מגיע, לא מגיע: לא כולם צריכים למצוא אהבה
חוץ מלרודנים, רוצחים ופדופילים אוסטרים, לכל אחד מגיע למצוא זוגיות ותשוקה. התוכנית "מחפשים אהבה" מעוררת את השאלה, האם באמת לכל אדם מגיעה אהבה
יוצאים מכלל זה רק רודנים בעלי רקורד מוכח בתחום השמדת ההמונים, פדופילים אוסטרים ובנסיבות מסוימות גם רוצחים של ראש ממשלה. חוץ מאלה - הכול הולך, על בסיס ההנחה הקשה להפרכה (מטעמי כמות וקוצר בזמן), שרוב האנשים הם בסך הכול סבבה.
הטלוויזיה, כצפוי, אימצה את המסר המעודד הזה בעשר ידיים: החל בתוכניות שידוכים, האונסות טיפוסים מטיפוסים שונים זה אל חיקו של זה, לעתים קרובות על תקן ברירת מחדל ובעל כורחם; דרך תוכניות "הרווק" ושיבוטיהן ("קחי אותי שרון"), שמניחות כמובן מאליו את נחשקותו של העומד במרכזן; וכלה בתוכניות שיפור עצמי למיניהן ("המראה", "לרדת בגדול"), שמטרתן להוציא מכל אדם את החטוב הקטן והראוי לאהבה שרק מחכה לפרוץ ממנו (בהקשר זה יש להוסיף אולי, שבגרסתה הטלוויזיונית האקסיומה אינה כוללת שמנים: אדם שמן - והדבר נזעק כמעט מכל חור על פני הטלוויזיה - אינו יכול לצפות ברצינות שיאהבו אותו במצבו הנוכחי).
כך שצינית ככל שתהיה, הטלוויזיה בהחלט מעודדת אהבה, תומכת אקטיבית ברומנטיקה ואף מקפידה להדגיש את הישגיה בתחום: אין בנמצא תוכנית שבה רמז למשגל, דיווח על מזמוז או תיעוד מטושטש של אחד כזה באינפרה אדום אינו זוכה להיות מוצב במרכז הפרק או ההתרחשות.
והנה מגיעה תוכנית כמו "מחפשים אהבה עם גלית גוטמן", ומטילה צל מסוים על אותה הנחת יסוד אופטימית, שלפיה מחפש האהבה הוא ביסודו מין סימפתי, שרק על שום היותו מחפש כבר מגיע לו גם למצוא.
אינני מדברת, חלילה, על מתמודדים שאינם לטעמי מסיבות שונות ומגוונות, וגם לא על עילגים, רוחניים ברבע גרוש, נטולי הומור או טרחנים סתם. לכל אלה אני מאחלת מכל לבי למצוא אהבה, במהרה בימינו אמן סלה. כוונתי לז'אנר אחר בתכלית של מתמודדים: מתמודדים המעידים על עצמם בגאווה שהם אוחזים בתכונות דוחות למדי, ואיני מוצאת כל סיבה לא להאמין להם.
בראש ובראשונה ניצבים הגזענים. צאו וראו תוכנית ממוצעת של "מחפשים אהבה": תועפות הגזענות שרצות שם (מצד המתמודדים ובני משפחותיהם) לא היו מביישות הפעלה בצופים של הקו קלוקס קלאן. כל משפחה שנייה שם משמיצה לפחות עדה אחת, ואין המדובר בהשמצות חביבות מזן הננסי ברנדס.
הדברים ששמעתי שם על תימנים, למשל, עודם מעבירים בגבי מדי פעם מין רטט קר, בעיקר בלילות כבויי ירח. ז'אנר אחר של מגעילים הזוכים לעדנה בתוכנית כולל טיפוסים השופטים אנשים בלעדית על סמך מעמדם הכלכלי: זכורה לי במיוחד אחת, שבאמתחתה הייתה רשימת מכוניות שהיא "פשוט לא עולה עליהן", משום שאינן יוקרתיות מספיק.
באופן אירוני, היא נימקה זאת בכך שהיא מורה ומחנכת בישראל: היא אינה יכולה להרשות לעצמה, כך אמרה, לצאת עם אדם שאינו אמיד. לכך יש להוסיף כל מיני מגעילים סתם: למשל, כאלה המעידים על עצמם שהם מחפשים רק נשים סתומות שנראות מצוין, ברנשים המלאים מעצמם
גלית גוטמן, מצדה, מקפידה לסלוד במקומות הנכונים, אבל לרגע אינה מעלה בדעתה שאולי לאדם היושב מולה פשוט לא מגיע שהיא תמצא לו אהבה. חיבה לסלסה, התמכרות לגלידה, גזענות - לכל אחד מאיתנו יש הלוא פטיש קטן! יתרה מזאת, בהתאם לחוקי המשחק, רק לרווק או לרווקה המרכזיים בתוכנית (ולבני משפחתו) יש זכות לברור מבין הרווקים והרווקות ששודכו לו; המשודכים הפוטנציאליים עצמם מוטלים שם כאוכלי כול, נטולי זכות וטו, מוכנים לכל דבר, רק תלויים במתמודד שיבחר בהם או לא. במילים אחרות, לא זו בלבד שמגיעה לאנשים האלה אהבה כלשהי - אלא שאין לפקפק בכך שכל אחד ירצה בהם.
הצופים, מצדם, יושבים בבית, ומייחלים דומם, שמא בין אותם פרחי רווקות צייתנים השתחל לו איזה מרדן, שיאמר בקול את מה שחושבים גם בבית: זה שלהם מגיעה אהבה, זה דבר אחד. אבל למה, לעזאזל, זה מגיע לנו.
"מחפשים אהבה", ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
