדים".
פגשת את פיליס המקורית לפני תחילת הצילומים?
"לא. מארק פגש אותה ואת הילדים לפני שהתחלנו לצלם, כך שהוא יכול היה לענות על רוב השאלות. ביום האחרון היא הגיעה לסט ואז ראיתי אותה, והמפגש היה מאוד מרגש. מעולם לא גילמתי דמות של מישהי אמיתית שעדיין חיה".
זה בוודאי היה מפגש מעט משונה, את לבושה כמוה על הסט והיא עומדת מולך.
"הייתי סקרנית אבל מאוד נבוכה ונרגשת. היה לי המון כבוד והערכה כלפיה והרגשתי שאני מכירה אותה ממש טוב. מצד שני הרגשתי מאוד זהירה לא לשאול יותר מדי שאלות, לא לחטט. זה הרי החיים שלה, וזה מאוד אישי. עברו לי כל מיני שאלות בראש כמו, אם היא קיוותה שמריל סטריפ תגלם את התפקיד שלה, דברים כאלו. בסופו של דבר אני מקווה שהיא אהבה את הדרך שגילמתי אותה".
וגרג התרגש גם?
"בטח. הוא מאוד התלהב. בכלל, היה לנו כיף נורא לעבוד ביחד. מאז שצילומי 'בנות גילמור' נגמרו חיפשתי עבודה. רציתי מקום שארגיש בו טוב, שארגיש שוב שייכת. זו היתה תקופה של בלבול, שלא ממש ידעתי מה הולך לקרות, ואז הגיע "הברקה", וזו היתה חוויה נהדרת. לעבוד עם קבוצת אנשים שאתה מרגיש כל כך קרוב אליה. היה בינינו קליק מיידי".
ברוח הסרט, האם יש איזו המצאה שתוכלי להצביע עליה ככזו ששינתה את חייך?
"אין לי תשובה חכמה לשאלה הזאת, אף ששאלו אותי את זה בהקשר לסרט פעמים רבות. אלן אלדה, שגם משתתף בסרט, ענה שלדעתו ההמצאה החשובה ביותר ב-20 השנים האחרונות היא מלט. והחלטתי שזו תשובה טובה, אז בתשובה לשאלתך: 'מלט'.
נא להמתין לטעינת התגובות
