הספרות הפסולה
בעידן האינטרנט וערוצי הלוויין לא ברור מדוע הצנזורה הצבאית עדיין מתעקשת לאסור הפצת ספרים בשפה הערבית שעוסקים בענייני דת או פוליטיקה. אבל תמוהה אפילו יותר היא העובדה שאותם ספרים שנפסלו למכירה, מאושרים להפצה חופשית בספריות הציבוריות ולפעמים אפילו הצנזור עצמו הוא זה שמעביר אותם לשם. הצנזורה: "היקף החומר הנפסל נמוך מאוד"
אבל בזמן שאור הזרקורים מופנה כולו לעבר הצנזורה המופעלת על העיתונים וערוצי הרדיו והטלוויזיה הישראליים, לא רבים מודעים לפעילות אחרת של הצנזורה, כזו שמידת היעילות והרלוונטיות שלה מוטלת בספק אפילו יותר: הצנזורה על ספרות ערבית.
מתברר שגם בעשור הראשון של המאה ה-21 הצנזורה הצבאית ממשיכה לאסור את מכירתם של ספרים מסוימים בשפה הערבית, במיוחד ספרים המכילים פסקי הלכה. הנימוקים לפסילת אותם ספרים לא תמיד נשמעים משכנעים, במיוחד לאור העובדה שאותם תכנים בדיוק ניתנים לצריכה מדי יום בערוצי טלוויזיה המשודרים בישראל או באינספור אתרי אינטרנט שהגישה אליהם חופשית לכל. אבל תמוהה אף יותר היא העובדה שאותה צנזורה שאוסרת את מכירת הספרים, מאפשרת להפיץ אותם באופן חופשי בספריות ציבוריות.
סאלח עבאסי, מו"ל ומשווק ספרים בערבית מחיפה, מגלה למשל כי אחת לכמה חודשים הוא מגיש לצנזורה רשימה של ספרים שאותם הוא מייבא, העוסקים בענייני דת ופוליטיקה. לאחר כמה ימים הוא מקבל פירוט של ספרים האסו ?רים להפצה בישראל. את הספרים שנפסלים, המו"ל נאלץ להחזיר לארץ המוצא, או למסרם להחרמת הצנזורה. אולם, באופן מפתיע, הצנזורה מתירה לו גם אופציה שלישית: למכור את הספרים לספריות ציבוריות בישראל.
עבאסי, בעליה של הוצאת "כל בי" בחיפה, מעיד כי בשנים האחרונות הוא מכר ספרים שנפסלו, ברשות הצנזורה, לספריות של אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה ולספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית. ספרים אלה עומדים לרשות קהל הסטודנטים בחופשיות על מדפי ההשאלה, ובחלק מן האוניברסיטאות הכניסה מותרת גם לציבור הרחב, תמורת תשלום סמלי.
בדרך זו, יכול כל אזרח שמתעניין בספרים המצונזרים למצאם על המדף. "מותר לנו למכור את הספרים לאוניברסיטאות ולהציג חשבונית המוכיחה זאת, גם אם מדובר בעותקים בודדים", מסביר עבאסי.
אורי פליט, גמלאי של הספרייה הלאומית בירושלים, מאשר כי במשך שנים ארוכות הוא רכש את הספרים שנפסלו בידי צנזורה: "אני מכיר את מר עבאסי עוד משנות ה-70. במשך שנים קנינו ממנו ספרים שאסור היה לו למכרם לציבור פרטי, אלא רק לאוניברסיטאות עבריות. לפעמים היה מדובר ב-5 ספרים בשנה, לפעמים עשרה ולעתים רק שישה-שבעה בשנה. הם עסקו בסכסוך הישראלי?ערבי, או כללו תכנים אנטישמיים. לעתים השתרבב לו עותק מן'הפרוטוקולים של זקני ציון'. לא תמיד הוא בחר אותם, מישהו מהסוכנים שלו בירדן או במצרים הכניס אותם לארגזים".
פליט מוסיף, כי למרבה האבסורד היו שנים שבהן קיבלה הספרייה ישירות מן הצנזורה ספרים בערבית, שנפסלו לשיווק בישראל. "חלק מהם נמסר לגופי מודיעין, אבל אחרים לא עניינו אותם, אז אנחנו והקוראים שלנו הרווחנו".
עיון ברשימות פסילות הספרים מהשנים האחרונות מעיד כי בראש רשימת הכותבים הפסולים מככב ללא עוררין השייח יוסף קרדאווי, אחד הפוסקים הידועים בעולם הערבי. קרדאווי (82), מצרי המתגורר בקטאר שכתב 120 ספרים, מאמרים ופסיקות באלפי סוגיות, נחשב כאן לאויב מר, אף שמעטים הישראלים המכירים אותו.
למען הסר ספק, קרדאווי אינו חובב ציון גדול ובראשית האינתיפאדה השנייה הוא אף פרסם פסק הלכה שהעניק לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי היתר הלכתי להרוג אזרחים ישראלים. קרדאווי קבע אז כי החברה הישראלית כולה היא צבאית: זקנים ונשים שירתו בצה"ל בעבר, לדבריו, ולכן מותר להתיר את דמם, והילדים יגדלו ויעשו זאת בבוא השעה.
עם זאת, ספק אם מניעת הכנסתם לישראל של מרבית כתבי יוסף קרדאווי נובעת מתוך תפיסה ביטחונית, שכן קרדאווי הוא מבכירי החוקרים בעולם האיסלאמי, וכתיבתו הפוליטית נוגעת מעט מאוד לישראל ולציונות.
מה שבטוח, פסילת ספרים
זאת ועוד. בשטחים הפלסטיניים ובחלק גדול מן היישובים הערביים בתוך תחומי ישראל, מופצים ספריו של קרדאווי (כמו ספרים אחרים שנפסלים בידי הצנזורה) על ידי יבואנים פיראטים, שלא טורחים להעביר אותם מלכתחילה לאישור הצנזורה. כך שהנפגעים הם דווקא המוציאים לאור שנשמעים לחוק.
"זה מצחיק", אומר סאלח עבאסי, "היום אתה יכול להבריח ספר בודד, להעתיק אותו ולהדפיסו, וזה מה שמו"לים מסוימים עושים. אבל באותו זמן, מבקשים ממני להגיש ספרים לצנזורה ופוסלים אותם. לאורך השנים היו כותרים שנפסלו, אבל אלפים מהם הודפסו בישראל ובשטחים בכל זאת בלי שום הפרעה".
ולמרות זאת, אי אפשר להאשים את הצנזורה בכך שאינה צועדת ולו במידה מסוימת עם הקדמה. כמו בהתנהלותה מול העיתונות היומית, הרי ככל שחולפות השנים ניכרת פתיחות מצדה גם בכל הקשור לספרות ערבית המיובאת לישראל. אפשר לתלות זאת בגלגלי הזמן: בעידן אוטוסטרדת המידע, אפילו החותמת הכבדה ביותר של פקידי הצנזורה מאבדת קצת ממשקלה.
עד לפני עשור או שניים, רוב הספרים שנפסלו הכילו תכנים השוללים את מדינת ישראל, או רואים בה ישות כובשת. היה מדובר בכתבי הגות של חוקרים פלסטינים או בכירים באש"ף, שקראו להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.
אחד מאלה היה הספר הידוע "כיי לא ננסא" (לבל נשכח), שיצא לאור בלבנון, נאסר להפצה בישראל - אולם הודפס במסתרים באלפי עותקים. הספר כולל תיעוד של כפרי פלסטין המנדטורית עד 1948. "האנציקלופדיה הפלסטינית", שיצאה בלבנון בארבעה כרכים, נאסרה אף היא להפצה בישראל, וכן ספריו של הרפורמיסט האיסלאמי סייד קוטוב, שהתיר את דמם של יהודים.
אולם מאז נקלע העולם המערבי לעימות עם טרור ג'יהאדי, והדרישה הפלסטינית לעצמאות נתפסה בישראל כלגיטימית, נהפכו התכנים הללו לאיום האתמול. גם ציבור הקוראים הערבי מאס ממילא בפוליטיקה, והוא מעדיף כיום ספרות יפה מודרנית או שלאגרים מתורגמים. לפיכך, כיום הקו האדום מבחינת הצנזור הוא בעיקר תכנים איסלאמיים, ובמיוחד כאלה העלולים להתפרש לדעתו כעידוד לאלימות, אף שכאמור שיקול הדעת של הצנזור נתון לעתים קרובות למחלוקת.
עבאסי זוכר את הימים ההם וממש לא מתגעגע. את האישור הראשון לייבא ספרים מקהיר קיבל מן הנשיא המצרי המנוח אנואר סאדאת, במהלך ביקורו בחיפה בשנת 1979. עד הנסיגה מלבנון ניצל את הגבול הפתוח וניהל מסחר תוסס עם מו"לים בצור ובצידון. מי שסייע בידו היה לא אחר מראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שהפחית משמעותית את לחץ הצנזורה עליו. "הוא אמר לי, אתה יכול להביא מה שאתה רוצה - רק לא הסתה". מאוחר יותר סייעה בכך גם שרת החינוך דאז, שולמית אלוני, שאף ניסתה ללא הצלחה לבטל את הצנזורה.
"זה היה זוועה", נזכר עבאסי במגעיו עם הצנזורה בראשית שנות ה-80. " הגיע לכאן בחור עם עוזי, פתח קרטונים ובדק אלפי ספרים אחד-אחד. לעתים ישב פה יומיים. פסלו גם מה שלא צריך, ליתר ביטחון. אני זוכר שאחד הכותרים שנפסלו היה 'לא תיכבה השמש', של הסופר המצרי אחסאן עבד אל-קדוס, שיצא לאור במצרים בשלושה כרכים ב-1980. הסיבה לכך הייתה משפט אחד שנכתב בו, 'היהודים בני כלבה'. היום כבר מותר לייבא אותו לישראל, אבל מי קורא?".
הצנזורה הצבאית לא השיבה לשאלות מעריב, האם מוטל כיום איסור גורף על יבוא כתביו של השייח קרדאווי, והאם מותר בכל זאת להעבירם לספריות ציבוריות. במקום זאת נמסר, כי הצנזורה אינה פוסלת עקרונית ספרים של הוצאה מסוימת, של כותב כלשהו, אלא שכל מקרה נבדק לגופו: "ספרים שהצנזורה מזהה כי יש בהם משום פגיעה בביטחון המדינה לאור פוטנציאל פגיעה בסדר הציבורי או הסתה, מטופלים בהתאם, אך הצנזורה אינה מתעלמת מעקרונות יסוד כגון חופש הביטוי והעיסוק".
עוד נמסר מהצנזורה, כי היקף החומר הנפסל בכניסה לישראל נמוך מאוד יחסית לעשרות אלפי כותרים המוגשים לבדיקתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
