מרסדס סוסה: הרבה זה לפעמים מעט מדי
למרסדס סוסה יש קול עמוק שמעביר כאן, יגון ורגש אותנטי עצום, לכן הופעותיה הן חוויה. בהופעה בישראל ניכר כי השנים עשו את שלהן אבל המוזיקה לא הלכה לאיבוד. חבל רק שסוסה בחרה לוותר על ההדרן ולהשאיר טעם מריר של עוד
מרסדס סוסה צילום: יח"צ
סוסה כבר נראית באה בימים, השנים הרי עושות את שלהן וגם הקול כבר לא כמו פעם, אבל הטרובדורית האמיתית של המוזיקה הדרום אמריקנית עודנה מרשימה. המוזיקה העממית טבועה בגופה, בדמה, בנשמתה.
במהלך הערב עלו לבמה שלל אורחים ובהם שתי זמרות ישראליות (מיטל טרבלסי וליאורה סימון), זמרת ברזילאית (מריסה), זמר ארגנטינאי שהוא גם נגן אקורדיון (בורחס לואיס) ואחיינה הזמר סוסה קוקי. הייתי מעדיף אותה בלי המחוות ויותר ממוקדת בעצמה. בכל זאת, באתי לשמוע מרסדס סוסה ולא מיני קומבינות עם זמרות מקומיות.
ההופעה הסתיימה וסוסה לא עלתה להדרן. הקהל המתין במחיאות כפיים נואשות כעשר דקות אך לשווא. לבסוף נדלקו האורות באולם ושלושה אנשי ביטחון התייצבו על הבמה מסמנים שהעסק נגמר. לא רק שאיש מההפקה לא התייצב
להסביר מדוע סוסה אינה חוזרת להדרן, גם במערכת הרמקולים לא שמעתי מילה של הסבר, שלא לדבר על התנצלות. האם גילו למרסדס סוסה איזו עוגמת נפש נגרמה לקהל?
מרסדס סוסה, "לב חופשי", היכל התרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
